"ערב טוב שותפיי ושותפותיי למצוקה ולשברון הלב שאוחז בכולנו", כך פתח הרב דניאל אפשטיין את דבריו באחת מהפגנות המוצ"ש בירושלים. לאחר מכן הוא ציטט פסוקים רבים מן התורה, ובפרט מעשרת הדיברות (לא תרצח, לא תגנוב, לא תישא את שם ה' לשווא).
לאחר הדברים האלה, הודה הרב אפשטיין שחלק מחבריו ותלמידותיו לשעבר כבר אינם מדברים עמו משום שהם משייכים אותו ל"שמאל רדיקלי". עצוב לשמוע עד כמה רחוק יֵלכו אנשים כדי לסתום את אוזניהם מפני כל טענה שעלולה לערער, אפילו במעט, את האמת של הצד שאליו הם משייכים את עצמם.
ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.
מי שמכיר כבר כמעט בעל פה את שמות החטופים, מכיר את השם ביפין ג'ושי. ג'ושי, כיום בן ה-24, הגיע לארץ מנפאל שלושה שבועות לפני ה-7 באוקטובר. הוא למד בתוכנית לימודים אקדמית שכללה עבודה חקלאית בקיבוץ עלומים.
חבר של ביפין תיאר את רגעי האימה באותו היום הנורא: "ישנו בבוקר בשבת ואז התחילו אזעקות ורצנו למיגונית. … שמענו פתאום רעש חזק מאוד בחוץ וראינו את המחבלים. אחד החברים שלי יצא החוצה כדי לומר שאנחנו נפאלים והרים את הידיים שלו, אבל ירו בו … אחר כך, מחבלי חמאס זרקו רימון לבפנים, הוא התפוצץ ופצע קשה חברים שלי. לאחר מכן זרקו רימון נוסף, שביפין תפס כמו גיבור וזרק החוצה. הוא הציל אנשים".
ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.
לאחרונה, במסגרת "מועדון הסרטים" של "יד ושם", צפיתי ב"גבלס והפיהרר" (Führer und Verführer) העוסק ביוזף גבלס, שר התעמולה של אדולף היטלר. הסרט אינטנסיבי, מצמרר, מזעזע ומפחיד. רואים שם כמה היטלר חפץ במלחמה, וכמה שיותר ממנה. לצדו, עמד גבלס, ששאף יותר מכל לרצות את היטלר – מגלומן בפני עצמו וכן תועמלן מבריק.
גבלס הבין כמה קל לשנות דעת קהל ועשה זאת שוב ושוב, גם כשפקפק במטרות. לא זו אף זו, היה ניכר שבעודו מבשל שקרים ומביים מציאות, הוא עצמו הלך והשתכנע באמיתות הפיקציות פרי יצירתו, עד להתאבדותו.
ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.
אילו היינו נאלצים להתמודד עם טראומות השבת הנוראית, הסיוט המתמשך בקשר לחטופים, קליטת אלפי המפונים, טילים שעדיין נורים אלנו מכל עבר והמלחמה האכזרית שלא רואים לה את הסוף, דיינו.
אבל בפועל, בנוסף לכל הזוועות האלה, מוטל עלינו להיות עדים לעלייה באנטישמיות בעולם המשתקפת אלנו מן המסך ולעיסוק מחודש בשאלת הקשר שבין אנטי־ציונות ואנטישמיות.
ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
1. כמובן, הדרישה מהיהודים להיות אור לגויים ולכן נטולי אשם היא כאילו אוטופית, אבל בפועל מצדיקה שנאה.
2. יש סיבות רבות לשנאה ולמעשים נגד ישראל והיהודים:. יש שנאה דתית, ויש שנאה תרבותית גזענית. ישנם גורמים ששונאים מתוך אינטרסים גשמיים (לאומנית, להשתלט על קרקע ומשאבים, להחליש יריבה צבאית, לזכות ביתרונות עסקיים וכו.
3. בשבועות האחרונים יש מסע תעמולה והשפעה על תודעה גלובלי, מצד מעצמות שונות, כדי להפעיל לחץ על ארה"ב בשנת בחירות; וכך להשפיע על התוצאות של המלחמה באוקראינה (ולכן גם על עתיד רוסיה ואירופה) ועוד…
האנטישמיות נבראת על ידי שני גורמים. האחד הוא הרצון של ה"גויים" להסיר מעליהם את האחראיות לטעויות, כישלונות ולסבל שלהם (כ-יחידים/בני אדם/קבוצה). הנוסף הוא מציאת "קורבן" שאותו ניתן להאשים.
