מנאר א־שריף נולדה בדמשק למשפחה מוסלמית אדוקה שאימצה את המאבק הפלסטיני ותמכה בחמאס. אבל דעתה על ארגון הטרור השתנתה בצורה דרמטית לאחר שבילתה שלוש שנים בעזה, לרבות כמה חודשים מאחורי הסורגים בבית הסוהר של חמאס.
היום היא נמצאת מחוץ לרצועה, אבל עדיין חיה במדינה מזרח תיכונית ועובדת כעיתונאית. בגיל 26 היא אחת מקומץ האנשים שנרדפו על ידי חמאס והצליחו לצאת מעזה ולספר את הסיפור שלהם.
משפחתה של א־שריף נמלטה מסוריה למצרים ב־2013 במהלך מלחמת האזרחים, בשנות העשרה שלה. לאחר שהשלימה את לימודיה בבית ספר תיכון בקהיר, היא הצליחה לשכנע את הוריה לאפשר לה להמשיך ללימודי תואר ראשון.
משפחתה התעקשה שתלמד באוניברסיטה אסלאמית עם הפרדה מגדרית, וכך, ב־2017, היא עברה לעזה לבדה ונרשמה ללימודי עיתונאות באוניברסיטה האסלאמית. היא נשרה מהלימודים כעבור כמה חודשים בלבד, מכיוון שתוכנית הלימודים הייתה בעיניה "בלתי מקצועית" וחדורה בתעמולת חמאס, אך למרות זאת החליטה להישאר במובלעת הפלסטינית.
כשהגיעה לעזה לראשונה, א־שריף נדהמה לגלות כמה רחבה אחיזתה של האידיאולוגיה הקיצונית של חמאס. "הם ממש כמו דאעש – אחרי שהם השתלטו על עזה בכוח [ב־2007], חמאס התחילו לכפות על נשים לעטות חיג'אב ולהכריח גברים להתגלח ולהתלבש אחרת", היא אומרת בריאיון לזמן ישראל.
"הם ניסו לגרום לעזה להיראות כמו מקום אסלאמי. אפשר להבחין בזה מייד", אומרת א־שריף. "אפשר לראות בכל מקום על הקירות כרזות של שהידים של גדודי אל־קסאם" – הזרוע הצבאית של ארגון הטרור.
לאחר ההשתלטות של חמאס, ישראל ומצרים הטילו מצור הדוק על הרצועה כדי למנוע מארגון הטרור לייבא נשק, חומרים וציוד לביצוע פיגועים
חמאס השתלט על הרצועה באמצעות הפיכה מזוינת נגד הרשות הפלסטינית ב־2007, לאחר שזכה ברוב קולות בבחירות הפלסטיניות שנה קודם לכן. לאחר ההשתלטות של חמאס, ישראל ומצרים הטילו מצור הדוק על הרצועה כדי למנוע מארגון הטרור לייבא נשק, חומרים וציוד לביצוע פיגועים.
המצור כלל הגבלות חמורות על חופש התנועה של העזתים מחוץ לשטח הרצועה הכוללות רשימות המתנה ארוכות ליציאה ממעבר רפיח למצרים, והיתרי עבודה לכמה אלפי פועלים בלבד שהורשו לחצות את מעבר ארז לתוך ישראל.
"שמעתי מאנשים שכשעזה הייתה בשליטת הרשות הפלסטינית היא הייתה יותר חופשית, היה אלכוהול, היו בתי קולנוע. אבל אחרי שחמאס תפסו את השלטון זה השתנה בצורה קיצונית. וגם המנטליות של האנשים התחילה להשתנות – לא של כולם, כמובן.
"אבל חמאס נגעו בנקודה חזקה מאוד, הם אמרו לעזתים להתפלל ולהילחם כי הם מוסלמים. הם שיחקו במוח שלהם – ואנשים התחילו להיות מושפעים", היא אומרת.
