ישי ריבו לא בולט בירושלים, שבה אדם עם כיפה שחורה, ג'ינס ונעלי ספורט הוא לא מראה חריג בנוף. אבל הזמר/יוצר הפופולרי, האהוב על ידי חילונים ודתיים כאחד, מפורסם מדי בשביל לשבת בבית קפה מקומי מבלי שיזהו אותו.

"זה באמת אתה?" שואלת אישה אחת, שעברה וחזרה לשולחן. "זה אני", חייך ריבו, ונעמד בחפץ לב לתמונת סלפי משותפת. "אני מקשיב לך ממש ברגעים אלו", אמר עובר אורח נוסף והצביע על הסמארטפון שלו. "נהדר!" הגיב ריבו, שהצטרף לסלפי נוסף, ונתן למעריץ עותק של האלבום האחרון שלו. ואז, בכיכר המוזיקה בנחלת שבעה, זמר ירושלמי הופיע בקבלת פנים של חגיגת בר מצווה. בחיוך גדול לעברו של ריבו, הוא החל לשיר את "הלב שלי", השיר של ריבו שהפך לסוג של המנון.

אלו החיים של ריבו נכון לעכשיו, בגיל 30, אחרי שהחל לבצע את שירי הרוק הקלילים, הרכים (אבל לא נדושים) והרוחניים שלו לפני כ-8 שנים.

ישי ריבו (צילום: ג'סיקה שטיינברג)

הוא נמצא בכל מקום בימים אלו, מופיע בתל אביב ערב אחד, בפסטיבל התמר בים המלח עם עומר אדם ביום שלאחריו, ובהופעה לנשים בלבד יומיים לאחר מכן.

החודש, חלק מרשימת השירים בהופעות של ריבו מגיעים מהאלבום האחרון שלו, "אלול תשע"ט", המבוסס על התפילות והפיוטים של תפילת יום כיפור.

מדובר באלבום של שירים שקטים, מהרהרים, שמושכים לעומק את המאזין, ללא קשר להיכרות שלו עם המילים של התפילה.

כפי שריבו כתב בעמוד הפייסבוק שלו, המטרה של האלבום היא "לפתוח את החלונות של בית הכנסת, כך שהצלילים והתפילות של החגים יישמעו ברחוב. זה מה שהכי מרגש אותי בפרויקט המיוחד הזה".

ריבו לא מחשיב את "אלול תשע"ט" כחלק מהאלבומים הרגילים שלו, אך הוא מסמל את המוזיקה שלו, השירים שלו שקוסמים למגוון רחב של מעריצים, ללא קשר למילים על אלוהים ואמונה, תפילה ורוחניות.

הוא החליט ליצור את האלבום הזה לפני שנתיים, בזמן שהתפלל בישיבה שבה הוא לומד באופן קבוע. הוא כולל מספר ניגונים חסרי מילים, מעט שלמה קרליבך, שירים מבית ילדותו, ושירים אחרים מבית הכנסת המרוקאי שלו.

"רציתי שאנשים יחוו את מה שחוויתי, משום שקשה יותר לעשות את זה, באמת לקחת את הזמן ולחשוב ולהתכונן לראש השנה ויום הכיפורים", הוא אומר. "דרך השירים, אני יכול להציע את זה לקהל. היה חשוב לי לעצור לרגע ולעשות זאת".

ריבו תמיד היה, במובן מסוים, זמר דתי, שחיבר ושר שירים שנשאבו מתפילות וטקסטים. "תמיד רציתי לשיר רק שירים של אמונה ורוחניות", הוא אומר. "ידעתי שאני יכול לעשות סוגים אחרים של שירים, אבל נשארתי עם הנושא הזה".

המוזיקה עניינה אותו מגיל צעיר מאוד, אך רק בגיל 18 הוא למד לנגן בגיטרה. היכולת שלו לכתוב מוזיקה שקוסמת למגוון רחב של ישראלים הייתה תאונה משמחת, ולדעתו זה קשור לילדות שלו בכפר אדומים, שם חיים דתיים וחילוניים.

"לדעתי מוזיקה טובה יכולה לחבר בין אנשים", אומר ריבו. "כשאתה כותב באופן מסוים, זה יכול לגעת באנשים ולפתוח דברים. זה הדור בו אנחנו חיים היום. יש תהליך של גאולה במה שאני עושה, יש את הרוחני ויש את החומרי".

