באחת מתכתובות הווטסאפ שנחשפו בתחקיר "המקור" מתוך הקבוצה של מירי רגב ויועציה הקרובים, השרה מביעה תרעומת על מחסור ביחסי ציבור. "צריך לעבוד יותר חזק בייח"צון", היא כותבת, "לא מבינה איפה היח"צ של המשרד".

זה השלב שבו כל מי שעובד מול משרד התחבורה או עוקב אחריו מקרוב בוודאי חטף מול המסך התקף של צחוק בלתי נשלט. אם יש דבר שמשרד התחבורה לא מפסיק לייצר מאז כניסתה של רגב זה יח"צ.

אם המשרד הזה היה מעמיד קווי אוטובוס חדשים בקצב שהוא משחרר לאוויר העולם הודעות יח"ץ, לרוב עם ציטוט עתיר תעופה עצמית של רגב והדגשת הקרדיט שלה, ישראל כבר הייתה מעצמה של תחבורה ציבורית.

בשבוע שעבר, למשל, הוציא המשרד הודעה חגיגית לפיה "פיתוח ייחודי של משרד התחבורה יאפשר להתמודד עם שיבושי ה־GPS בתחבורה הציבורית". זו אכן בעיה שהלכה והחמירה בחודשים האחרונים והעיקה על הנוסעים. שיבושי ה־GPS המוכרים מאז תחילת המלחמה משבשים את פעולתן של אפליקציות התשלום, הנוסעים מתקשים לשלם וחוטפים קנסות מהפקחים.

מחאת "אחים לנשק" מחוץ לבית השרה מירי רגב בראש העין, 27 במאי 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אחרי שההודעה המסקרנת נחתה בכלי התקשורת, פנה עיתונאי לגורם מקצועי בכיר במשרד התחבורה והזמין אותו להתראיין, לספר על הפתרון שנמצא ואיך זה אמור לעבוד מעכשיו. אייטם חיובי על משרד ממשלתי שמצליח לפתור בעיה – לכאורה חלומו הרטוב של כל משרת ציבור.

במפתיע, הגורם המקצועי סירב להצעה. כשנשאל מדוע, הסביר בכנות שהפתרונות עדיין חלקיים, בכלל לא בטוח שהם עובדים, ולכן עדיין מוקדם להתראיין על הסוגיה. כשנשאל מדוע, אם כך, נחפזו במשרד להוציא הודעה חגיגית לתקשורת, התשובה הייתה "כי היינו חייבים".

גם לאנשי משרד התחבורה לא נשמטה הלסת מול הטלוויזיה. "לא העליתי על דעתי שהכול כל כך מתועד וממוסמך", אומר גורם במשרד, "אבל מבחינת האווירה היה ברור שזה הכיוון"

באופן אירוני, האובססיה לתקשורת חוזרת אל רגב כמו בומרנג. לפי הוראתה – כפי שגם ציין בתחקיר יונתן יהוסף, ראש המטה שלה לשעבר – שום תגובה לעיתונות לא יכולה לצאת בלי שעברה עליה ואישרה אותה.

מכיוון שמדובר במשרד ענק המוצף בפניות ובקשות לתגובה, אין לה סיכוי לעמוד בקצב. התוצאה היא שכתבות רבות מתפרסמות בלי תגובת משרד התחבורה ואייטמים רבים משודרים בתקשורת האלקטרונית בלי מרואיין מהמשרד, גם במקרים שבהם יש למשרד התחבורה תשובות לגיטימיות וגרסה הראויה להישמע.

שרת התחבורה מירי רגב במסיבת עיתונאים לקראת יום העצמאות ה־76 של מדינת ישראל, ירושלים, 2 במאי 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מי שבקיא בנעשה במשרד התחבורה לא באמת התפלא ממה שנחשף בתחקיר "המקור". גם לאנשי המשרד לא נשמטה הלסת מול הטלוויזיה. "לא העליתי על דעתי שהכול כל כך מתועד וממוסמך", אומר גורם במשרד, "אבל מבחינת האווירה היה ברור שזה הכיוון".