"עזה היא קהילה סגורה. העזתים לא רגילים לנסוע למדינות אחרות ולתקשר בצורה נורמלית עם אנשים ממקומות אחרים. זה ממש כמו בית סוהר"
א־שריף, שהגיעה לעזה כזרה, אומרת כי הרושם הראשוני שלה מהרצועה היה שהמנטליות העזתית מתאפיינת בניכור, בניתוק ובדיכוי. "בישראל אתה יכול להתלונן בפייסבוק, אתה יכול להשמיע את הקול שלך, אתה יכול לכתוב באנגלית ולתקשר עם אנשים ממדינות אחרות. אבל רוב העזתים יודעים לדבר רק ערבית, ואין להם רשתות מחוץ לרצועה המאפשרות להם לדעת מה קורה בעולם.
"עזה היא קהילה סגורה. העזתים לא רגילים לנסוע למדינות אחרות ולתקשר בצורה נורמלית עם אנשים ממקומות אחרים. זה ממש כמו בית סוהר. אחרי שהיית בבית סוהר במשך עשרות שנים ואז אתה יוצא החוצה, אתה לא יכול לנהל שיחה נורמלית עם מי שבחוץ.
"החיים שלהם מרוכזים סביב המשפחות שלהם. אין רווקים בודדים כמו שאני הייתי. אין הרבה מה לעשות לצורך הנאה. לפעמים אנשים הולכים לחוף בערב. אחרי שהם היו מבודדים משאר העולם במשך כל כך הרבה זמן, רוב האנשים מתעניינים רק במה שקורה בסביבה המיידית שלהם.
"הם עוקבים במידה מסוימת אחרי מה שקורה בישראל – בעיקר כדי לדעת אם הם יכולים לקבל היתר עבודה – או בגדה המערבית, אם הם מתכננים לעבור לגור שם באופן לא חוקי".
"הם עוקבים במידה מסוימת אחרי מה שקורה בישראל – בעיקר כדי לדעת אם הם יכולים לקבל היתר עבודה – או בגדה המערבית, אם הם מתכננים לעבור לגור שם"
רוצים שינוי
כמה חודשים אחרי שעברה לעזה, א־שריף החלה להבחין בשינויים סביבה. "הרבה נשים התחילו להסיר את החיג'אב. אנשים התחילו להבין שהם לא חייבים לעשות כל מה שחמאס אומר להם, שהם יכולים להיות חופשיים, שהם יכולים לסרב לחמאס.
"הרבה מהם ניסו לצאת לחו"ל. הם התחילו להגיד, 'זה לא אנחנו'. הם הבינו שחמאס לא דואג להם, שהם עשו הרבה דברים לא נכון. במהלך הזמן הזה, אנשים התחילו להיפגש ולהתארגן. הם היו עייפים ומוכי טראומה".
ב־2018–2019 צמחה תנועה ספונטנית של צעירים שיצאו לרחובות כדי לדרוש תנאי מחיה טובים יותר תחת הסיסמה "אנחנו רוצים לחיות". עשרות מפגינים נעצרו והוכו באכזריות, ולטענת א־שריף חלקם אף נהרגו.
במפגש הראשון שלה עם מנגנון הדיכוי של ארגון הטרור, א־שריף הוכתה על ידי שוטרי חמאס ונכלאה למשך יומיים משום שאירחה בדירתה ארוחת ערב בהשתתפות גברים ונשים – והפרה בכך את האיסור של חמאס על מפגשים משותפים לשני המינים.
ב־2018 היא הצטרפה לוועדת הצעירים של עזה, קבוצה עממית של צעירים שרצו לחולל שינוי בחברה, בין השאר על ידי יצירת קשרים עם ישראלים
ב־2018 היא הצטרפה לוועדת הצעירים של עזה, קבוצה עממית של צעירים שרצו לחולל שינוי בחברה, בין השאר על ידי יצירת קשרים עם ישראלים, למשל באמצעות מפגשים וירטואליים – שנודעו כ"סקייפ עם האויב" – או אירועי רכיבה משותפים על אופניים משני צדי הגבול, כדי להפגין סולידריות הדדית.
בין היוזמות היו צעדות שלֵוות לאורך הגבול עם ישראל, שאורגנו כתגובת נגד להתפרעויות האלימות השבועיות של חמאס ליד הגבול באותו הזמן, שנודעו כ"צעדות השיבה". צעדות המחאה השלוות הללו כללו מחוות סמליות כמו הפרחת יונים, במקום שיגור בלוני תבערה בהתפרעויות שהנהיג חמאס.
