מדרכות מתפוררות, זבל שנערם בשולי הכביש ועשרות בנייני רכבות רעועים, מקדמים את פני הבאים לשכונת "עתיקות" באשקלון.

השכונה, שמותגה מחדש תחת השם "שכונת שמשון", עלתה לכותרות בשבועות האחרונים, כמקום מגוריה של אם התינוקת שנרצחה על פי החשד על ידי בן זוגה, שוהה בלתי חוקי מהשטחים.

השכונה הזו כבר זכתה בעבר לפרסום בתקשורת הארצית בין השאר כמקום היוולדו של העבריין שלום דומרני, ועקב ריבוי מעשי הפשע שבוצעו בה, בהם לא מעט חיסולים ורציחות.

בצלן של הטרגדיות והאירועים המתוקשרים, חיים בשכונה כיום כ-60 אלף תושבים שמשלמים בשקט את מחיר ההזנחה מרובת השנים. העליבות בשכונה בולטת במיוחד על רקע קו החוף המרשים של אשקלון, הכולל טיילת מטופחת ובתי המלון חדשים, הנמצאים במרחק של קילומטרים בודדים משכונת שמשון.

הקניון בשכונת עתיקות באשקלון (צילום: אירה טולצי'ן אימרגליק)

המבנה הבולט הראשון שמקדם את פני הבאים לשכונה מכיוון צפון, הוא "קניון לב אשקלון", הממוקם ברחוב ההסתדרות. אבל מאחורי השם הגדול עומד מרכז מסחרי קטן ומעופש. אף רשת ביגוד ארצית לא פתחה בו סניף, וקשה להבחין בשלטים המתנוססים מעל החנויות במותג או בשם מוכר.

החנויות בקניון מזכירות יותר בסטות בשוק מאשר חנויות בקניון, ובכלל נראה שהעסקים הקטנים הפועלים בו קפאו על שמריהם אי שם בשלהי שנות ה-70.

"אף אחד לא מטפל בלכלוך"

ב"מספרה של מירי" אני פוגשת את אנט ביטן, שגרה בשכונה כבר 14 שנה עם בעלה ובתה. "מאוד קשה לחיות פה", היא מספרת. "הביוב של הבניין עולה כל הזמן ובעלי נאלץ לטפל בזה בכוחות עצמו. במשך כמה חודשים לא היה פנס רחוב אחד שדלק בשכונה, ונאלצנו להציב פנס בכניסה לבניין באופן פרטי, כדי שהבת שלנו תוכל לחזור גם בשעות החושך הביתה. אף אחד גם לא מטפל בעשבייה שצומחת סביב הבניין, או בלכלוך הכללי שיש בשכונה.

אנט ביתן, תושבת שכונת עתיקות באשקלון

"השכנים לא מוכנים לשלם את דמי ועד הבית פשוט כי אין להם כסף, והם חיים מהיד לפה. אם רק תסתובבי פה קצת ברחובות מיד תביני לבד על מה אני מדברת. בכל השנים שאני חיה פה, לא השתנה כאן שום דבר".

המצב הירוד של הבניינים בשכונת עתיקות ניכר בריבוי הקירות המתקלפים והשבורים, בשטחי החול הנטושים ובעשב שגדל פרא סביב רכבות המגורים.

לפי המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס, השכונה מדורגת כיום בתחתית אשכול 2 מתוך 10, לאחר שירדה ב-2008 מאשכול 3 שדורגה בו בעבר. לשם השוואה, העיר אשקלון כולה מדורגת באשכול 5, ואילו תל אביב מדורגת באשכול 8.

השכונה הגדולה באשקלון

השכונה הוקמה בשנת 1957 בקרבת הגן הלאומי של אשקלון, הכולל אתר ובו עתיקות ארכאולוגיות מתקופות היסטוריות שונות, ומכאן גם שמה המקורי.

מיקומה בסמוך לשרידי עיר פלשתית קדומה, וכן לעתיקות שמיוחסות לתקופת שמשון הגיבור האשקלוני, הקנה לה את שמה החדש – שכונת שמשון.

עד להקמתה היו באזור מעברות, וחלק מהשיכונים שהוקמו בשכונה תוכננו על ידי אחד האדריכלים המרכזיים שפעלו באותה העת בארץ, נחום זולוטוב.

סגנון הבנייה שאימץ זולוטוב במבנים אלה מאופיין במשחקי אור וצל ובהצגת בטון חשוף. אבל בשנים שחלפו מאז הקמתם, אין די במשחקי האור והצל כדי להביא לשכונה תושבים חדשים, והבטון החשוף מתפורר על המבנים המוזנחים.

בשנות ה-60 השכונה קלטה בעיקר עולים ממדינות ערב, ובשנות ה-90 הגיעו אליה יחד עם גלי העלייה הגדולים עולים ממדינות חבר העמים ומאתיופיה. כיום נחשבת השכונה לגדולה בעיר, והיא מאכלסת כ-35% מתושבי אשקלון.