אם במחנה הדמוקרטי־ליברלי מישהו השלה את עצמו שהמלחמה בלמה את ניסיון ההפיכה המשטרית, התחקיר על רגב ולהקתה הוכיח שהיא כאן ובגדול: ככה נראה משרד ממשלתי מרכזי שהכוחות המקצועיים ושומרי הסף הוחלפו בו בחבורה של עסקנים חנפנים.

הררי מילים נשפכו על הקרב על עילת הסבירות (החשובה כשלעצמה), בפועל הציבור קיבל הזדמנות לראות איך נראה שלטון שלא עומד בשום קריטריון של סבירות – מקצועית, ציבורית, מוסרית

הררי מילים נשפכו על הקרב על עילת הסבירות (החשובה כשלעצמה), בפועל הציבור קיבל הזדמנות לראות איך נראה שלטון שלא עומד בשום קריטריון של סבירות – מקצועית, ציבורית, מוסרית.

אגב סבירות, הדמות המרתקת במטבחון של רגב הוא עופר מלכה. רביב דרוקר מציג אותו רוב הזמן כמקורב הבכיר ומי שרגב מחשיבה מאוד את דעותיו. אבל מלכה הוא הרבה יותר ממקור השראה לרגב. בקדנציה הזו רגב לא הצליחה למנות אותו למנכ"ל רשות שדות התעופה, אבל בקדנציה הקודמת שלה במשרד התחבורה הוא שימש כמנכ"ל.

מנכ"ל משרד התחבורה לשעבר עופר מלכה (צילום: דוברות משרד התחבורה)

מדובר באדם שמפיץ תיאוריות קונספירציה מטורללות ומחזיק בהשקפות פשיסטיות מסוכנות לפיהן חצי מהשמאל וממתנגדי הממשלה צריך להיעצר באשמת בגידה ולשבת בכלא. זה האיש שבידיו רגב הפקידה את המשרד הרביעי בגודלו בממשלת ישראל עם השפעה לדורות על דמותה של המדינה.

בין הקורבנות של שיטת רגב שהתראיינו לדרוקר בולטים כמה ראשי מועצות אזוריות שלא נמצאים באזור החיוג הפוליטי שלה, כמו עידן גרינבאום מעמק הירדן וערן דורון מרמת נגב. רשימת הצרכים התחבורתיים הדחופים שהם שיגרו למשרד נשמעה לי מוכרת – הם מופיעים שוב ושוב בפניות שמתקבלות במערכת "יהיה בסדר" בגלי צה"ל.

רגב לא דואגת לליכודניקים, היא דואגת למי שמביא לה קולות. היא מזניחה ומדרדרת את שירות האוטובוסים, שרבים מבין מיליוני הישראלים שנוסעים בהם מדי יום הם מצביעי ימין וליכוד

אל התוכנית פונים אזרחים מהשורה, לא נבחרי ציבור וראשי רשויות. האזרחים מלינים על יישובים שהיציאה מהם היא רולטה רוסית, תשתיות כבישים רעועות שמסכנות את הנוסעים וההולכים ועוד שלל מפגעים. משרד התחבורה לא מתייחס אליהם והם לא מבינים במה חטאו. בתמימותם סברו שהמשרד שם בשביל לשרת את צרכי הציבור, לא את הצרכים של השרה.

מאז שידור התחקיר, בלי ספק אחד המסמכים העיתונאיים המשמעותיים שפורסמו בישראל אי פעם, מתקיים דיון מרתק בשאלה אם הליכודניקים יקיאו מתוכם את רגב או שמא יכירו לה תודה על כך שהיא דואגת לאינטרסים שלהם. רק שזו כמובן טעות אופטית.

מירי רגב במשרד התחבורה, 14 ביוני 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

רגב לא דואגת לליכודניקים, היא דואגת למי שמביא לה קולות. היא מזניחה ומדרדרת את שירות האוטובוסים, שרבים מבין מיליוני הישראלים שנוסעים בהם מדי יום הם מצביעי ימין וליכוד.

באופן אירוני, המעמד הבינוני־גבוה שנוטה להתרכז בערים המבוססות ומצביע לשמאל־מרכז נוסע יותר במכוניות פרטיות. נוסעי האוטובוסים בפריפריה הם לכאורה הבייס של רגב, והם הראשונים להיפגע ממעשיה במשרד.