אבל הוא עדיין היה צריך לסלול דרך משלו בתור מוזיקאי.

להפוך לישראלי

משפחתו של הזמר עברה ממרסיי לישראל כשהיה בן 8 וחצי, ומהרגע הראשון, הוא החליט ללמוד לדבר עברית באופן שוטף, ענה להוריו דוברי הצרפתית בעברית, והפך את העברית לשפה ראשונה.

ריבו לא למד מוזיקה באופן פורמלי, למד גיטרה בעצמו והלחין שירים במשך שנים. כשהתחתן בגיל 22, הוא אומר, הוא שאל את אשתו הטרייה האם הם יכולים לקחת את 100 אלף השקלים שקיבלו לחתונה ולהשתמש בהם להקלטת אלבום.

"אמרתי, 'זה לא מספיק כדי לקנות דירה, אז בואי נוציא את זה על מוזיקה'", אומר ריבו. "ידעתי שאני לא רוצה ללמוד, אבל הייתה לי הרבה מוזיקה מוכנה".

זה היה מהלך יוצא דופן עבור בחור דתי, אבל הוא הרגיש שזה המסלול שלו. ואז הוא גויס לצה"ל.

עד אז, לזוג היה תינוק- הבן הבכור שלהם, היום בן 8.5 – וריבו לקח אותו לגן, עלה על אוטובוס לבסיס ואז הגיע לתל אביב בלילה כדי לעבוד על האלבום.

כשהאלבום יצא, הוא לא הכה גלים כפי שריבו קיווה, אבל עידן רייכל הציע לו להשתתף באלבום שלו (של רייכל), הזדמנות שהובילה לחשיפה מוגברת למוזיקה שלו, ובסופו של דבר, למצוא את הקהלים שלו.

שמונה שנים לאחר מכן, ולאחר ארבעה אלבומים, ריבו מעט נדהם מהגורל הטוב שלו. הוא מתכנן ליצור עוד מוזיקה, ומקווה להופיע בארצות הברית, כמו גם בישראל ובאירופה. הוא מופיע לעתים קרובות עם זמרים אחרים, בהם שלמה ארצי, עומר אדם, נתן גושן ועמיר דדון.

כשריבו כותב, הוא מקבל השראה מהסביבה שלו, בין אם מדובר בפרשת השבוע, דרשה ששמע או לעתים פרשנות שקרא. "זו ההשפעה הכי גדולה עליי", הוא אומר. "החיבור שלי לתורה פותח אותי. אני יושב בבית הכנסת ולאחר שבת יושב וכותב את מה שחשבתי עליו. הלב שלי הולך אחרי דברים שקראתי או ששמעתי".

אלו המילים והשירים שהוא שר לקהל שלו, במועדון הבארבי הצפוף בת"א או באודיטוריום מלא נשים בלבד. ללא קשר לסוג הקהל, ריבו אומר כי הוא רואה את ישראל האמיתית פרוסה לפניו, והם שרים כל מילה מהשירים שלו יחד איתו.

ישי ריבו (מימין) בהופעה בכנסת (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

קהלים מגוונים מאוד

במובנים מסוימים, מפתיע אותו יותר שקהלים חרדים מוכנים להקשיב לו, בהינתן כי רבים מהם לא רגילים לקנות כרטיסים להופעות, או שחלק נמנעים מזמר שמופיע גם במקומות לא-כשרים.

"זה לא היה קורה לפני 10 שנים", אומר ריבו. "הם נחשפים לשירים שלי והם מגיעים להופעות, משהו שהיה מוקצה. אני רוצה שהם יהיו בהופעות שלי ללא סיבה נוספות, אני רוצה שהם יקשיבו לי, לא לזמר חתונות ששר את השירים שלי".

במקביל, הוא נרגש מהרעיון שישראלים חילונים, אשר לרוב בכל לא מכירים את המילים והטקסטים בהם הוא משתמש בשירים שלו, נחשפים למוזיקה הרוחנית שלו ומתחברים אליהם, מה שמאפשר להם לראות את הדברים באופן קצת שונה.

"אף אחד לא מכריח אף אחד להקשיב לזה", הוא אומר. "זו המטרה שלי ולקח לי הרבה זמן לקבל את זה, שיש לי משימה, ושאני אוהב לשיר וזה מה שאני יודע לעשות, ומי שירצה להקשיב, מוזמן בשמחה. אני שר מה שיש לי, ואני רק צריך להמשיך לעשות את מה שאני יודע לעשות".