טבח וחטיפה המונית של אזרחים, כאקט של טרור המופעל על אוכלוסייה אזרחית, הם כמעט חסרי תקדים בתולדות הטרור הגלובלי.

לצערנו, בהיסטוריה הקצרה של ארגוני הטרור, האנושות נחשפה לחטיפות של מטוסים אזרחיים; ריסוק מטוסים לתוך גורדי שחקים; הוצאה להורג של אזרחים תמימים בשידור חי בשיטות שונות (דאעש, 2016) וזוועות נוספות.

אולם, אירוע של חטיפה רב־לאומית – שבמסגרתו נחטפים באלימות מבתיהם כ־240 אזרחים, כשחצי מהם בעלי אזרחות נוספת, 30 מהם קטינים וכ־20 מהם בני 60 ומעלה – לא היה מוכר וייתכן אף שיחייב בניית ז'רגון מושגים חדש בענף חקר הטרור.

אולם, אירוע של חטיפה רב־לאומית – שבמסגרתו נחטפים באלימות מבתיהם כ־240 אזרחים, כשחצי מהם בעלי אזרחות נוספת, 30 מהם קטינים וכ־20 מהם בני 60 ומעלה – לא היה מוכר

ההיסטוריה העגומה של ארגוני הטרור מצביעה על כך שישראל, במקרים רבים, היא "מגרש הניסויים" של הטרור. חטיפת מטוסים? התחילה אצלנו ב־1968 עם חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה על־ידי החזית העממית לשחרור פלסטין.

פריצה לבית ספר ולקיחת ילדים כבני ערובה? הפיגוע במעלות ב־1974, שבוצע על־ידי החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין. אז נרצחו 28 ישראלים, רובם ילדים מצפת, ששהו בבית הספר "נתיב מאיר".

"תחזירו אותם הביתה": הפגנה למען השבת בני הערובה המוחזקים בעזה, תל אביב, 11 בנובמבר 2023 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

מלחמת אוקטובר נפתחה בהתקפה קשה על עשרות יישובים ישראליים וכלל טבח בכאלף אזרחים. במקביל נחטפו ילדים, גברים, נשים וקשישים. מנעד הגילים של החטופים והרקע המגוון שלהם הוא, כאמור, חסר תקדים.

בהיסטוריה של העת החדשה ניתן לחשוב על אירוע אחד בלבד הדומה חלקית לטרור 7 באוקטובר. ב־14 באפריל 2014 טרוריסטים של ארגון האסלאם הקיצוני בוקו חראם חטפו 276 תלמידות מבית ספר תיכון באזור צפון־מזרח ניגריה.

בוקו חראם תקפו בתי ספר ורצחו מאות ילדים, בזמן שהם מאיימים כי ימשיכו במעשים כל עוד ילדי ניגריה מקבלים חינוך מערבי ולא אסלאמי. הם התנגדו למתן השכלה לבנות – וחטפו אותן כדי לנצל אותן כשפחות מין

בוקו חראם הוא ארגון טרור שנלחם ב"התפשטות ההשפעה המערבית" בצפון ניגריה. הם שאפו לכונן מדינה מוסלמית על בסיס הדין האסלאמי. במהלך עשרות שנות פעילותם הם רצחו אלפי אנשים.

עוד קודם לכן בוקו חראם תקפו בתי ספר ורצחו מאות ילדים, בזמן שהם מאיימים כי ימשיכו במעשים כל עוד ילדי ניגריה מקבלים חינוך מערבי ולא אסלאמי. הם התנגדו למתן השכלה לבנות – וחטפו אותן כדי לנצל אותן כשפחות מין.

פסלים המייצגים את הבנות הנעדרות שנחטפו ע"י ארגון בוקו חראם, ניגריה, 13 בדצמבר 2022  (צילום: AP Photo/Sunday Alamba)

בליל 14 באפריל הטרוריסטים הרגו את שומר בית הספר – והשתלטו על המבנה. חלק מהבנות הצליחו לברוח. הטרוריסטים הורו לכ־276 מהן לעלות על משאיות. לנשיא ניגרה גודלאק ג'ונתן לקח כמה שבועות להתייחס לחטיפה בפומבי. הוא אף האשים חלק מההורים על שלא סיפקו מידע על זהות הבנות החטופות. אזרחי ניגריה זעמו על הממשלה ויצאו להפגנות במדינה וברחבי העולם.