"גם אם אתם כועסים, אתם לא יכולים לשלוח בלוני תבערה, כי יש אנשים בצד השני. הם לא אלה שאתם אמורים להילחם בהם. יש לכם חזון ללחימה שלכם?" תוהה א־שריף. "זה חל גם על האנשים בגדה המערבית, שמסתובבים עם סכין כדי לרצוח אזרחים ישראלים. מה הם עושים?"
בין היוזמות שהשיקה ועדת הצעירים של עזה היה מפגש וירטואלי עם אנשים מכל העולם במהלך סגרי הקורונה באפריל 2020, שבו אנשים יכלו להשוות את חוויותיהם מהחיים תחת הגבלות התנועה. האירוע כלל יותר מ־200 משתתפים מרחבי העולם.
חמאס טען כי המפגש התקיים ספציפית עם ישראלים, בעוד שלמעשה היה מדובר באירוע פתוח בהשתתפות אנשים ממדינות שונות – ועצר את המארגנים. על רובם נגזרו שישה חודשי מאסר
חמאס טען כי המפגש התקיים ספציפית עם ישראלים, בעוד שלמעשה היה מדובר באירוע פתוח בהשתתפות אנשים ממדינות שונות – ועצר את המארגנים. על רובם נגזרו שישה חודשי מאסר. א־שריף שוחררה בערבות אחרי שלושה חודשים מאחורי הסורגים, חלק מהזמן בבידוד.
לאחר שחרורה, ארגון הטרור גירש אותה מהרצועה. "רוב העזתים היו מעדיפים מגע עם ישראל על פני חמאס", טוענת א־שריף. "בבית הסוהר היו איתי שתי בחורות. אחת נשפטה לשבע שנים באשמת שיתוף פעולה עם ישראל, מכיוון ששלחה לכאורה מיקומים של אתרים רגישים. הבחורה השנייה נכלאה עם בעלה מפני שהם מכרו את יצירות האומנות שלהם לישראלים.
"יש לי הרבה חברים בעזה שבני משפחה שלהם נרצחו על ידי חמאס, מפני שהיו קשורים לרשות הפלסטינית או מפני שהואשמו בשיתוף פעולה עם ישראל. כל מי שלא תומך בחמאס יכול להיות מואשם. בתיק הפלילי שלי בבית הדין הצבאי נכתב ששיתפתי פעולה עם ישראל ועם ישויות זרות. זה לא נכון, אבל הם כתבו אישומים מפוברקים".
התמיכה בחמאס עולה אבל הזעם מבעבע
א־שריף מעריכה כי כרבע מתושבי עזה קשורים לחמאס – כסוכנים פעילים, כנושאי משרות ציבוריות או כאנשי כוחות הביטחון. 75% הנותרים, לדעתה, היו מעדיפים לחיות בלי ארגון הטרור. "העזתים כועסים מאוד על הנהגת חמאס".
רק 29% מהעזתים השיבו כי יש להם אמון או כי יש להם אמון רב בממשלת חמאס, בעוד ש־44% השיבו כי אין להם אמון כלל ו־24% אמרו כי יש להם אמון מועט
א־שריף מספרת כי במהלך שבוע הפסקת האש בין חמאס לישראל, שבו שוחררו 240 אסירים פלסטינים בתמורה לשחרורם של 81 ישראלים ו־24 אזרחים זרים שהוחזקו בשבי חמאס, עזתים בקבוצות וואטסאפ הביעו כעס על החגיגות בגדה המערבית.
"באותו הזמן אנשים מתו בעזה. מנהיגי חמאס דואגים יותר לאסירים שלהם [בבתי הכלא הישראליים] מאשר לאזרחים", היא אומרת. בצילומי מסך שהציגה א־שריף, משתמש וואטסאפ מתלונן ש"מנהיג אמיתי הוא כזה שיודע לחסוך בדם של עמו, לא כזה שמקריב אותו למען אג'נדות זרות".
