היה זה בזבוז משווע של מילים מצד הכנסת להכתיר את דבר החקיקה שאישרה לפני חודש ימים, ביוזמת שר התקשורת שלמה קרעי, "חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל)".
אפשר היה לאמץ את הכינוי התקשורתי שהחוק הזה קיבל עוד בטרם נחקק – "חוק אל־ג'זירה", על שמו של הערוץ הערבי הבינלאומי, המשדר גם מישראל ובישראל. ממילא היה ידוע לכל שהחוק נחקק כדי לתת כסות משפטית לכוונתה של הממשלה לסגור את הערוץ, בטענה כי שידוריו פוגעים בביטחון המדינה.
בהתאם לחוק, אישרה הממשלה בתחילת השבוע את הצעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסגור את משרדי הערוץ ולהחרים את ציוד השידור שבו, וכן למנוע כל צפייה בערוץ בישראל, בטלוויזיה הרב־ערוצית או באינטרנט. מייד לאחר מכן פשטה המשטרה על משרדי הערוץ, בהתאם להוראת הממשלה.
השופט יניב, לשעבר נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, יקבל את חוות הדעת הרבות של גורמי הביטחון שנמסרו לו במעמד צד אחד, ויאשר את הוראת הממשלה לסגור את הערוץ
החוק קובע כי לאחר פעולה כזו היא תובא לבחינה שיפוטית של נשיא או סגן נשיא של בית משפט מחוזי. ואכן, אתמול (שלישי) קיים השופט שי יניב מבית המשפט המחוזי בתל אביב, דיון בבקשת הפרקליטות לאשר בדיעבד את סגירת הערוץ.
הממשלה בראשותי החליטה פה אחד: ערוץ ההסתה אל ג'זירה ייסגר בישראל.
תודה לשר @shlomo_karhi
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) May 5, 2024
ההחלטה צפויה להינתן בשבוע הבא, אך אין סיבה להמתין בנשימה עצורה: השופט יניב, לשעבר נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, יקבל את חוות הדעת הרבות של גורמי הביטחון שנמסרו לו במעמד צד אחד, ויאשר את הוראת הממשלה לסגור את הערוץ.
בחוות הדעת המשפטית שצורפה להחלטת הממשלה, כתבה היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע פרגו, כי נוכח הקשיים המשפטיים המתעוררים בנושא, "מוצע לקבוע כי ביצוע הוראות שר התקשורת ייעשה רק לאחר סיום הליך הביקורת השיפוטית המובנה בחוק".
לא זו בלבד שהחומר אינו מוצג בפומבי ונציגי הערוץ אינם יכולים להתמודד איתו, אלא שאף לא נתונה להם זכות שימוע בטרם קבלת ההחלטה הממשלתית לסגור את שידורי הערוץ
אך בפועל הממשלה בחרה להתעלם מההמלצה הזו, ופעלה ליישם את הוראות הצו עוד בטרם אמר בית המשפט המחוזי את דברו.
נציגת הפרקליטות הודיעה בדיון אתמול בבית המשפט כי כלל גופי הביטחון תומכים בעמדה ששידורי הערוץ מהווים פגיעה ממשית בביטחון המדינה. עמדתם של גורמי הביטחון אינה בגדר קישוט – החוק דורש שהחלטת הממשלה תתקבל על יסוד חוות דעת מקצועית אחת לפחות מגורמי הביטחון, שתכלול התייחסות גם לתשתית העובדתית המבססת פגיעה ממשית בביטחון המדינה.
חוות הדעת האלה מהוות חריג לעקרונות יסוד של קבלת החלטה שלטונית ושל ביקורת שיפוטית: לא זו בלבד שהחומר אינו מוצג בפומבי ונציגי הערוץ אינם יכולים להתמודד איתו, אלא שאף לא נתונה להם זכות שימוע בטרם קבלת ההחלטה הממשלתית לסגור את שידורי הערוץ.
כוונתו של בית המשפט המחוזי לתת חותמת הכשר שיפוטית להחלטת הממשלה לסגור את הערוץ, התבטאה גם בהערותיו של השופט, בכל פעם שנשמעה – מצד עורך הדין של אל־ג'זירה או מצד אנשי האגודה לזכויות האזרח, שביקשו להצטרף לדיון – טענה בעלת אופי חוקתי.
