בעוד מספר ימים נציין כולנו 76 שנות תקומה למדינת ישראל. 79 שנים אחרי סיום המלחמה הנוראית ההיא. והשנה אירועי הזיכרון והעצמאות לא יהיו כבכל השנים.
אחרי שאולי חשבנו שראינו, שמענו, פגשנו הכל, הגיע ה-7 באוקטובר. יום נוראי, קשה, עצוב, מטלטל ומזעזע שעדיין מלווה אותנו. כבר למעלה מ-200 ימים שאנחנו בתוך מציאות שקשה בה לנשום, מציאות כואבת ובלתי נתפסת.
את אירועי הזיכרון, כבכל שנה, יפתח יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בלתי נמנע לחשוב על כל המושגים וההגדרות המלווים אותנו כחלק מזיכרון השואה, ומתערבבים כעת יחד עם אירועי אוקטובר האחרון. הרבה מזה הרגיש, ואולי עדיין, דומה מדי.
את אירועי הזיכרון, כבכל שנה, יפתח יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בלתי נמנע לחשוב על כל המושגים וההגדרות המלווים אותנו כחלק מזיכרון השואה, ומתערבבים כעת עם אירועי אוקטובר האחרון
כשלרגע עוצרים ומסתכלים על ניצולי השואה שעוד איתנו היום, ומאפשרים להם מקום לדבר ולשתף, חוזרים איתם לימים שהם עברו אז. שנים רבות של מלחמה קשה וארוכה, מחנות ריכוז, עבודה, והשמדה, עינויים קשים והתעללות ממושכת, אובדן ואבל על 6 מיליון שנרצחו ובהם יקיריהם. כעת מתעוררת בי שוב אותה ידיעה והבנה שהולכת איתי כל חיי הבוגרים – אסור לשכוח את מה שהיה. את מה שקרה. את מי שנרצח ובעיקר אסור לנו לשכוח את מי שעדיין כאן.
אסור שנשכח את אחרוני ניצולי השואה, אלו שעלו לישראל אחרי התופת והקימו פה את המדינה, שהפכו מקורבנות למייסדים, שלמרות הכל הקימו משפחות וקהילות, שהביאו איתם רוח חדשה ותשוקה, שהוכיחו כי את החוסן שלהם אי אפשר לשבור.
יש אתנו ניצולי שואה שבעקבות אירועי ה-7 באוקטובר הטראומה מהמלחמה ההיא חזרה אליהם ומצבם הנפשי התערער. ניצולי שואה שאיבדו בני משפחה בטבח הנורא, וכאלו ששכלו נכדים במהלך הלחימה בעזה, ובעיקר ניצולי שואה שהפכו שוב לניצולים מאירועי השבת השחורה ולפליטים בארצם.
ולמרות כל אלו, רוחם לא נשברת ותשוקתם לחיים קיימת, והכוח אותו הם מביאים איתם לכל אחד מאתנו, הוא השראה גדולה ומקור לחיזוק, קבלת אנרגיות ופרופורציות לחיים.
דווקא בימים הקשים האלה, בהם הכל כואב ועצוב, וכולנו עם משפחות החטופים והנופלים, עם פצועי המלחמה, עם המפונים שטרם חזרו לביתם – חשוב שנזכור שניצולי השואה עדיין אתנו כאן וזקוקים לנו, לכולנו. לאוזן קשבת, לחיבוק חם, למילה טובה על הגיבורים שהם, על התקומה שלהם שהביאה אותנו למדינה.
הם פה, חיים בינינו, מזדקנים מאוד, והשנים שעוד יהיו איתנו לא רבות. זהו דור הולך ונעלם. דור שחשוב שיזכה בשנים האלה לעוד קצת חום וחמלה, לעוד הוקרה, לעוד אזרחים במדינה שפשוט יגידו להם תודה.
