בחודש שבו תאגידי המזון מבשרים בזה אחר זה על העלאת מחירים חדה, והדוח הלאומי על אובדן מזון קובע שיותר משליש מהאוכל המגודל או מיוצר בישראל נזרק לפח מבלי להיאכל, לד"ר מיכל ביטרמן יוצא עשן מהאוזניים.
ביטרמן, מייסדת ומנכ"לית "The Natural Step" ישראל, עוסקת כבר שנים בצמצום בזבוז המזון בישראל. אחד המהלכים שניסתה לקדם – ושהיא משוכנעת שזה הזמן להניח אותו שוב על השולחן – הוא תמחור דינמי של מוצרים שהתוקף שלהם עומד לפוג. זה עובד היטב במדינות רבות במערב, אך משום מה זה לא קורה בישראל.
"זה תהליך סופר ארוך שהתחלנו ב־2014", היא משחזרת, "זה אחד הכשלים הכי גדולים במשק הישראלי. זה כשל סביבתי וחברתי, אבל אנחנו באנו אל השוק דרך הזווית הכלכלית נטו. ניסינו לשכנע שזה כדאי ושזה WIN-WIN.
"מה שקורה זה שמוצרים לקראת סוף התוקף שלהם פשוט נעלמים מהמדף, בין אם זה שבוע לפני ועד אותו היום שבו פג התוקף שלהם. הייתי בסופרים והסתכלתי בחדרי ההחזרות. המוצרים האלה מוחזרים ליצרן או מושמדים. לא הולכים לתרומות".
למה זה קורה? למה עדיף להשמיד מוצר מאשר למכור אותו בזול?
"הבעיה היא במנגנון הכלכלי המעוות שנוצר פה בגלל הרשתות הגדולות ויצרניות המזון הגדולות שכרתו ברית שנקראת הסכמי החזרה. רוב היצרניות אומרות לסופרים הגדולים שיש להם עד 2% החזרה, והם ישלמו להם את המחיר המלא של המוצר.
"לכן לסופר עצמו אין תמריץ למכור את כל התוצרת. הוא יודע שגם אם הוא לא ימכור הוא יקבל את כל הכסף".
הרעיון שמחיר של מוצרים אינו סטטי ומשתנה בהתאם לנסיבות ולתנאי השוק רחוק מלהיות מהפכני. מחירי טיסות משתנים בטווחים של דקות. מאפיות רבות, גם בישראל, מוכרות בסוף היום לחמים ומאפים במחירי ריצפה
איך התִּמחור הדינמי אמור לעבוד? על איזה מוצרים?
"התמחור הדינמי אמור לחול על המוצרים היבשים ועל מוצרי החלב, שזה כולל גם מעדנים, יוגורטים, סלטים, חומוסים. הסופר צריך לבוא ולהגיד שברגע מסוים בחייו של מוצר מתחילים להוריד את המחיר.
"יש לי עוד שבוע אז אני אוריד את המחיר ב־30%, עוד שלושה ימים? אני אוריד ב־50%, ביום האחרון 70%–80%. זה קריטי ליוקר המחיה. זה מודל שאנחנו רואים בכל שוק שהוא לא מזון, בנעליים ובגדים יש לך מבצעי סוף עונה. רק במזון אין לך את זה. אתה תראה מבצעים ספורדיים שרשתות עצמאיות עושות כשהם מייצרים בעצמם את המוצרים וזה שלהם".
![ד"ר מיכל ביטרמן, מייסדת ומנכ"לית "The Natural Step" ישראל (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של "The Natural Step" ישראל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/01/342915980_1391320731656153_6964926769121440860_n-1024x640.jpg "ד"ר מיכל ביטרמן, מייסדת ומנכ"לית "The Natural Step" ישראל (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של "The Natural Step" ישראל)")
הרעיון שמחיר של מוצרים אינו סטטי ומשתנה בהתאם לנסיבות ולתנאי השוק רחוק מלהיות מהפכני. מחירי טיסות משתנים בטווחים של דקות. מאפיות רבות, גם בישראל, מוכרות בסוף היום לחמים ומאפים במחירי ריצפה.
לפי בדיקה השוואתית שנעשתה בארגון של ביטרמן, בחלק מרשתות השיווק הגדולות באירופה התמחור הדינמי הוא כבר חלק מהמערכת, ביניהן טסקו, אלדי, לידל ואלברט היין ההולנדית. לזו האחרונה יש כ־1,000 חנויות בהולנד, 50 בבלגיה; וקברניטיה הציבו יעד לצמצום בזבוז המזון ברשת ב־50% עד 2030.
