דעתי על ברק חירם שהוא טריפה ונבלה כאחד, ונימוקים לכך ניתן למצוא למכביר מפיהם ומפרי מקלדתם של רבים וטובים. אולם כאן אני מעוניין להציג את האפשרויות הלגיטימיות מבחינה הסטורית המשתמעות מדבריו של ברק חירם בטקס ומהתנהלותו בקרב בבארי, כולל הודאתו בניו יורק טיימס שאינה משתמעת לשתי פנים, דברים אותם לא ניסה כלל להכחיש.

1. מאבק בדיעותיו ובהתנהלותו של ברק חירם:
פקודיו של ברק חירם, מאחרון החיילים ועד לאלופי משנה וכל הקצינים (שחלקם אף גבוהים ממנו בדרגתם שאמורים להעניק לו סיוע במסגרת תפקידו) אינם נמצאים בעמדה של סירוב לפקודותיו. במקרה הטוב ביותר חייל שיסרב לבצע פקודה כלשהיא שניתנה ע"י ברק חירם או ברוח המפקד, ועוד במצבי הקרב הנוכחיים ואלו שיהיו, ייצא במשפט צבאי שתוצאותיו חמורות, עם לא פחות מ-30 ימי מחבוש במקרה הטוב ביותר ובסבירות גבוהה בהרבה, עד כדי שנים בכלא צבאי וללא אפשרות ערעור. אוויל משריש יהיה המערער על סמכותו של תא"ל ברק חירם ועוד בעת מלחמה, ערעור שלא תהיה לו שום השפעה על אידיאולוגיית הצבא, ההנהגה, העם והמשך התנהלותם. די לראות את מידת ההשפעה שיש למאות אלפים (ובסך הכל מיליונים) של מפגינים מידי שבוע, במשך כמעט שנתיים, על התנהלות הממשלה ומערכות המדינה, ודי לראות את מידת ההשפעה שהיתה לדבריו של אלוף ומועמד למשרת רמטכ"ל על התהליכים במדינה, כדי להבין שכל התנגדות לברק חירם תהיה בגדר אווילות לשמה. ברק חירם ביטא את רוח צה"ל ואת האידיאולוגיה החדשה שכבר התהוותה במדינת ישראל שרק שמה נותר ממנה, ומיעוט הולך ומתמעט של ציונים בהגדרתה הישנה של הציונות (לא אני אמרתי, ברק חירם אמר). גם כל התנגדות ממוסדת או אזרחית לדבריו של ברק חירם תהיה נטולת כל תועלת. הרמטכ"ל עצמו נמנע מלצייץ, אם מפחד למעמדו ולמשרתו אם מתוך הסכמה שבשתיקה, שר הבטחון כנ"ל, ולגבי של היתר, ע"ע יאיר גולן. מים מתחת לגשר במקרה הטוב, גלגול בזפת ונוצות במקרה הפחות טוב.