שתי הערכאות השיפוטיות מעדיפות לצמצם את מבטן ככל הניתן – בעליון ידונו באופן סטרילי בהוראת השעה, מבלי לתת את הדעת לכך שהצעדים כבר ננקטים הלכה למעשה; ובמחוזי ידונו בהיבטים טכניים
"אנחנו לא בדיון בבית המשפט העליון", אמר השופט יניב, וכיוון לכך שבבג"ץ תלויות ועומדות שתי עתירות חוקתיות נגד החוק שחוקקה הכנסת כהוראת שעה. אחת מהן היא של האגודה לזכויות האזרח, והאחרת של ערוץ אל־ג'זירה עצמו.
באופן אירוני, השופט נעם סולברג בוחן את האפשרות למחוק את עתירת הערוץ נגד החוק שנחקק לכבודו, מכוח "הלכת כספי" השנויה במחלוקת, שלפיה רק עתירה אחת יכולה להיות מוגשת בכל נושא.
מהלכו של השופט יניב, להדוף טענות שארומה של חוקתיות נושבת מהן, ולשלוח את הטוענים אל בית המשפט העליון, הוא מעין תמונת ראי של סירובו של בית המשפט העליון לדון בהחלטת הממשלה, מכוחו של החוק, להורות על סגירת ערוץ אל־ג'זירה.
במילים אחרות: שתי הערכאות השיפוטיות מעדיפות לצמצם את מבטן ככל הניתן – בעליון ידונו באופן סטרילי בהוראת השעה, מבלי לתת את הדעת לכך שהצעדים כבר ננקטים הלכה למעשה; ובמחוזי ידונו בהיבטים טכניים דוגמת התשתית הראייתית שבבסיס חוות הדעת של גורמי הביטחון, מבלי לבחון את ההקשר החוקתי, ואת הפגיעה בזכויות יסוד הנגרמת כתוצאה מהמהלך.
פעולתה של הממשלה בהתאם למה שנראה בעיניה כסנטימנט הציבורי, לסגור את ערוץ אל־ג'זירה, היא מובנת. שיתוף הפעולה מצד גופי הביטחון הממלכתיים והיועצת המשפטית לממשלה פחות מובן
וזה אולי הפיל הגדול שבחדר: בכסות של שיקולי ביטחון פועלת הממשלה לצמצם את חופש הפעולה של כלי תקשורת. זהו ממש שחזור של החלטת שר הפנים בשנת 1953 לסגור את ביטאון המפלגה הקומוניסטית "קול העם", שהוביל לפסק הדין המפעים של בג"ץ בנושא חופש הביטוי, חופש העיתונות וגבולות הכוח השלטוני לפגוע בו.
"אנחנו כאן במציאות שבה המדינה הוציאה צווים שיש בהם כדי לפגוע בזכויות חוקתיות לא רק של הגורם המשדר אלא גם של הציבור בישראל", אמרו נציגי האגודה לזכויות האזרח בדיון בבית המשפט המחוזי, "חופש העיתונות הוא לא רק של העיתונאי לשדר אלא גם זכות הציבור לקבל מידע מגוון ככל האפשר".
אחת הטענות שנשמעו נגד אל־ג'זירה היא שהערוץ שידר תיאור של המפרט הטכני של טנק מרכבה סימן שלוש. על כך אפשר להשיב בשתי דרכים: האחת היא שאף אם מדובר במידע הפוגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה, הרי שאין קושי למוצאו בקלות באינטרנט. והשנייה היא, שלמדינת ישראל יש מנגנון להתמודד עם מידע ביטחוני רגיש בכלי תקשורת – זהו הגוף הקרוי הצנזורה הצבאית.
פעולתה של הממשלה בהתאם למה שנראה בעיניה כסנטימנט הציבורי, לסגור את ערוץ אל־ג'זירה, היא מובנת. שיתוף הפעולה עם הממשלה מצד גופי הביטחון הממלכתיים ומצד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, שסמכה ידיה על המהלך, פחות מובן.
ובעיקר צריך לזכור, כי המהלך לסגירת ערוצים או הפסקה זמנית של שידוריהם בישראל, בתואנות לפגיעה בביטחון המדינה, לא יסתיים בהכרח בערוצים ערביים. מה שמתחיל בסגירת שידורי ערוץ אל־ג'זירה עלול להסתיים בסגירתם של כלי תקשורת אחרים, שאופן טיפולם בממשלה לא יישא חן בעיניה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו