אילו היינו נאלצים להתמודד עם טראומות השבת הנוראית, הסיוט המתמשך בקשר לחטופים, קליטת אלפי המפונים, טילים שעדיין נורים אלנו מכל עבר והמלחמה האכזרית שלא רואים לה את הסוף, דיינו.

אבל בפועל, בנוסף לכל הזוועות האלה, מוטל עלינו להיות עדים לעלייה באנטישמיות בעולם המשתקפת אלנו מן המסך ולעיסוק מחודש בשאלת הקשר שבין אנטי־ציונות ואנטישמיות.

בהקשר זה, מי שעוזר להנהיג סדר במחשבות הוא, כהרגלו, הרב יונתן זקס (זצ"ל). בספטמבר 2016, הוא נשא נאום שפתח את כנס הפרלמנט האירופי על עתיד הקהילות היהודיות באירופה. "הנגיף המתחלף: הבנת האנטישמיות" הייתה כותרתו, ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנו.

"השנאה שמתחילה ביהודים אף פעם לא נגמרת ביהודים".

במלים אלה פתח הרב זקס את נאומו.

זקס המשיך והסביר שלא רק יהודים סבלו תחת אדולף היטלר ותחת יוזף סטלין, ושלא רק יהודים סובלים תחת דאע"ש או אל קאעידה או הג'יהאד האסלאמי:

"אנחנו טועים טעות גדולה אם אנחנו חושבים שהאנטישמיות מהווה איום עבור יהודים בלבד. מדובר באיום, בראש ובראשונה, עבור אירופה ועל חירויות שלקח מאות שנים להציב במקום".

"אנטישמיות", המשיך הרב, "אינה עניין של יהודים; הוא עניין של אנטישמים שאינם מסוגלים לקחת אחריות על הכישלונות שלהם עצמם, ובמקום זה חייבים להאשים מישהו אחר. באופן היסטורי, אם היית נוצרי שחי בתקופת מסעות הצלב, או גרמני שחי אחרי מלחמת העולם הראשונה, והעולם לא התברר כפי שציפית, האשמת בכך את היהודים. וזה מה שקורה היום.

"איני יכול להדגיש מספיק כמה הדבר הזה מסוכן, לא רק עבור יהודים, אלא לכל מי שמעריך חירות, חמלה ואנושיות.

"הופעת האנטישמיות בתרבות כלשהי משמעה הופעת התסמין הראשון של המחלה. תמרור אזהרה בדבר התפרקות קולקטיבית הקרבה ובאה. אם אירופה תרשה לאנטישמיות לפרוח, זאת תהיה תחילת סופה".

"באופן היסטורי, אם היית נוצרי שחי בתקופת מסעות הצלב, או גרמני שחי אחרי מלחמת העולם הראשונה, והעולם לא התברר כפי שציפית, האשמת בכך את היהודים. וזה מה שקורה היום"

מהי אנטישמיות?

"אנטישמיות, מהי?", שואל הרב ואז ניגש למלאכת הגדרת המושג. ראשית, הוא מסביר שלא לאהוב יהודים אינו מהווה אנטישמיות – "לכולנו יש אנשים שאנחנו לא אוהבים וזה בסדר, זה אנושי". שנית, הוא מבהיר שהטלת ביקורת על ישראל אינה מהווה אנטישמיות.

"דיברתי עם קבוצת ילדים בריטיים לאחרונה", סיפר. "הם שאלו אותי, 'האם לבקר את ישראל נקרא אנטישמיות?', עניתי שלא והסברתי את ההבדל: 'האם אתם חושבים שיש לכם את הזכות לבקר את ממשלת בריטניה?', כולם הרימו את היד (כן). 'עכשיו, מי מכם מאמין שאין לבריטניה הזכות להתקיים?', אף אחד מהם לא הרים את היד. 'עכשיו אתם יודעים את ההבדל', אמרתי והם הבינו".