יש ניצולי שואה שבעקבות ה-7 באוקטובר טראומת המלחמה ההיא חזרה אליהם ומצבם הנפשי התערער. יש שאיבדו בני משפחה בטבח הנורא, וכאלו ששכלו נכדים בלחימה, ויש ניצולי שואה שהפכו שוב לניצולים מאירועי השבת
נפוליאון אמר "עם שאין לו עבר, אין לו עתיד". ניצולי השואה הם התזכורת שלנו מאיפה באנו ואת מה שאסור לנו לעולם לשכוח. הם בסיס קיומנו, כשטוב וכשפחות טוב. וגם אם הכל חנוק וקשה לנו עכשיו, והקשב שלנו מוקצה כרגע למתרחש במציאות שסובבת אותנו, ניצולי השואה אתנו 365 ימים בשנה, ובכל 76 השנים האחרונות של תקומת המדינה, ולא רק ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. בואו נהיה שם עבורם, איתם. זה חשוב להם, זה חשוב לנו כחברה.
יעל זית, ילידת 1982, מצור יצחק. אמא ל-3 ונשואה ליסף. מנהלת מחלקת התנדבות וקהילה בקרן לרווחת נפגעי השואה מ-2022. לפני כן, התעסקה בניהול ופיתוח קהילות חינוך, נוער ומגזר ציבורי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
ההישג ההונגרי האדיר של הבסת ויקטור אורבן ברוב כה גדול, וקבלת הדין הדמוקרטית של הרודן בהתייחסותו לתוצאות בחירת העם – הם משב רוח ענק להצלחת מחנה התקווה בבחירות בישראל בעוד חצי שנה.
טבעי הוא, שבצד השמחה וההתרגשות הגדולים, רבים.ות מפרסמים ודנים בלקחים, מסקנות, המלצות, השוואות, אסטרטגיות, ההגנה על ההליך הדמוקרטי ועוד. הגם שחייבים להזכיר שלכל עם יש את ה-DNA, הנסיבות, האפיונים והתנאים הייחודיים שלו, הרי שלמידה הדדית ושאיבת רעיונות ויישומם היא מפרה.
ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהדבר האחרון שמותר לעשות כשמבקשים לבקר רעיון, עמדה, מדיניות, של מאן דהו, הוא לדון בו אד-הומינם, כלומר לבקר את הכותב/ת באופן אישי, במקום לדון בדעות כשלעצמן. במקרה של ד"ר עינת וילף כן צריך לנהוג כך, מכיוון שמה שהיא עושה באחרונה מבטא תופעה רחבה ומכוערת.
ההסבר פשוט.
יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולטעמי יורם פרי טועה כאשר הוא טוען שיש לתקוף אישית את וילף. הרעיונות שהיא מציגה כל כך חלשים, שאין בעיה להפריך אותם בחמש דקות.
טעות נוספת של פרי היא עצם הנפילה במלכודת הטיעו של וילף. הוא טוען שהתגבש עם פלסטיני כאשר היא טוענת שאין כזה. זהו דיון מופרך, מיותר, שלא ייתכן שהוא מתבסס על המציאות. לדוגמא: האם יש עם בלגי? יש שם צרפתים והולנדים. מהי המורשת הבלגית? מה עקרונות היסוד לש האומה הבלגית? אבל יש מדינה בשם בלגיה ואף אחד לא מתכוון לטעון נגד קיומה.
מה לגבי דרום סודן? זו מדינה ש"נולדה" כדי להפסיק מלחמה עקובה מדם. אולי "נבטל" גם אותה?
לא ברור לי מדוע יש צורך לתקוף אישית או להגן על קיומו של עם פלסטיני. אפשר בלי שני אלה, עדיין להתבסס על דוגמאות מן המציאות, כדי לטעון בעד מדינה פלסטינית ותהליך שלום.
אילו שינויים חלו בעמדות אש"ף, פתח והרש"פ? נא לצרף ראיות מקיפות ומשכנעות בערבית – כי יש רבות כאלה שמוכיחות שלא חל שום שינוי, ולהיפך. הם לא מכירים בישראל ושורפים להשמיד אותה (כלומר את הכיבוש, שבו שם נרדף לישראל) ו"להחזיר" את כל "הפליטים", בדיוק כמו חמאס.