כאשר אנחנו בתור מדינה (חוק הלאום, ניהול הסיכסוך) כושלים בהפליה גזעית הרי אנחנו חושפים את עצמנו לאשמה ולפי כך להאשמה.
לסיכום: אם נהייה ישרים לא יהיה לאנטישמים אל מה להימשך ובמה להאחז ולהצדיק את האנטישמיות שלהם.
לאחרונה, כשעמדתי עם קבוצת מפגינות בעד שחרור החטופים, נקלעתי לשיחה שהתפתחה בין זוג צעיר שעמד לידי לבין אישה מבוגרת יותר, פרופסור לשעבר לדבריה.
"אנחנו שוקלים לעבור לברלין", אמר הזוג. "ברלין? עם כל האנטישמיות עכשיו?", שאלה הפרופסור, והבחור הסביר ש"ההחלטה נפלה עם הקמת הממשלה הנוכחית, על נטיותיה הפשיסטיות". "ממשלות פשיסטיות קמות כבר לאורך אירופה", הגיעה התגובה, "קחו את איטליה, ספרד, זה בא עם האנטישמיות, חבילה אחת".
ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
על רקע סערת מינויו של מקורבו של ראש הממשלה, רומן גופמן, לראש המוסד, מן הראוי לקרוא את "הודעה גורלית – מאחורי מבצע הביפרים הנועז" מאת אדם פיין – שם מומצא.
מבצע הביפרים עצר את נשימתו של העולם כולו מול הגאונות, היוזמה והתושייה של המוסד, אשר לקח כלי קשר בנאלי כמו ביפר והפך אותו לכלי נשק שובר שוויון.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
ביום שני בבוקר בחר פרשן חדשות 12 עמית סגל למצות את הפרשנות שלו על הבחירות בהונגריה בציוץ ארוך למדי בחשבון ה-X שלו בשפה האנגלית, הפונה לקהל בינלאומי. בתרגום חופשי, סגל כתב:
האירוניה: מה שנתן לוויקטור אורבן כוח סוחף הוא עכשיו גם מה שריסק אותו – אותה שיטת בחירות אזורית שהוא עצמו תכנן.
אור רפל-קרויזר הוא דוקטורנט להיסטוריה אמריקאית באוניברסיטת תל אביב ומכהן כמדען הראשי של המרכז האינטרדיסצילפינרי לחקר הנתונים באוניברסיטה העברית
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
חוק עונש מוות למחבלים פלסטינים הוא חוק בלתי מוסרי בעליל, ויש לסרב לפעול לפיו. אמנם, ענישת מוות למחבלים אינה בבחינת רעיון חדש. זהו רעיון שכבר נבחן בעבר בארץ, ונפסל. הוא נפסל, בראש ובראשונה משום שעונש מוות אינו מהווה מהלך אפקטיבי, לא למחבלים ולא לרוצחים על דרך הכלל.
מחקרים אמפיריים מהעולם כולו מראים שהוצאה להורג אינה יוצרת הרתעה ממשית לטווח הארוך ולכן לא משיגה את מטרתה. ולהיפך: הוצאה-להורג מעוררת חלחלה וזעם ומגבירה רגשות של נקם ושנאה.
ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הטענה שעונש המוות הוא חמור באופן בלתי רגיל, ולכן איננו בסמכותנו כבני אדם, היא טענה שגויה – משני הצדדים במקביל. עונש המוות אינו חמור יותר מאשר, למשל, שלושה מאסרי עולם. יתירה מזו: במידה מסויימת מאסר עולם הוא עונש אכזרי בהרבה, משום שהוא כולל התעללות קשה. אנחנו כופים על אדם לשבת בתא קטן וצפוף לשארית חייו, ולצפות בטלויזיה בעיניים ריקות במשך 20 שעות ביממה. ללא חברים, משפחה, קריירה, או סיבה לחיות. זו התעללות שלא תאומן. עונש מוות מהיר הוא הרבה יותר רחום ויותר אנושי, הן כלפי הנידון והן כלפי משפחתו.
יש שיגידו: ולמרות זאת, אנחנו כבני אדם עשויים לעשות טעויות, ולכן לא נוכל לגזור דין מוות. התשובה פשוטה: ואם היינו גוזרים עליו מאסר עולם והתגלה שזו טעות. האם נוכל להחזיר לאדם 20 שנה מחייו? האם נוכל להחזיר לו את עלומיו? האם נוכל להשכיח ממנו את הזיכרונות, ההשפלות, הרגשות שחווה בכלא? האם אנחנו אלוהים, שנגזול מאדם חצי מימי חלדו? ולמרות זאת, אנו נוטלים לעצמנו את החרות להטיל על אדם עונשים נוראיים. אין שום דבר בעונש המוות שהוא חריג ביחס לעונשים אחרים.
עניין נוסף שיש לדון בו הוא ההשפעה המוסרית עלינו, על מבצעי גזר הדין. דהיינו: אמנם הנידון ראוי לעונש מוות, אבל אנחנו כבני אדם מוסריים לא מוכנים לבצע גזר דין כזה. זוהי פשוט פסדו-מוסריות, שנועדה לכסות על נפש רכה מדי. מי שמרחם על מחבל, הוא בעצם מתאכזר לקורבנותיו. ומי שנפשו רכה מדי, הוא אינו מתאים לתפקיד שופט. המוסריות עצמה מחייבת את הריגתו של האיש. אם כי חשוב לומר שגזר הדין יבוצע באופן מהיר וחלק, ולא בסקילה או תלייה פומבית, משום שאיננו רוצים לראות בסבלו של האיש. לא עבורו – אלא עבורנו.
טענה נוספת מגיעה מהמחוזות הפרקטיים. דהיינו, האם עונש מוות הוא בכלל יעיל? זו שאלה מצויינת. בעבר האמינו שלא. כיום הדברים השתנו. להבנתי השבכ דווקא תומך כעת בעונש מוות – תחת תנאים מסויימים – ומסיבות פרקטיות. מוטב שנניח דברים אלו למומחים שמבינים את המציאות טוב יותר מאיתנו. טענה נוספת וחשובה, שלא הוזכרה בכתבה, היא היותו של האדם יצור אנושי בעל "צלם אלוהים". וכאן אכתוב בקצרה שאמנם כל אדם נולד עם צלם אלוהים, אבל בהחלט ניתן לומר שיש בני אדם שהרסו בעצמם את צלם האלוהים שלהם. למשל, חלק מהנוחבות. למשל רוצחי משפחת פוגל. בעיניי יש להתייחס אליהם כחיות ובהמות גם מבחינה משפטית. אלו לא בני אדם כלל. אז איפה בדיוק עובר הקו? אני לא יודע. אבל אני כן יודע – וגם אתם יודעים היטב – מי נמצא עמוק מעברו השני.
כעת נגיד כמה מילים על נקם. נקמה היא הבסיס לחברה אנושית ולמשפט בכלל. התחושה ש"אין דין ואין דיין" מובילה ישירות להתפרקות חברות אנושיות. בסופו של דבר מי שעומד מאחורי העונש הוא לא השופט אלא החברה כולה. ובמצב הנוכחי, החברה הישראלית דורשת עונש מוות. זו דרישה כוללת שמגיעה מכל שכבות העם. בסופו של דבר מי שקובע את הסוציולוגיה הוא העם, ומי שקובע את המשפט הוא הסוציולוגיה.
נסיים בפלסטינים: עצם העובדה שהוזכרו כאן הבלים כדוגמת משא ומתן והסכמי שלום, אומרת דרשני. המחבלים הפלסטינים לא אונסים ורוצחים בגלל כיבוש או הסכמי שלום. הם עושים זאת בגלל חינוך עמוק מאוד לדה-הומניזציה כלפי יהודים. אלו אנשים אידיאולוגיים מאוד, שמאמינים באמת ובתמים בזכותם לאנוס יהודיות כשלל מלחמה, ולהשתלט על העולם בשם האיסלאם. וכאן אנחנו מגלים סיבה נוספת לעונש מוות: יש אנשים עלי אדמות שהם מקולקלים לחלוטין, ואינם ברי שיקום. אין לנו אפילו את הציפייה שיבינו בעתיד את חומרת מעשיהם. אנשים כאלו יש להוציא להורג – לא רק עבור החברה אלא גם עבורם. כי עם כל הצער, זו הדרך היחידה להגן עליהם מפני עצמם.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
'יהדות' זו מילה גדולה שלא מתארת כלום, פרט למה שרוצים לראות בה. אלף פנים לתורה? לא! הרבה יותר. כמספר האנשים בעולם.
והיהדות היום, לפי מי שנושאים את שמה, היא משיחית, פרימיטיבית ומקובעת, עובדת אלילים של ממש.
החילונים היו רוצים לראות יהדות רמב"מיסטית. נאורה, משכילה, מתקדמת עם השנים, אך די להסתכל סביב (את הרי גרה בירושלים) כדי להבין שהיהדות הזו מתה. לא קיימת יותר.