"שמעתי את כל הטענות למה לא לעשות את זה. אין חשש שרוב הישראלים יחכו בכוונה לימים האחרונים של המוצר. אנשים בישראל מאוד מודאגים מתאריכי תפוגה"
התמחור הדינמי הוא אחד האמצעים להגיע למטרה, ועל כל מוצר שמתקרב לתאריך התפוגה שלו מוצמדת בבוקר האחרון מדבקה המבשרת על 35% הנחה.
למה הסופרים הגדולים בישראל לא הולכים על זה?
"כי זה דורש התעסקות וכוח אדם. היום על הברקודים אתה לא מקבל את המידע של תאריך התפוגה. נדרשת יד אנושית. כדי לייצר מערכת של תמחור דינמי אתה צריך עוד סדרן שימיין וייתן מחיר חדש. אנחנו מצאנו סטארטאפים שיודעים לעשות את הדבר הזה, אבל זה לא תפס.
"אחד היתרונות הוא שאתה יכול לחשוף מוצרי פרימיום ומוצרים יותר יקרים שידו של רוב הציבור אינה משגת לקנות אותם".
יגידו שכל הלקוחות יחכו לימים האחרונים של המוצר כדי לקנות אותו בזול.
"שמעתי את כל הטענות למה לא לעשות את זה. אין חשש שרוב הישראלים יחכו בכוונה לימים האחרונים של המוצר. אנשים בישראל מאוד מודאגים מתאריכי תפוגה. אנחנו בפירוש יותר חרדתיים מהדנים, אולי בגלל שחם כאן ודברים מתקלקלים מהר.
"עשינו כמה ניסויים שבהם נתנו לאנשים לטעום מוצרים ואז אמרנו להם מה תאריך התפוגה והם היו בהלם. זה משהו פסיכולוגי עמוק אצל הצרכן הישראלי. אנשים התרגלו לקחת מהקצה האחורי של המדף את המוצר עם התאריך הכי רחוק. זה גם נותן מרחב תמרון בניהול המטבח".
"כשישראלים בחו"ל הם מתנהגים אחרת, מספרים לי שהם מחפשים את ההנחות האלה ולא רואים בזה בעיה. כשגרתי בשוודיה תמיד הייתי מחפשת את המוצרים הזולים לקראת סוף התוקף"
ומה קורה באירופה?
"כשישראלים בחו"ל הם מתנהגים אחרת, מספרים לי שהם מחפשים את ההנחות האלה ולא רואים בזה בעיה. כשגרתי בשוודיה תמיד הייתי מחפשת את המוצרים הזולים לקראת סוף התוקף. בארץ זה נתפס כאילו זה של המסכנים. כמו שבאירופה כולם נוסעים בתחבורה ציבורית ובארץ זה רק מי שאין להם מכונית.
"באנו לסופרים ואמרנו להם שזה לא פרויקט למסכנים, שלא ישימו את המוצרים הנמצאים לקראת סוף התוקף במגירה נפרדת אלא בתוך סל המוצרים שכל אחד יכול לבחור. זה לא פרויקט חברתי, זה לפני הכול פרויקט כלכלי".
הם ממש מתעקשים לזרוק אוכל טוב.
"יש המון הסתרה, ניסינו להבין כמה מזון מושלך דה פקטו. יש השתקה מטורפת, היצרניות והסופרים ממש לא חושפים, וברגע שהם מגלים שמצילי מזון מנסים להציל, מתחילים להפעיל טכניקות כמו לסגור את הפחים ולשפוך אקונומיקה.
"הם לא מוכנים שהעובדים שלהם ייקחו מוצרים הביתה גם אם יש עוד כמה ימים עד תאריך התפוגה. באחת הגיחות שלי לסופר הלכתי אחרי עובד שהלך עם עגלת ביצים מלאה, צפיתי וצילמתי אותו במשך כמה דקות עובר קרטון, קרטון וזורק לפח ברחוב.