בשבועות ובחודשים אחרי החטיפה החל קמפיין גלובלי תחת ההאשטאג BringBackOurGirl# ("החזירו את בנותינו"). כל ידוען צייץ סלפי עם ההאשטאג – מישל אובמה, האפיפיור פרנציסקוס, קים קרדשיאן ואלישה קיז. כולם דיברו על הבנות הצעירות. המודעות הבינלאומית זינקה, ראשי מדינות שיגרו כוחות צבאיים, מזל"טים ואמצעי מודיעין מתוחכמים.

סוף הסיפור אינו מעודד. אומת הטוויטר עברה הלאה לפרויקט הבא. באוקטובר 2014 צבא ניגריה הגיע לכאורה להסכם הפסקת אש עם הטרוריסטים לשחרור מאות הבנות, אך בפועל זה לא קרה

סוף הסיפור אינו מעודד. אומת הטוויטר עברה הלאה לפרויקט הבא. באוקטובר 2014 צבא ניגריה הגיע לכאורה להסכם הפסקת אש עם הטרוריסטים לשחרור מאות הבנות, אך בפועל זה לא קרה. באוקטובר 2016 שוחררו 21 נערות בלבד. במאי 2017 הודיע הממשלה כי תשחרר מהכלא חלק מהטרוריסטים. בתמורה שוחררו עוד 82 נערות. 112 נערות נעדרות עד היום.

הציוץ של מישל אובמה למען השבת החטופות בניגריה (צילום: טוויטר, צילום מסך)

מקרה בינלאומי נוסף – שעשוי להוות תקדים לחטיפת אנשי הנגב המערבי – הוא חטיפת הילדים האוקראינים על־ידי הרוסים החל מפברואר 2022. מראשית המתקפה הרוסית על אוקראינה, הרוסים לקחו בכוח אלפי ילדים אוקראינים מאזורים כובשים – ויצרה הליכי "אימוץ כפוי". המשפחות "המאמצות" כופות על הילדים "רוסיפיקציה".

האו"ם הכריז על המעשים הללו כפשעי מלחמה, ובית המשפט הבינלאומי הפלילי הוציא צו מעצר נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בין השאר על בסיס המעשים האלה. חלק מהילדים נחטפו אחרי שהוריהם נעצרו על־ידי הרשויות הרוסיות – או נרצחו במהלך הפלישה הרוסית.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בקרמלין, 26 באוקטובר 2023 (צילום: Sergei Guneyev, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)

החטיפות הרוסיות – בשונה מהחטיפה ההמונית של 7 באוקטובר – בוצעו לאורך זמן, במוקדים שונים, והחטופים היו רק ילדים. כאמור, המצב בישראל שונה.

מראשית המתקפה הרוסית על אוקראינה, הרוסים לקחו בכוח אלפי ילדים אוקראינים מאזורים כובשים – ויצרה הליכי "אימוץ כפוי". האו"ם הכריז על המעשים הללו כפשעי מלחמה

"מה שקרה ב־7 באוקטובר הוא חסר תקדים"

נשיא אוניברסיטת רייכמן הפרופסור בועז גנור, מומחה בתחום הטרור, אמר לזמן ישראל כי בענף הטרור מוכרים שני סוגים של חטיפות: הראשון, "פיגוע־מיקוח", בו משתלטים טרוריסטים על בני ערובה במתקן מסוים – מבנה, מטוס, אוטובוס, בית מלון, מחנה מסוים. במקרה הזה, הצד שנלחם יודע היכן מוחזקים החטופים ויכול להיערך למבצע חילוץ תוך כדי משא ומתן.

הסוג השני, לדברי גנור, הוא חטיפה והעלמת האנשים. "במקרה הזה, אפשרות מבצע החילוץ כמעט ונעלמת, אלא אם כן יש מודיעין זהב על מיקום החטופים".

חזרתם של החטופים ששוחררו במבצע אנטבה, 4 ביולי 1976 (צילום: משה מילנר/לע"מ)

הדוגמה המובהקת לסוג הראשון הוא מבצע אנטבה, שהוגדר כיעד שקשה להגיע אליו אבל מיקום החטופים היה ידוע. גנור מציין שמרבית פעילות ארגוני הטרור בשנות ה־70 ואילך היו "סחיטה טרוריסטית", מהסוג של פיגוע־מיקוח.

