שר המשפטים יריב לוין עבר להתנהלות אופוזיציונית בוועדה לבחירת שופטים. מהתנהלותו בשבועות האחרונים, מאז נכפה עליו לכנס את הוועדה נגד רצונו, וכן מניהול הישיבה אתמול (שלישי) בנושא בחירת שופטים חדשים לעליון ונשיא קבוע לבית המשפט העליון, עולה כי לוין הפנים את מעמדו החדש בוועדה – יו"ר באופן פורמלי, אך נציג מובהק של המיעוט בוועדה, שכוחו הופשט ממנו ושאין ביכולתו לכפות עוד דבר.
הטקטיקה של לוין נחלקת לשתי פאזות. כאשר הוא בעמדת שליטה ונהנה מכוח לקבל החלטות המקדמות את ההפיכה המשטרית שנוצקה בצלמו וברוחו, הוא עושה זאת ללא היסוס תוך שהוא מדגיש כי מדובר ביישום מדיניות לגיטימית ורצויה, שלשמה נבחר, ומשקפת את רצון הרוב בציבור.
כשהוא מצוי במיעוט, הוא נכנס למצב של פאסיב־אגרסיב ומשמיע רטוריקה ילדותית המטיחה בצד האחר כי חייבים לפעול מתוך "אחדות", באופן המשקף "הסכמה רחבה", ובמיוחד בימים אלה של מלחמה.
מלכתחילה הדיון אתמול לא היה אמור לכלול הצבעות והחלטות בנוגע לבחירת שופטים לשני המושבים הפנויים בבית המשפט העליון, שאותם פינו השופטות אסתר חיות וענת ברון.
באופן סמלי, אתמול היה היום האחרון שבו הייתה רשאית נשיאת העליון בדימוס חיות לחתום על פסקי דין. התברר כי היא הותירה את שולחנה נקי – שני פסקי הדין האחרונים שעליהם חתמה היו בעניין הסבירות והנבצרות.
הדיון בוועדה היה אמור לבחון אם מתגבשת הסכמה בדבר שני המועמדים שימונו, וכן בשאלת מינוי נשיא לעליון. יחסי הכוחות בוועדה, בהרכבה הנוכחי, ברורים: מחנהו של לוין מצוי במיעוט – ואוחז בשלושה קולות בוועדה: לוין עצמו, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר.
ההצבעה על בחירת נשיא העליון לא הייתה אומנם בסדר יומה של הוועדה אתמול, אך ששת חברי קבוצת הרוב רשאים לכפות את קיומה באחת הישיבות הבאות
ששת האחרים – השופטים עוזי פוגלמן, יצחק עמית ודפנה ברק־ארז, שני נציגי לשכת עורכי הדין אילנה סקר ומוחמד נעאמנה וח"כ קארין אלהרר – מהווים רוב ברור בוועדה. לרוב הזה אין אומנם אפשרות לכפות מינוי שופטים לעליון – "חוק סער" מחייב רוב מיוחד של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה. אך יש לרוב הזה בהחלט כוח להביא למינויו של השופט עמית לנשיא העליון, ולוין יודע זאת היטב.
ההצבעה על בחירת נשיא העליון לא הייתה אומנם בסדר יומה של הוועדה אתמול, אך ששת חברי קבוצת הרוב רשאים לכפות את קיומה באחת הישיבות הבאות. את דבריו התוקפניים של לוין כלפי השופט עמית, שישב מולו בישיבה, צריך להבין על רקע יחסי הכוחות האלה.
"אני כאן על תקן עציץ", אמר עמית כשהדיון נסב אל סוגיית בחירת הנשיא, כדי להבהיר כי הוא אינו נוטל חלק פעיל בישיבה בשלב הזה. "אתה עציץ? אני העציץ האמיתי", מיהר לוין לנצל את הרגע, "אתה הרי תתמנה בסופו של דבר, כי בג"ץ קובע הכול. שום דבר לא יפגע בך.
"אתם כבר תמצאו דרך לכפות עלינו את המינוי כנשיא כפי שאתם מוצאים דרך להגשים כל דבר שאתם רוצים, גם אם הממשלה והכנסת לא רוצות בכך". שר המשפטים בוודאי זוכר כי הרכב הוועדה לבחירת שופטים נועד לכך שלאף סקטור – מבין הסקטורים המיוצגים בוועדה לבחירת שופטים – אין זכות וטו ביחס לבחירת נשיא העליון.
מבחינת כללי המשחק, עצם העובדה שהממשלה והכנסת מתנגדות למינוי השופט עמית, אינה מובילה לזכות וטו של הרשויות הללו על מינוי נשיא העליון
לא בכדי, הרוב הנדרש לבחירת נשיא הוא רוב רגיל, של חמישה מתוך תשעה, ולא רוב מיוחד הנדרש לשם בחירת שופט לעליון. כך שמבחינת כללי המשחק, עצם העובדה שהממשלה והכנסת מתנגדות למינוי השופט עמית (זה נכון ביחס לממשלה, הרבה פחות מדויק ביחס לכנסת, כפי שמשתקף מנציגות הכנסת עצמה בוועדה) אינה מובילה לזכות וטו של הרשויות הללו על מינוי נשיא העליון.