"דיברתי עם ילדים בריטיים", סיפר. "הם שאלו: 'האם לבקר את ישראל זה אנטישמיות?', עניתי שלא והסברתי את ההבדל: 'האם אתם חושבים שזכותכם לבקר את ממשלת בריטניה? עכשיו, מי מכם מאמין שאין לבריטניה זכות להתקיים?'

אנטישמיות משמעה שלילת הזכות של יהודים לחיות באופן קולקטיבי בתור יהודים, עם אותן זכויות שיש לכל קבוצה אחרת. היא לובשת צורות שונות בזמנים שונים. בימי הביניים, שנאו יהודים בגלל הדת שלהם. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שנאו יהודים בגלל הגזע שלהם. כיום, שונאים אותם בגלל מדינת הלאום שלהם. היא לובשת צורות שונות אבל נשארת אותו דבר במהותה – הדעה שליהודים אין זכות קיום בתור בני אדם חופשיים ושווי-זכויות.

בהמשך, תיאר הרב זקס את העלייה באנטישמיות באירופה ואת המספר ההולך וגדל של יהודים שכבר לא מרגישים בטוחים שם. "אירופה היא בדרך להפוך ל-judenrein", טען, "איך זה קרה? זה קרה בדרך בה מתפשטת כל מחלה – דרך המוטציה של הווירוס".

השוני בין האנטישמיות החדשה לישנה

האנטישמיות החדשה שונה מן האנטישמיות הישנה בשלוש דרכים:

1

ראשית, כאמור, חל שינוי בסיבת השנאה – מ"דת" ל"גזע" ל"מדינת הלאום".

2

שנית, לב לבו של האנטישמיות הישנה היה באירופה, והיום הוא במזרח התיכון והוא מופץ בעולם דרך התקשורת האלקטרונית.

3

שלישית, קל לשנוא אבל קשה להצדיק שנאה בציבור. מכאן שבאופן מסורתי, פונים למקור הסמכות העליונה באותה חברה על-מנת להצדיק אנטישמיות. בימי הביניים, הפנייה היתה לממסד הדתי. באירופה המודרנית, פנו למדע – הדרוויניזם החברתי והאאוגניקה שימשו לביסוס תורת הנאציזם. כיום, הסמכות העליונה העולמית היא זכויות אדם.

אם כן, סיכם זקס:

"מדינת ישראל, שנחשבת לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, עם עיתונות חופשית ומערכת משפט עצמאית, נמצאת אשמה בכל חמשת החטאים הקרדינליים: גזענות, אפרטהייד, פשעים נגד האנושות, טיהור אתני, וניסיון לבצע רצח עם".

בתוך כך, ניתן לאנטישמים להמשיך ולטעון שהם כלל אינם אנטישמים ושאין להם בעיה כלל עם יהודים אלא עם מדינת ישראל, הא ותו לא.

רק שבעולם ישנן 56 מדינות מוסלמיות ו-103 מדינות נוצריות, ויש רק מדינה יהודית אחת. היא תופסת כרבע אחוז של האדמה במזרח התיכון ובכל זאת, ישראל היא היחידה בין 193 המדינות החברות באו"ם שלגביה טוענים שוב ושוב, בהובלת איראן ובצירוף מדינות רבות אחרות, שאין לה זכות קיום.

עקרונית, אם כן, קיים הבדל בין ישראל לבין יהודים, ובין היהדות לבין הציונות. אבל הבחנות אלה אינן קיימות עבור האנטישמים: בשם העוולות כביכול של מדינת ישראל, מתבצעים מדי שנה פיגועים ברחבי העולם נגד יהודים.

"כשדברים רעים קורים לקבוצה, חבריה יכולים לשאול את עצמם אחת משתי שאלות: האחת, 'מה עשינו לא בסדר?' או שתיים, 'מי עשה לנו את זה?' וכל גורלה של הקבוצה יהיה תלוי במה שהיא תבחר לשאול.

אם היא תשאל, 'מה עשינו לא בסדר?', מדובר בפתח לביקורת העצמית החיונית לחברה חופשית. אם היא שואלת, 'מי עשה לנו את זה?', היא תגדיר את עצמה כקורבן. בהמשך לכך, היא תחפש שעיר לעזאזל אותו ניתן להאשים בכל הבעיות שלה. וכאן, באופן קלאסי, נכנסים היהודים. כלומר, האנטישמיות היא סוג של כישלון קוגניטיבי וזה קורה כאשר קבוצות מרגישות שעולמן יוצא משליטה".

בעבר, כמו בהווה, מציאות כמו מיתון כלכלי, וכן עלייה בלאומניות וברתיעה מפני מהגרים ומיעוטים – היוו קרקע פורייה לצמיחת האנטישמיות.

"האנטישמיות מתרחשת כאשר הפוליטיקה של התקווה מפנה את מקומו לפוליטיקה של הפחד, מה שהופך במהירות לפוליטיקה של שנאה".

בהמשך לכך, בעיות מורכבות נהפכות לבעיות פשוטות, העולם נתפס כמחולק לשחור ולבן: כל האשמה מיוחסת לצד אחד וכל הקורבנות, לצד השני. הטענה תמיד זהה: אנחנו חפים מפשע; הם אשמים. מכאן יוצא שאם אנו רוצים להיות חופשיים, אזי הם, היהודים או מדינת ישראל, חייבים להישמד.

יהודים שנואים כי הם שונים

יהודים שנואים כי הם שונים. הם היו המיעוט הבולט ביותר באירופה, ואחר כך היו למיעוט הבולט ביותר במזרח התיכון. אנטישמיות תמיד הייתה עניין של חוסר היכולת של קבוצה ליצור מרחב לשונה, לאחר. חברה שמאמצת אנטישמיות לעולם לא תצליח ליצור חברה חופשית. שום חברה שאי פעם טיפחה אנטישמיות לא הצליחה לשמור על ערכי החירות, זכויות אדם או חופש דת.

"השנאה שמתחילה ביהודים אף פעם לא נגמרת ביהודים".

לסיכום,

ועל סמך ההבנה כי, "האנטישמיות נוגעת ליהודים רק באופן משני", הגיע העת להפנות אל עצמנו את השאלות הקשות שהעלה הרב זקס (זצ"ל).

בראש ובראשונה הזהיר הרב זקס מפני ההימנעות של חברי קבוצות מלקבל אחריות על הכישלונות שלהם עצמם במקום לחפש אחר שעיר לעזאזל אותו ניתן להאשים בכל הבעיות.

כלומר, במקום לשאול, "מי עשה לנו את זה?", חברי הקבוצה צריכים לשאול: "מה עשינו לא בסדר?", ולהתחיל התהליך של ביקורת עצמית שחיונית לכל חברה חופשית.

בתוך כך, הוא הדגיש את הצורך להתייחס לבעיות במלוא מורכבותן ולהתרחק מן הפיתוי של ניתוח פשטני של המציאות ומחלוקה סטראוטיפית לשחור ולבן, לטהורים מכל ולאשמים בכל.

יהודים שנואים כי הם שונים. הם היו המיעוט הבולט ביותר באירופה, ואחר כך היו למיעוט הבולט ביותר במזה"ת. אנטישמיות תמיד הייתה עניין של חוסר היכולת של קבוצה ליצור מרחב לשונה, לאחר

בנוסף, הדגיש הרב הדגול את החשיבות של היכולת של קבוצה ליצור מרחב למי שחושב, מתלבש, מאמין ומתנהג אחרת. מעבר לכך, הזהיר הרב זקס מפני אימוץ השנאה בתור העיקרון המנחה של אותה קבוצה. לדבריו:

"כל חברה המונעת על ידי שנאה, מתחילה בניסיון להשמיד את אויביה, ומסיימת בהרס עצמי".

בסוף, מן הראוי לקחת מדבריו כמה זה חשוב וחיוני שמדינת ישראל תהיה ותישאר מדינה דמוקרטית, "עם עיתונות חופשית ומערכת משפט עצמאית". זהו חלק מן התביעה שלנו לקיום בתור המדינה היהודית ולמאבק שלנו באנטישמיות.

ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.