המשפט הזה – "השנה במיוחד, אסור לנו לשכוח את ניצולי השואה" נכון אני מסכים במיוחד שכן השנה לאור ה7 באוקטובר ההיטיחסות לשואה ולסיפוא הניצולים פחת משמעותית לטובת השוואות בין השואה לבין הטווח ותוך עיסוק בדיבוח בדבר המלחמה. וזה מורגש במיוחד וכאב לי באופן אישי שאשנה מצאתי אפילו התייחסות אחת לשואה שהתרחשה גם מחוץ לאירופה במלחמת העולם (פרט לניצולת השואה מלוב שהדליקה משואה אבל זאת נבחרה הרבה קודם לכן לכך) . וזאת עד שסוף סוף אחרי שנים אנחנו רק מתחילים את ההכרה בהם והחלה המחקר בנושא כשה גם היום רק מעטים מודעים לכך שהתרחשה שואה לא פחות בחשיבות בשום אופן גם מחוץ לאירופה עם ניספים רבים וניצולים שעברו כל דבר שעברו גם יהודי אירופה (עומדנים: לוב (1937- 1945 לכל הפחות מעל ל-1100 ניספים מרעב עבודת כפייה ניסיון בבני אדם הרג שיטתית פרעות כליל הבדולח שבאירופה צעדות מוות הרג שיטתית ואף שילוחים לאירופה בנוסף רבים שמתו בעקיפין מהשלכות של מעשים אלה, תוניסיה 1940 לפחות 800 ניספים בעבודות כפיה רעב והוצאות להורג, *אינדונזיה (החל מהכיבוש היפני) יותר ממאה ניספים בעבודת כפיה ורעב כמו כן ביצוע זוועות אחרות כגון אונס כמו כמעט בכל מקום אחר שנפל לידי מדינות הציר גרמניה הנאצית איטליה הפשיסטית ובמידה מסויימת אף יפן הקייסרית עוזריהם – ועל כן: יזכור לכולנו גורל משותף (גם בעבר וגם בהווה)!

ברור שיש הידרדרות ביחסי ישראל ואירופה. ברור גם שהממשלה הנוכחית תרמה לכך, בעקבות התבטאויות מטומטמות של שרים וחברי כנסת. אבל צריך להיות ישר ולהודות שההשפעה הזו זניחה. האירופאים לא שונאים אותנו בגלל בן גביר, אלא בגלל המלחמה. ואת המלחמה הזו כל ממשלה הייתה מנהלת בצורה דומה. אולי יאיר גולן היה מתבטא אחרת ופועל בצורה נבונה יותר, אבל גם הוא היה פוקד להיכנס לעזה וללבנון. כי בסופו של דבר, לא הייתה לנו ברירה.

ולכן לא אנחנו התרחקנו מאירופה – היא התרחקה מאיתנו. במשך השנים האירופאים הפכו עשירים, שבעים, ומנותקים, ושנים של שטיפת מוח הביאו אותם להיות אנטי לאומיים באופן קיצוני. הם פשוט אינם מסוגלים להביא את עצמם להבנה שיש אנשים שנלחמים על חייהם וחיי ילדיהם. הם לא מוכנים להפנים שהפלסטינים לא נאבקים לעצמאות, אלא להשמדת ישראל. באופן עמוק יותר, האירופאים אינם מוכנים להסתכל על המציאות, כדי שלא תקרע את המעטפת הוורודה והמוקפדת שהם חיים בה, בנוגע לעידן אוטופי ללא מלחמות וסכסוכים. האירופאים מעדיפים לשקר לעצמם ולאחרים, ולהמשיך כאילו לא קרה דבר.

מה בעצם האירופאים היו רוצים שנעשה אחרי השביעי לאוקטובר? כנראה שהם היו רוצים שנעשה איזו פעולה קצרה, נהרוג כמה מאות חמסניקים, ונפתח במשא ומתן לשיחרור החטופים. העיקר שלא נחריד את השקט. שלא נגיד את המובן מאליו. שלא נזכיר להם את המציאות: יש בעולם אנשים איומים. יש תרבויות שפשוט אין להן זכות מוסרית להתקיים. כך למשל, כל יצירת העם הפלסטיני והאתוס המכונן שלו הם סביב השמדת ישראל. איך בעצם עלינו להתמודד עם מיליוני אנשים שבאמת ובתמים מאמינים שזכותם להשמיד אותנו? לפי האירופאים, התשובה היא הכחשה.

אז מה עלינו לעשות בנוגע לאירופה? לדעתי, בכנות, צריך פשוט להתעלם ממנה. אירופה נמצאת כיום בתהליך קריסה, בגלל שילוב של הגירה פרועה, חוסר אינטגרציה, מדיניות כלכלית פזרנית, וחוסר קיצוני בלאומיות. הכוח הצבאי שלהם זעיר ואינו אפקטיבי. הכוח הכלכלי הופך ופוחת, ומתבסס יותר ויותר על משאבי טבע ותעשיות כבדות, ופחות על חדשנות והייטק. האוכלוסייה מזדקנת. המהגרים מגיעים בהמוניהם. בסופו של דבר תרבות כזו באמת לא יכולה לשרוד לאורך זמן. במוקדם או במאוחר מדינות אירופה יקרסו בזו אחר זו. ייתכן שחלקן יפתחו תנועות נגד לאומיות חזקות שיצליחו להשתלט על המדינה: במקרה כזה הם יהפכו לחברים שלנו בכל מקרה. אנחנו צריכים לשים את הז'יטונים שלנו על ארהב, הודו, מדינות המפרץ הפרסי, וגם לשמור על קשר פתוח עם סין. למרבה הצער, אירופה היא העבר. היא כבר לא העתיד.