2. מדינת ישראל נשארת עם שמה הישן עד לשינוי שמה למדינת יהודה וישראל, עם אידאולוגיה משיחית- ספרטנית, דעיכה למצב קיום ספרטני בתכלית וריכוז כל המאמצים למלחמה קיומית מתמשכת ללא שום אופק מדיני, כלכלי או חברתי, תוך נכונות לשאת בעול האידיאולוגי למטרת קיום והמשך החיים בכל תנאי. מדובר בירידה (מבחינה כלכלית) למצב קיומי נוסח תימן, איראן או סוריה, עם מלחמה בלתי פוסקת והקצאת מירב המשאבים ללחימה בכל גזרה אפשרית. לאידיאולוגיה זו שתי בעיות עמן האידיאולגיה תצטרך להתמודד במהלך מימושה, יותר נכון שלש בעיות כאשר השלישית מתאחדת עם כל אחת משתי הבעיות.
בעיה אחת, נדידת רוב האליטה האינטלקטואלית והמקצועית אל מחוץ לגבולות הארץ והטלת שיתוק מקצועי על רוב האליטה שתשאר בארץ למרות הנטיה הכללית לנטישה. כבר כיום ראינו את ההתפוררות רבתי של מוסדות השלטון והשירות הציבורי והעדר תפקודם, ואת ההשלכות הרות האסון של התפוררות זו. היעדר האליטה ההגותית, המדעית, הטכנולוגית, הכלכלית והחברתית תשאיר מדינה לא מתפקדת בכל תחום שהוא, להוציא את המערכת הצבאית שכידוע יכולה לתפקד גם במדינות כושלות לחלוטין והדוגמאאות הטובות ביותר פזורות מסביבנו – לבנון, תימן, אפילו סודן ואריתריאה וכמובן אפגניסטן שהצליחה גם להבריח את האימפריה האמריקאית מתחומה בשן ועין.
בעיה שניה, בידוד בינלאומי קיצוני, פוליטי, כלכלי, טכנולוגי ומדעי, ובהרבה מקרים, גם צבאי.
הבעיה השלישית, שתתעצם ככל שיתגברו שתי הבעיות לעיל, התוקפנות של המדינות, הארגונים והאוכלוסיות מסביב למדינת ישראל ויהודה. את איראן, תימן, לבנון, אפילו את סוריה, סודאן, אריתריאה ואפגניסטאן אף מדינה או ארגון לא ניסו ולא מנסים להכחיד, לכל היותר היו או יש נסיונות להלחם בצבא או בארגון צבאי של מדינה ממדינות אלו. מדינת ישראל ויהודה תצטרך להתמודד בו שמנית עם דעיכה אינטלקטואלית חריפה, בידוד בינלאומי מתעצם בכל התחומים כמעט, וצבר אויבים בכל צד ובכל פינה המעוניין להכחיד את המדינה על אוכלוסייתה.

ספק גדול אם מדינת ישראל ויהודה תהיה מסוגלת להתמודד עם שלשת הבעיות האלו ולהוסיף להתקיים. במקרה הטוב ביותר, המדינה תצטרך לוותר על רוב שטחיה ולבחור את נקודות היישוב והשטחים המקשרים ביניהן כדי לאפשר חיי יהודים במדינה שכזו, יותר נכון בשבריה של מדינה שכזו.

בניגוד לבלעם בן בעור שבא לקלל ויצא מברך, ברק חירם בא לברך ויצא מקלל. הקשבתי לנאומו של תא"ל ברק אחירם. רב הנאום עוסק באחדות העם ומסתכם ב"יחד ננצח". בסופו של הנאום התא"ל לא התאפק והתנשא כמו כל שמרן מצוי בהזכירו את העגלה המלאה (לשיטתי בעיקר בזבל) לעומת העגלה הריקה. פליטת הפה (או שלא) מעידה על עמדותיו.
לעניות דעתי ההתבטאות של התא"ל בראיון בעובדה הרבה יותר מטרידה. מדובר בהתבטאות שלקוחה מדפי המסרים של הביביסטים. בראיון מסביר התא"ל שלא היתה הפקרה בעוטף עזה כי בהפקרה יש זדון ובהתנהלות של צ.ה.ל לפני השביעי באוקטובר לא היה זדון.
1. הפקרה לא קשורה לזדון. אני מציע לתא"ל ללמוד עברית או פשוט יותר לבדוק במילון אבן שושן.
2. מי שמו לקבוע האם היה זדון או לא. למיטב ידיעתי בשישי לאוקטובר היו כוחות רבים שיכלו להגן על העוטף או לפחות לצמצם את הפגיעה במדינת ישראל. על פניו נראה שמישהו החליט שביטחון המתנחלים עדיף על ביטחון תושבי העוטף. האם היה זדון ? אני לא יודע למרות שעולה ריח רע מהאירוע.
התא"ל מנסה להנציח את הנרטיב הביביסטי שלא היתה הפקרה, תוך הסטת הדיון מהעיקר לשאלה סמנטית. משתמע מדבריו שחלה "תקלה".

מלוכנים פשיסטים רוצים קיסר לסגוד לו.
אבל,
יש מושחתים פשיסטים שרוצים קלפטוקרטיה של גזל הקופה הציבורית ואיפשור העבריינות.
יש פונדמנטליסטים פשיסטים שרוצים שליטה לשם השתלטות על שטחים וכיבוש וטרנספר בשם האל היהודי.
יש אידיאולוגים פשיסטים שרוצים הפיכה ממסדית לשם שליטה ניאו יהודית קפיטליסטית ביריונית.
יש כת משתמשים בפשיזם להשתמטות וסחטנות ובטלנות ובורות.
יש שונאי האחר הפשיסטים שרק רוצים לנקום בקבוצות זהות ופוליטיקה ודתות אחרות.
ויש סתם אספסוף פשיסטי שמוצא בפופוליזם הכוחני מפלט מאי וודאות וקשיי יומיום ופחדים ביטחוניים ואחרים.
(גיבורי על זה נחמד. כרגע אין אפילו מנהיגות).

עצוב וכואב, אבל זו המציאות!
עוד "עיסקה" מופקרת תביא לרציחתם של עוד אזרחים, ולנפילתם של עוד חיילים!

ציטוטים מהעיתונות:

"שלום של אמיצים" היתה סיסמת ההונאה האהובה על יאסר ערפאת שהביאה ליותר מ-1500 "קורבנות שלום".

ב־2011 אחרי לחץ ציבורי כבד ומאורגן, הוחלט לבצע את עסקת שליט: חייל חטוף אחד עבור 1,027 רוצחים, כולל סינוואר, מתכנן שואת שמחת תורה.
כפוי הטובה נועם שליט, אביו של גלעד שליט:
לא ידוע לי שאחד המשוחררים בעיסקת בני, רצח את ברוך מזרחי.
לא אנחנו הרכבנו את רשימת הרוצחים ששוחררו".

"קורבנות השלום" הם נרצחי הפיגועים שבאו בעקבות הסכמי אוסלו.

מאות ממשוחררי עסקת ג'יבריל היוו את עמוד השדרה של המנהיגות של האינתיפדה,
ראש השב"כ לשעבר:
"שחרור האסירים בעסקת ג'יבריל הוא הגורם העיקרי שהוביל לאינתיפאדה הראשונה. המסה של האסירים ששוחררה אז בנתה מנהיגות חדשה קיצונית ואקטיביסטית. זה יחד עם התחושה שהצליחו לכופף את מדינת ישראל".

הרוח הגבית שנתנה ההתנתקות לטרור הפכה לסופת הוריקן קטלנית ששיאה היה במבצע צוק איתן.
תוך חודש מההתנתקות חזר צה"ל לרצועה עקב ירי בלתי פוסק על שדרות. תוך חצי שנה מההתנתקות התחילו לנחות גראדים באשקלון ותוך עשרה חודשים מההתנתקות חטפו את גלעד שליט משטח ישראל, וכתגובה פתח צה"ל במבצע "גשמי קיץ". בהמשך היה מבצע "אלוני בשן", ואחריו מבצע "פרי סחוט" ואחריו במבצע "ענני סתיו".

המסקנה הבלתי נמנעת ממחדל ההתנתקות היא ש
אין כל דרך למנוע את ההחמרה במצב הביטחוני של מדינת ישראל אלא באמצעות שליטה בשטח.

כישלון אמ"ן במתן התרעה על כוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה נתפס ככישלון הגדול ביותר בתולדות קהילת המודיעין בישראל שעיצב את ההערכות המודיעינית למניעת הפתעה אסטראטגית בעתיד.
ההערכה של אמ"ן, שכונתה "הקונספציה", התבססה על ידיעות ברמה גבוהה שסופקו על ידי מקורות מודיעין שונים.

יש עוד הרבה…

האם באמת העיסקה לשיחרור החטופים תביא לשלום אזורי ועולמי?

עם כל הכאב האיום, וההשתתפות בצערם ובסיבלם הבלתי נתפסים של משפחות החטופים, האם העיסקה תועיל למשפחות החיילים שיפלו או האזרחים שיירצחו בעתיד הקרוב בגלל כניעתנו לאויבינו?