נתוני אתר מדלן מצביעים על כך שרוב תושבי השכונה (45%) הם יוצאי מדינות צפון אפריקה, כ-36% מהתושבים הם עולים ממדינות אירופה וחבר העמים, והשאר ילידי הארץ.

נכון לשנת 2008, לרוב המוחלט של תושבי השכונה (62%) לא הייתה זכאות לבגרות, וכמחצית מהתושבים (51%) לא היו מועסקים.

שכונת עתיקות באשקלון, השבוע (צילום: אירה טולצי'ן אימרגליק)

גם את האבטלה בשכונה ניתן לראות בעיניים. צעירים מבוגרים וקשישים יושבים על כיסאות פלסטיק, בכניסות לבניינים ובמרכזים המסחריים הקטנים שפרוסים ברחבי השכונה, שותים קפה או בירה, ומשחקים שש בש.

בכניסה לשכונה ממוקם סניף של "החברה לשימור והתחדשות ערים בישראל", שמקדמת ברחבי הארץ פרויקטים של תמ"א 38 ושל פינוי-בינוי.

ואולם מביקור בסניף עולה כי אף שהחברה פועלת בשכונה כבר שנתיים, פרויקטים של התחדשות עירונית עוד לא ממש יצאו שם לפועל.

השאלה מדוע השכונה אינה מתרוממת למרות תנופת הבנייה המאפיינת את העיר מזכירה קצת את שאלת הביצה והתרנגולת.

בשנת 2016 חתמה העירייה על הסכם הגג הגדול ביותר שנחתם עד אז בישראל, להקמת 30 אלף דירות, מתוכן עשירית בפרויקטים של התחדשות עירונית.

הבעיה היא שפרויקטים של התחדשות עירונית יוצאים לדרך כשיש כדאיות כלכלית ליזם, וכשהוא מאמין שיוכל למכור את הדירות ולהרוויח מכך. בשכונת עתיקות, פרויקטים של התחדשות עירונית נחשבים לבלתי כדאיים עבור היזמים.

בקניון בשכונת עתיקות באשקלון השבוע (צילום: אירה טולצי'ן אימרגליק)

כיום מוצעות דירות 4 חדרים בשכונת שמשון למכירה תמורת סכום של 850 אלף שקל בממוצע. זאת, לעומת דירות 4 חדרים בשכונת ברנע הצפונית והיוקרתית בעיר, שמוצעות למכירה ב-1.5 מיליון שקל.

עד שרמת החיים בשכונה תעלה, וכל עוד לא יבקשו להגיע אליה גם זוגות צעירים – המנוע לצמיחה ולהתחדשות עירונית – המחיר יישאר נמוך. וכל זמן שהמחיר יישאר נמוך – הפרויקטים יהיו תקועים ולא תהיה בנייה חדשה.

נראה כי בתנאי השוק החופשי לא ניתן לצפות להתחדשות בשכונה, ובמקום זאת דרושים פרויקטים עירוניים בהשקעת הרשות.

"שמשון ללא סמים"

יפה נחום הגיעה לשכונה כשעלתה לארץ ממרוקו עם הוריה ושמונת אחיה ב-1966. לדבריה, בשנים 2000-2013, כששימשה שוטרת קהילתית בשכונה, ראתה כיצד היעדר התעסוקה והמסגרות לנוער בשכונה היוו קרקע פורייה להתפתחות בעיות של פשיעה וסמים בקרב בני הנוער.

"הבעיה הקשה ביותר בשכונה היא הסמים. בשנת 2010 יחד עם מחלקת הרווחה של העירייה הובלתי פרויקט 'שמשון ללא סמים'. אז גרו בשכונה 38 נרקומנים מוכרים למערכת, מתוכם הצלחנו להוציא מהסמים ולהחזיר לחברה 18 אנשים".

"בעיות של סמים, קטטות ואלימות במשפחה, עדיין קיימות פה, ולא מגיעים לכאן זוגות צעירים כי השכונה מלוכלכת והרוסה. השכונה הזו הולכת ומזדקנת. כל הזמן אני שומעת על קשישים שנופלים בבגלל בלטות שבורות"

יפה נחום. זכתה בפרס נשיא המדינה על עבודתה

יפה זכתה להכרה על פועלה בפרויקט הזה וקיבלה על כך את פרס נשיא המדינה שמעון פרס. עם זאת היא אומרת כי בשנים שחלפו מאז יישום הפרויקט, מצבה של השכונה לא השתנה מאוד.

"בעיות של סמים, קטטות ואלימות במשפחה, עדיין קיימות פה, ולא מגיעים לכאן זוגות צעירים כי השכונה מלוכלכת והרוסה. השכונה הזו הולכת ומזדקנת. כל הזמן אני שומעת על קשישים שנופלים בחדרי מדרגות בגלל בלטות שבורות, שאין מי שיתקן".