סקר שערך מכון הברומטר הערבי עם המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרים, והסתיים ב־6 באוקטובר, יום לפני המתקפה של חמאס, העלה כי רק 29% מהעזתים השיבו כי יש להם אמון או כי יש להם אמון רב בממשלת חמאס, בעוד ש־44% השיבו כי אין להם אמון כלל ו־24% אמרו כי יש להם אמון מועט.
רק 24% מהמשיבים אמרו כי היו מצביעים למנהיג חמאס אסמאעיל הנייה אילו נערכו בחירות לנשיאות. סקר שנערך לאחרונה מצא כי שלושה מתוך כל ארבעה פלסטינים מקרב תושבי עזה והגדה המערבית תומכים בחמאס בעקבות מתקפת אוקטובר.
באשר למטרה המוצהרת של ישראל, למוטט את חמאס, א־שריף אומרת: "אני מאחלת לישראל הצלחה. אבל אני לא חושבת שהיא תצליח. ארה"ב ניסתה במשך 20 שנה להוציא את הטליבאן מאפגניסטן"
בינתיים, הסוקר ח'ליל שקאקי מרמאללה טען בריאיון כי התמיכה בחמאס בגדה המערבית ככל הנראה שולשה בעקבות שחרור האסירים הפלסטינים במהלך הפסקת האש. "אנשים בגדה המערבית מאוד נאיבים. הם לא יודעים כלום על החיים תחת חמאס; הם לא יודעים כלום על העזתים", אומרת א־שריף.
באשר למטרה המוצהרת של ישראל, למוטט את חמאס, א־שריף אומרת: "אני מאחלת לישראל הצלחה. אבל אני לא חושבת שהיא תצליח. ארה"ב ניסתה במשך 20 שנה להוציא את הטליבאן מאפגניסטן, ובסופו של דבר הטליבאן חזרו לשלטון.
"אני מבינה מאיפה הישראלים באים. הם מזועזעים מהתקפת 7 באוקטובר, אבל כמי שגרה פעם בעזה, לא הופתעתי שזה קרה. יהיה קשה מאוד למגר את חמאס, וזה ידרוש הרבה צעדים. ישראל תצטרך להוציא הרבה אנשים מעזה – ומצרים תצטרך לפתוח את הגבולות שלה. אבל גם אחרי שיפונו אזרחים, חמאס מכיר כל פינה בעזה – גם אם לצה"ל יש מפות, הוא לא יודע איפה חמאס מסתתר".
בכל הנוגע לתרחישים אפשריים עבור הרצועה אחרי המלחמה, א־שריף מקווה לראות שטח שגבולותיו פתוחים ושיתוף פעולה כלכלי עם ישראל, למשל באמצעות הקמת אזור תעשייה עבור פועלים עזתים, שיוכל לשרת גם את ישראל (בינתיים, פוליטיקאים ישראלים הביעו תמיכה בניתוק מוחלט של הקשרים עם עזה, לרבות היתרי כניסה לפועלים).
בכל הנוגע לתרחישים אפשריים עבור הרצועה אחרי המלחמה, א־שריף מקווה לראות שטח שגבולותיו פתוחים ושיתוף פעולה כלכלי עם ישראל, למשל באמצעות הקמת אזור תעשייה עבור פועלים עזתים
בינתיים, היא מודה שזו רק משאלת לב. "אף אחד לא בא והציג תוכנית ברורה מה לעשות עם עזה. אין שום חזון. זה כל כך מאכזב".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותן לי לנחש "בגלל שחמאס הוא ראיון ואי אפשר להשמיד ראיון ואידיאולוגיה"- תשאלו את נאצי זקן משנות ה-40 ,או קצין ערבי מצבא מצרים של שנות ה-70 וה-60, גם להם עדיין יש רעיונות שנשארו מאותן תקופות זוהר, אני בטוח שהם מבינים יפה מאוד את הטמטום של האמירה הזאת.
אין ספק שרק תושבי עזה יכולים לחסל את החמאס. כמה תומכים בחמאס זאת שאלה מעניינת לסקרים במשטרים דקטטוריים יש בעיה להשיב. אנשים מפחדים מהמשטר ולכן לא רוצים לתת תשובות שעלולות להרגיז את השלטון.