"ההתקפות של ארגוני הטרור אז הובילו למדיניות הישראלית, בהובלת יצחק רבין, מדיניות שהייתה מקובלת על כל ראשי הממשלה. בנימין נתניהו היה ראש הממשלה היחיד שאמר (לגנור) שהוא מתנגד למדיניות הזו, אך בפועל פעל לפיה.

הדוגמה המובהקת לסוג הראשון הוא מבצע אנטבה, שהוגדר כיעד שקשה להגיע אליו אבל מיקום החטופים היה ידוע. גנור מציין שמרבית פעילות ארגוני הטרור בשנות ה־70 ואילך היו "סחיטה טרוריסטית", מהסוג של פיגוע־מיקוח

"המדיניות שהכתיב רבין הייתה שאם יש סיכוי לחלץ את בני הערובה, זה עדיף על משא ומתן עם הטרוריסטים. אבל אם אין סיכוי לחלץ בני ערובה בחיים, ישראל תיכנס למשא ומתן אמיתי לשחרורם בחיים".

גנור מציין שבשנות ה־90 ארגוני הטרור שפעלו נגד ישראל עברו מפיגועי מיקוח לחטיפות. אז היה מדובר בעיקר בחטיפות של חיילים: ניסים טולדנו (1992); נחשון וקסמן (1994); עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד (2000); גלעד שליט (2006, עזה); אהוד גולדווסר ואלדד רגב (2006, לבנון); הדר גולדין – שנורה ונחטף תוך כדי הפסקת אש במבצע "צוק איתן" – ואורון שאול (2014, עזה).

לאה ושמחה גולדין, הוריו של הדר גולדין, במחאה מול הקרייה בתל אביב, 2 בדצמבר 2021 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אירועי חטיפות של חיילים, מתים או חיים, הסתיימו לרוב בשחרור אסירים ביטחוניים, למעט וקסמן, שמבצע החילוץ שלו נכשל.

איך משווים את החטיפה ההמונית של האזרחים במלחמה הנוכחית?
"מה שקרה ב־7 באוקטובר הוא חסר תקדים מבחינה ישראלית ואכן התקדים הבינלאומי היחיד שאנחנו מכירים זה החטיפה של 276 הנערות על־ידי בוקו חראם. מה ששונה הפעם זה ההיקף של החטיפה, מגוון הגילים, חיילים ואזרחים, נשים ותינוקות.

"כדאי שהעולם יבין ובהקדם שאנחנו נמצאים כרגע בסוג חדש של ארכי־טרור – ולי אין ספק שאנחנו נראה דברים דומים באירופה. הם מכניסים אוכלוסייה שלמה תחת טרור"

"זה הופך את הסוגיה למורכבת בהרבה. הם לא מוחזקים במקום אחד, אלא מפוזרים – וזה עוד יותר מקשה, כי גם אם משיגים מידע על מיקום אחד, מדובר בשחרור של כמות חלקית. מבצע סימולטני בתנאים של מעט מודיעין, זה כמעט דמיוני".

גנור מציין מקרה מפורסם נוסף של פיגוע־מיקוח – תפיסת 850 בני ערובה בתיאטרון דוברובקה במוסקבה ב־2002 על־ידי טרוריסטים צ'צ'ניים. יומיים לאחר תחילת האירוע, יחידות רוסיות מיוחדות פרצו למקום, הזרימו גז על בסיס אופיום למבנה, והרגו כ־39 טרוריסטים ו־129 בני הערובה. השאר נפצעו ושוחררו.

פרופ' בועז גנור, נשיא אוניברסיטת רייכמן ומייסד המכון למדיניות נגד טרור (ICT) (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

"אבל, שוב, מדובר בהיקפים גדולים של בני ערובה המוחזקים במקום ידוע – ושם מתנהל המבצע הצבאי. במקרה הנוכחי, החטיפה אינה באפריקה. זה מקרה ראשון במדינה מערבית".

חמאס ייתן השראה למקומות אחרים?
"מאז ומעולם ישראל שימשה כמקרה מבחן של שיטות טרור חדשות ומודל לחיקוי לארגוני הטרור בעולם. זה היה כך עם פיגועי המיקוח וזה היה עם חטיפות מטוסים – ואפילו עם פיגועי התאבדות. ולכן כדאי שהעולם יבין ובהקדם שאנחנו נמצאים כרגע בסוג חדש של ארכי־טרור – ולי אין ספק שאנחנו נראה דברים דומים באירופה כי הם עשו את זה פה ומכניסים אוכלוסייה שלמה תחת טרור".