ניבים כלפון, פעיל חברתי שהקים את עמותת "מתן בסתר", פועל בשכונת שמשון כבר 28 שנים ומכיר את העוני מקרוב. "אני מסייע ל-600 בתי אב באשקלון, כמחצית מהם מתגוררים בשכונה. במשך כל שנות הפעילות שלי לא ראיתי כל שינוי ביחס לשכונה. לפעמים משפצים כאן בניין או מדרכה, אבל האוכלוסייה לא משתנה. כואב לי על הנערות הצעירות שמרוב ייאוש מחפשות גברים שיסבסדו אותן, או יוצרות קשר עם עבריינים ושוהים בלתי חוקיים שמנצלים אותן".

סיפורה של אם התינוקת שנהרגה, דומה ככל הנראה לסיפורן של הנערות האלה, וכלפון מציין כי מדובר בתופעה מוכרת בעיר. "העליתי את הבעיה לדיון בעירייה כבר בשנות ה-90 כשהייתי חבר במועצת העיר.

"מאוד הפריע לי לראות את בנות ישראל מסתובבות עם נוכריים בטיילת, או נכנסות למכוניות שלהם בשכונות. אבל אז אמרו לי שזו סתם גזענות. אני חושב שמדובר בניצול של מצוקת הנערות. הן מחפשות עזרה וצריך לעזור להן בדרך אחרת".

הח"כים של כחול לבן מבקרים במהלך קמפיין הבחירות בשכונת עתיקות באשקלון (צילום: נתי יפת)

להכיר את העוני מקרוב

האופי האלים והעברייני של השכונה, הכתיב את מסלול חייהם של רבים מחבריו של העיתונאי והסופר סימון טטרו, יליד השכונה, בן לפועל ייצור ולפועלת ניקיון שעלו מגיאורגיה.

"בבלוק שבו גדלתי היו שתי תחנות סמים", מספר טטרו. "אחת מהן פעלה ממש אצל השכן שגר בבית מולי. כנער גיליתי לא פעם, כשהייתי חוזר הביתה בשעות הערב, נרקומן שנשען על דלת הדירה שלנו כי הוא בדיוק לקח מנה, והייתי צריך להזיז אותו, כדי לפלס את דרכי הביתה".

בהשראת הדמויות שליוו את ילדותו, כתב טטרו את הספר "השועלים של שמשון", שיצא לאור ביולי 2019, ובו הוא מתאר כמה מסיפורי הפשע שיצאו מהשכונה.

"שכונת שמשון בילדותי הייתה מקום ללא חלומות. נחשפתי להמון אלימות, עוני סמים ומצוקה. רוב החברים שאיתם גדלתי הסתבכו עם החוק. לא היה בשכונה שום מודל לחיקוי לשאוף אליו. המודלים היחידים היו עבריינים שעשו את זה בגדול – כלומר, הגיעו לגדולות בעולם הפשע.

"בבלוק שבו גדלתי היו שתי תחנות סמים, אחת מהן פעלה ממש אצל השכן שגר בבית מולי. כשהייתי חוזר הביתה בשעות הערב, נרקומן היה נשען על דלת הדירה שלנו כי הוא בדיוק לקח מנה, והייתי צריך להזיז אותו"

"הספר שלי עוסק באותן דמויות שוליים שהקיפו את חיי ושהתמודדו עם עוני, מצוקה, סמים ופשע. בתור אחד שלא הלך לכיוון הזה אני שואל בספר את השאלה האם האנשים האלה נידונו למסלול החיים הזה, או שיש כאן אחריות אישית?"

סימון טטרו, יליד השכונה (צילום: אסף פרידמן)

אבל הנה אתה הצלחת להימנע מפשע.
"גם אני, כמו רבים מחבריי, נשרתי מהלימודים בכיתה י'. אמנם הייתי תלמיד טוב אבל הופעל עלי לחץ חברתי, כי כל החברים שלי נשרו מבית הספר, ובמקום זאת שיחקו כדורגל והסתובבו ברחובות. זה גטו, כך שאין לך חברים אחרים. אז הלכתי ברחובות, וניסיתי לא להסתבך יותר מדי.

"כבר בצבא ביקשתי שישלחו אותי כמה שיותר רחוק מהשכונה, כי הבנתי ששם אני נדון לצרות. אחרי הצבא, כשהפכתי לאוהד שרוף של הפועל אשקלון והתוודעתי לכישורי הכתיבה שלי בקורס השלמה ל-12 שנות לימוד, התחלתי לכתוב טור ספורט במקומון של העיר. משם עברתי לעבוד בקבוצת מעריב ועזבתי את אשקלון".

ההורים ושאר בני המשפחה של טטרו עדיין מתגוררים בשכונה, שלדבריו הזמן עמד בה מלכת. "אין צמיחה, אין התחדשות ואין התפתחות. היום זו שכונה עם הרבה קמטים. האוכלוסייה כאן מבוגרת וחלשה, ויש בה הרבה פחות ילדים".

ובנימה של אופטימיות זהירה, הוא מוסיף: "מה שכן, האחיין שלי בן ה-9 שגדל כיום בשכונה, ולא לפני 40 שנה, יכול לחלום. פעם הוא רצה להיות כדורגלן, אבל היום הוא רוצה להיות סופר, כמוני, כי יש לו מה שלי לא היה: מודל לחיקוי".