מה ישראל לא עשתה ולא עושה כדי לרצות ולתמוך ברשות ובעזה? הרי מתנגדי ביבי היום משתמשים בסיסמאות "מממן חמאס" בזמן שהם לפני הטבח ראו בסנואר "מנהיג פרגמטי". בקיצור, אד הומינם לא ישנה את המציאות ואת העובדות.
כתיבה אקדמית נאה, אבל,
היסטורית,
במדמנה הפוליטית ובמחוזות פרקטיקות של הינדוס מקיאווליאני, שיסוי שיבוש שקר,
השימוש הכוחני באנשים/נשים ובכלים
כדי לגרור קולות בין גושים,
לכרסם באחוזי חסימה של מחנה יריב,
להנדס תודעה או לזכות בהכנסות,
ולהיכנס מתחת לאפיריון פשיזם תיאוקרטי
מתוזמרים יחד עם
הצפות כאוס, בלבול מחנה היריב בקשקושים, השתלטות, שחיתות ויצירת חוסר אונים נרכש.
לגברת המדוברת (מה קשור איך היא נראית?!)
יש רקורד מסויים ותפנית חצי חדה חצי קורצת,
בתוך הקשר שהוא הרבה יותר קיומי ושיטתי,
לכאורה. הציון במאמר של פורומים וארגונים שונים מעניין ומהותי יותר מהרטוריקה המשוכללת…
(ובלי שום קשר,
מעניין שהיה איש טוב מבית טוב עם ערכים טובים ומפלגה די טובה ומשרד עורכי די טוב,
מעניין מה קרה שהפך כרכיכה.
ובלי שום קשר בכלל,
מי פרץ לסלולריים של חברי יש עתיד, ובנט וגנצי?)
הנשמה מלאכותית בבג"ץ
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהמשפט הזה – "השנה במיוחד, אסור לנו לשכוח את ניצולי השואה" נכון אני מסכים במיוחד שכן השנה לאור ה7 באוקטובר ההיטיחסות לשואה ולסיפוא הניצולים פחת משמעותית לטובת השוואות בין השואה לבין הטווח ותוך עיסוק בדיבוח בדבר המלחמה. וזה מורגש במיוחד וכאב לי באופן אישי שאשנה מצאתי אפילו התייחסות אחת לשואה שהתרחשה גם מחוץ לאירופה במלחמת העולם (פרט לניצולת השואה מלוב שהדליקה משואה אבל זאת נבחרה הרבה קודם לכן לכך) . וזאת עד שסוף סוף אחרי שנים אנחנו רק מתחילים את ההכרה בהם והחלה המחקר בנושא כשה גם היום רק מעטים מודעים לכך שהתרחשה שואה לא פחות בחשיבות בשום אופן גם מחוץ לאירופה עם ניספים רבים וניצולים שעברו כל דבר שעברו גם יהודי אירופה (עומדנים: לוב (1937- 1945 לכל הפחות מעל ל-1100 ניספים מרעב עבודת כפייה ניסיון בבני אדם הרג שיטתית פרעות כליל הבדולח שבאירופה צעדות מוות הרג שיטתית ואף שילוחים לאירופה בנוסף רבים שמתו בעקיפין מהשלכות של מעשים אלה, תוניסיה 1940 לפחות 800 ניספים בעבודות כפיה רעב והוצאות להורג, *אינדונזיה (החל מהכיבוש היפני) יותר ממאה ניספים בעבודת כפיה ורעב כמו כן ביצוע זוועות אחרות כגון אונס כמו כמעט בכל מקום אחר שנפל לידי מדינות הציר גרמניה הנאצית איטליה הפשיסטית ובמידה מסויימת אף יפן הקייסרית עוזריהם – ועל כן: יזכור לכולנו גורל משותף (גם בעבר וגם בהווה)!