"הלכנו לכל הסופרים הגדולים – שופרסל, AM:PM, ויקטורי, טיב טעם. ממש אחד אחד. הלכנו למנכ"לים וסמנכ"לים ופשוט קיבלנו פסילה מוחלטת"
"התחלתי לדבר איתו, הוא אמר, 'אם רק היו נותנים לי לחלק את זה, העיקר לא לזרוק. זה היה בקירור, כל הקרטונים במצב מעולה'. לרוב זה קורה בחדרים האחוריים ובפחי הצפרדע, שם ספציפית כנראה לא היה מאחורי הסופר פח גדול אז הוא זרק הכול לפח ברחוב".
למי מרשתות השיווק הצעת ללכת על תמחור דינמי?
"הלכנו לכל הסופרים הגדולים – שופרסל, AM:PM, ויקטורי, טיב טעם, אולי היחיד שלא היינו אצלו זה אושר עד. ממש אחד אחד. הלכנו למנכ"לים וסמנכ"לים ופשוט קיבלנו פסילה מוחלטת מכולם".
באיזה טיעון?
"'הצרכן לא דורש את זה'. ברגע שהצרכן לא דורש והמתחרים לא עושים את זה אז מבחינתם הם לא צריכים להיכנס לכאב הראש הזה. חלקם אמרו שזה רעיון מדהים אבל יש להם מנגנון והם מאוד שמרנים ולא רואים שום סיבה להזיז אותו.
"ברגע שאין דרישה מלמטה ואין רגולציה מלמעלה, הכול תקוע. באיטליה יש חוק איסור השמדת מזון ברשתות שיווק, אז מה שהם לא מצליחים למכור הם תורמים. בארץ אין חוק כזה אז זורקים".
"הלכנו לרגולטור, משרד הכלכלה, הצענו לצאת למודל חדש שבו יתמרצו רשתות שיווק שילכו על תמחור דינמי, כולם אמרו 'כן, כן', אבל כמו שאתה רואה – לא קרה כלום"
אחרי שהתייאשה מרשתות השיווק, מספרת ביטרמן, היא עברה לחזר אחרי יצרניות המזון: "הלכתי לשטראוס ולעוד שורה של יצרניות גדולות, וקיבלתי עולם שלם של תשובות: 'זה יפגע לנו במוצרי פרימיום', 'אנחנו לא נכנסים להסכמי ההחזרה', 'לא נשבש את הדברים'.
"הצענו להם שיורידו את הסכמי ההחזרה ל־0.5%, שיעשו את זה הדרגתי. עשינו כנס עם נציגים מכל יצרניות המזון הגדולות, כולם ישבו בחדר אבל לא הרימו את הכפפה. אחר כך הלכנו לרגולטור, משרד הכלכלה, הצענו לצאת למודל חדש שבו יתמרצו רשתות שיווק שילכו על תמחור דינמי, כולם אמרו 'כן, כן', אבל כמו שאתה רואה – לא קרה כלום.
"במשך חמש שנים ניסינו כל דרך. אף שיוקר המחיה הוא בראש סדר היום, שום דבר לא זז והמזון רק הולך ומתייקר. מוכרחה להגיד שאחרי חמש שנים שבהן חיזרתי על כל פתח אפשרי זה עדיין נשגב מבינתי".
היא אומנם שבעת אכזבות, אבל מסרבת להניף דגל לבן: "אם אתה שואל אותי היום, זה יבוא רק מרגולציה. פעם חשבתי שזה יבוא ממודל עסקי, הראינו איך זה עובד וכולם מרוויחים בהולנד ובספרד ובעוד מקומות. אבל כאן, עד שלא תהיה רגולציה שתחייב את זה, הסופרים לא ייגעו בזה וגם לא היצרניות.
"גם במלחמה כל הזמן שולחים לי תמונות של מוצרי חלב שנהרסים, אתה חושב על טביעת הרגל הסביבתית ועל מה שקורה במשק החי וכל זה בשביל לזרוק לפח – נחמץ הלב. זו טפשת של העולם המודרני שמזלזל ככה במשאב של המזון. אני עדיין מחויבת לזה, החלטתי שזה הולך לקרות בארץ וזהו. זה פשוט כל כך לא הגיוני שלא".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהמחוקקים שלנו צריכים להוציא את האצבע מהעף ובמקום לחפש איפה עוד לחלוב מיסים מהאזרחים, להפעיל רגולציה על הרשתות ולעשות קנסות גבוהים על בזבוז מזון והשלכה לפח. כך, בין לילה, יהפוך עניין הבזבוז ללא רווחי ויתחילו הנחות ומבצעים.