מאז קום המדינה נהרגו 33 אלף ישראלים בכבישים – כמה אלפים יותר מאשר במערכות ישראל. כמה משאבים, כמה תשומת לב ממשלתית ותקשורתית הושקעה במלחמה בתאונות לעומת המלחמה בפלסטינים?

כשכבישי הנגב מופקרים, כמו שציין בצדק ערן דורון, מי שמשלם את המחיר הוא עם ישראל על כל גווניו – כל מי שנוסע לנופש באילת וכל חייל שיוצא מהבסיס הביתה.

עוד נושא אפור שמשעמם את רגב הן תאונות הדרכים, אבל רצה הגורל ושמו המלא של המשרד הוא "משרד התחבורה והבטיחות בדרכים". החדשות הרעות עבור רגב הן שדרוקר הוא לא היחיד שעשה תחקיר. גם מבקר המדינה מפרסם היום דוח שחושף את מערומיה של הממשלה בכלל ושל משרד התחבורה בפרט בהתמודדות עם הקטל בכבישים.

תאונת דרכים קטלנית בכביש 40 סמוך לצומת טללים, 22 ביוני 2023 (צילום: פלאש90)

המבקר נאלץ להזכיר את המובן מאליו – שגם אנשים שמתים בכבישים הם בני אדם, ושמותם הוא לא גזירת גורל אלא תוצאה של הזנחה וסדר עדיפויות מעוות. מאז קום המדינה נהרגו 33 אלף ישראלים בכבישים – כמה אלפים יותר מאשר במערכות ישראל. כמה משאבים, כמה תשומת לב ממשלתית ותקשורתית הושקעה במלחמה בתאונות לעומת המלחמה בפלסטינים?

דוח המבקר מתייחס לנתונים עד סוף 2023, עמוק בתוך הקדנציה הנוכחית של רגב כמשרד התחבורה, קדנציה שבה המצב רק הולך ומחמיר. הדוח מהווה כתב אישום חריף נגד ממשלות ישראל בעשור האחרון, רובן המכריע בראשות בנימין נתניהו.

הדבר החמור ביותר הוא המגמה: ב־27 מדינות האיחוד האירופי קטן מספר ההרוגים בתאונות דרכים בעשור האחרון ב־22%, בישראל המספר עלה ב־16%

הדבר החמור ביותר שהמבקר שם עליו את האצבע הוא המגמה: ב־27 מדינות האיחוד האירופי קטן מספר ההרוגים בתאונות דרכים בעשור האחרון ב־22%, בישראל המספר עלה ב־16%. מספר הפצועים קשה ירד באיחוד האירופי בממוצע ב־18%, בישראל נרשמה עלייה של 21%.

גם בתחום הזה ישראל מתרחקת במהירות מהעולם המפותח וחוברת לעולם השלישי. הנתונים האלה הם תוצאה ישירה של העובדה שבאירופה סימנו את הפחתת התאונות וההרוגים כיעד אסטרטגי (עם הכרזה רשמית על יעד של 0 הרוגים), הכינו תוכניות ותקצבו אותן. בישראל לא סימנו שום יעד, לא הכינו תוכניות – וקיצצו בפראות את תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הדמות הנוגה ביותר שהופיעה על מסך "המקור" הייתה זו של אבי נאור, מנכ"ל "אמדוקס" לשעבר, שהקים את עמותת "אור ירוק" והקדיש את חייו (ואף זכה על כך בפרס ישראל) למאבק בתאונות הדרכים לאחר שבנו נהרג בתאונה.

נאור מונה על ידי מרב מיכאלי לעמוד בראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והכין תוכניות מפורטות, מבוססות מדע, לצמצום התאונות. כשהממשלה התחלפה הוא ראה שאין לו עם מי לדבר, שהתוכניות שלו לא מעניינות איש ושאין לו סיכוי להביא תועלת, ולבסוף התייאש, הלך הביתה ולקח איתו את חלום חייו להפוך את כבישי ישראל לבטוחים יותר.

את המחיר אנחנו משלמים יום־יום בטרגדיות וצער אין סופי – ועוד נמשיך לשלם.