והרי, זו בדיוק הייתה כוונתו של לוין, כאשר קידם – באופן דורסני, ובלא שום שאיפה ל"אחדות" ול"הסכמות רחבות" – את הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, במסגרת חוקי ההפיכה המשטרית. תכליתה של ההצעה הייתה לתת בידי הממשלה כוח מוחלט לשלוט על החלטות הוועדה לבחירת שופטים, לרבות בסוגיית בחירת נשיא העליון.
זו הצעת החוק שלא נחקקה, לאחר שאפילו לוין עצמו נאלץ להודות כי יש בה כדי לעקר מרכיב יסודי בדמוקרטיה הישראלית. כעת מבקש לוין לתת לממשלה דה פקטו את הכוח בוועדה שלא ניתן לה עקב עצירת ההפיכה המשטרית.
מה שמדאיג עוד יותר הוא החיבור האוטומטי שעושים השרים לוין וסטרוק בין רצונם, המשקף חשיבה אופוזיציונית, להגיע להסכמות רחבות בוועדה לבחירת שופטים, לבין תוכנם של פסקי הדין שנותן בית המשפט העליון. כאילו גם פסקי הדין שנותנת ערכאת השיפוט הבכירה במדינת ישראל הם עניין למשא ומתן עם פוליטיקאים, כאילו לשרי הממשלה יש דריסת רגל בקביעת תוכנם.
הן לוין והן סטרוק התייחסו במהלך הישיבה לפסקי הדין בעניין הסבירות והנבצרות, ודבריהם נשמעו כמעין נזיפה בשופטי העליון על שהעזו לפסוק בניגוד לדעת הממשלה
הן לוין והן סטרוק התייחסו במהלך הישיבה לפסקי הדין בעניין הסבירות והנבצרות, ודבריהם נשמעו כמעין נזיפה בשופטי העליון על שהעזו לפסוק בניגוד לדעת הממשלה בימים טרופים אלה. "נתתם באחרונה פסקי דין בנושאים דרמטיים ואתם נותנים לציבור שלם להרגיש מושפל ונדרס", אמר לוין.
"חשבנו שבזמן מלחמה רצוי להגיע להסכמות. במקום זה קורה ההיפך. יש פרץ פסקי דין שלא ניתנו שנים. אתם במאמץ מרוכז לכפות נורמות על הציבור בישראל. הפוך לגמרי מהמצופה בזמן מלחמה". סטרוק החרתה החזיקה אחריו: "באחרונה פורסמו פסקי דין שפוצעים חצי מהציבור".
צריך להזכיר את הידוע. בית המשפט העליון לא היה רשאי לעכב את מתן שני פסקי הדין הללו, נוכח מועד הפרישה של השופטות חיות וברון, ומכאן שעיתוי פרסומם הוכתב על ידי נסיבות חיצוניות. לוין וסטרוק יודעים זאת, אבל הדבר אינו מונע מהם לעשות הון פוליטי על גבו של העליון.
זאת ועוד: דווקא שני פסקי הדין הללו מלמדים עד כמה הדעות בעליון מגונות ומפוצלות. הדיבורים על כך שבית המשפט העליון "זקוק לגיוון" וששופטיו הם כולם שכפול אחד של השני, הם בגדר מילים ריקות.
כשם שנציגי הממשלה לא היו בוחלים בצעדים חד־צדדיים אם רק היה בידם הכוח לעשות זאת, כך גם ששת נציגי הרוב בוועדה כעת אינם צריכים לחשוש משימוש בכוחם ביחס לבחירת נשיא העליון
המילים הללו אפיינו את התנהלות הממשלה מאז תחילת ההפיכה המשטרית בינואר 2023 ועד 7 באוקטובר. בישיבת הוועדה לבחירת שופטים התברר שהממשלה חוזרת לעשות שימוש באותה רטוריקה שקרית.
כשם שנציגי הממשלה לא היו בוחלים בצעדים חד־צדדיים אם רק היה בידם הכוח לעשות זאת, כך גם ששת נציגי הרוב בוועדה כעת אינם צריכים לחשוש משימוש בכוחם ביחס לבחירת נשיא העליון – ובוודאי כאשר מדובר בדבר הנכון לעשות.
בית המשפט זקוק לנשיא קבוע בהקדם האפשרי. בחירתו עשויה אומנם להרחיק הסכמות בדבר בחירת שני שופטים חדשים לעליון, אך גם בעניין זה אין סיבה לחשוש. גם אם לא ייבחרו שופטים חדשים לעליון בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית, העליון ישרוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו