בוקר אחד, במרץ 2018, נחתה בתיבות המייל של ברק גונן וד"ר הראל פרימק פנייה מפתיעה ממשרד יחסי ציבור. השניים, שמקדישים את זמנם למאבק חברתי במונופול הבנקאי, קיבלו הצעה חלומית, וזו לשונה:

"לקוח שנושא יוקר המחיה וריכוזיות ענף הבנקאות קרוב לליבו, מעוניין לצאת במאבק נגד ריכוזיות הענף, אך אינו מעוניין להיחשף לציבור הרחב. לאחר חיפושים, אני מוצא בכם שותפים אופציונאליים לשיתוף פעולה התואם את האג'נדה. בעת יצירת שיתוף הפעולה, שני הצדדים ירוויחו, הן בהשגת המטרות המשותפות (מאבק בריכוזיות הענף), הן בהיבט הפרסום והן בפן הכלכלי (בו כמובן אתם לא צריכים לקחת כלל). אשמח מאוד אם נוכל לקבוע פגישת היכרות בו נציג עבורכם את מטרות הקמפיין, את האסטרטגיה המנחה ואת הפעולות המיועדות לשרת את כולנו: הורדת יוקר המחיה ופתיחת ענף הבנקאות תוך יצירת תחרויות. אני מאמין כי יחדיו נוכל להגיע רחוק".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הדיל שהשתמע מההצעה הזו נראה להם ברור: גונן ופרימק יהיו הפנים של המאבק בריכוזיות של ענף הבנקאות, ואילו הלקוח החסוי של משרד יחסי הציבור יממן את המאבק מאחורי הקלעים. השניים חשבו כי יש פה הזדמנות נהדרת לשיתוף פעולה אמיתי ופורה, ונענו לפגישה על מנת לקבל עוד פרטים.

חודש לאחר מכן, נפגשו הצדדים במשרד בתל אביב, ומיד לאחר שהתיישבו בחדר הישיבות נכנס לחדר נציג החברה, והחל לפרט מה כוללת ההצעה שהועברה אליהם. "הוצעו לנו סכומי כסף משמעותיים וחשיפה ארצית", אומר גונן. "הבחור הצעיר אמר לנו שנהיה הפנים של המאבק, שנופיע על שלטי חוצות".

להצעה הכספית הנדיבה, צורף תנאי נוסף בעל פה: סירוב מוחלט לחשוף את זהותו של המיליונר שעומד מאחורי המהלך – ולא רק מהציבור, אלא גם מפני שותפיו העתידיים ל"מאבק המשותף".

ברק גונן (משמאל) וד"ר הראל פרימק. נענו לפגישה על מנת לקבל עוד פרטים

"כבר במהלך הפגישה חשבנו לעצמנו שאין לנו צורך בסכומי כסף משמעותיים, מאחר שאנחנו לא מושכים משכורת, וגם לא רצון מיוחד להופיע על שלטי חוצות", אומר גונן, "ומכיוון שסירבו להשיב לנו מהיכן מגיע המימון, הודענו להם שאין לנו כל רצון להיענות להצעה".

גונן ופרימק, למודי קרבות מול הגופים הכי חזקים במשק, חששו בזמן אמת שטומנים להם מלכודת. אחד החששות שהועלו היה שרגע לאחר שיאשרו את פרטי העסקה, תודלף במפתיע זהותו של התורם האנונימי. די בכך שיתגלה כי התורם הוא אותו הגוף שנגדו הם נאבקים, כדי לקבור לנצח את מאבקם של הפעילים.

משרד יחסי הציבור הקטן שפנה לגונן ופרימק, אגב, התגלה בהמשך כשלוחה של משרד גדול יותר, שמייצג לא מעט טייקונים במשק, ושפועל לעתים באופן שנוי במחלוקת.

פנייה לא מקרית

הפנייה לגונן ופרימק לא הייתה מקרית. השניים עומדים זה כמה שנים בראש עמותת "צדק פיננסי", שיחד עם "לובי 99", התאחדות הסטודנטים והתנועה לאיכות השלטון, פעלו כסוג של "קואליציה חברתית" מול הלובי הבנקאי בכנסת, כדי להעביר את החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית.

מטרת החוק היא לצמצם את הריכוזיות במערכת הבנקאית ולהכין תשתית שתאפשר תחרות בתחום, והוא גרם לזעזוע בקרב חברי הלובי הבנקאי, שהורגל בשנים האחרונות לסכל די בקלות כל חקיקה נגד הבנקים.

כדי להבין עד כמה אישור הצעת החוק הזו היה דרמטי, נחזור קצת אחורנית.

ביוני 2015 הוקמה הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים, בראשותו של עו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. שנה לאחר מכן, בספטמבר 2016, פרסמה הוועדה 18 המלצות, שאמורות היו לפתוח את שוק הבנקאות לתחרות. בין ההמלצות ניתן למצוא הסרת חסמים להקמת בנקים חדשים והפרדת חברות כרטיסי האשראי בתקווה (שנכזבה) שיהפכו בעצמם לבנקים.

דרור שטרום: "עמדתי בראש הוועדה, גיבשתי את ההמלצות, כך שהיה הגיוני לצפות שכאשר יש התלבטות אם להוריד נושא כלשהו, או לשנותו, יתייעצו אותי, אבל איש לא עשה זאת. כל הסיטואציה נראתה לי הזויה"

למורת רוחם של נציגי המערכת הבנקאית בוועדת שטרום, הטיפול בהמלצותיה נעשה במהירות. כבר באותו החודש התכנסה ועדת הרפורמות בכנסת בראשות אלי כהן (כולנו), לדיון ראשון בתזכיר החוק שהוכן על בסיסן.

אבל דווקא כשנדמה היה שהמלצות ועדת שטרום קורמות עור וגידים והופכות לחוק של ממש, חיכתה לשטרום ולפעילים הפתעה לא נעימה: "גיליתי נושאים די משמעותיים שהיו בהמלצות, ושירדו במזכר החוק מסיבות לא ברורות. זה בהחלט הפתיע אותי", מתאר שטרום עצמו את תגובתו למזכר החוק שהוגש לקראת הדיון.

דרור שטרום (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

"עמדתי בראש הוועדה, גיבשתי את ההמלצות, כך שהיה הגיוני לצפות שבנקודות שבהן יש התלבטות אם להוריד נושא כלשהו, או לשנות אותו, יתייעצו אותי, אבל איש לא עשה זאת. כל הסיטואציה הזו נראתה לי הזויה".

שינוי דרמטי

לינור דויטש, ראשת "לובי 99", המאגד לוביסטים מטעם הציבור, לא הופתעה מהשינוי הדרמטי שעברו ההמלצות בין הוועדה של שטרום לוועדה בכנסת. "איך ההמלצות נעלמו? נעלמו!" אומרת מי שליוותה את דיוני ועדת שטרום וגם את הדיונים בוועדה בכנסת על החוק עצמו מיומם הראשון, ומצביעה על "החור השחור" בתהליך חקיקה.  לדבריה, כל שלב הביניים, בין פרסום המלצות שטרום, לבין כתיבת מזכר החוק בוועדה בכנסת, נעשה מאחורי דלתיים סגורות, בחוסר שקיפות ומבלי שתהיה לאזרח גישה או יכולת להבין מה קורה שם.

"תאורטית, יועץ משפטי של משרד ממשלתי או של ועדה יכול לשבת עם נציג של בנק, ולעולם לא נדע מה היה שם. אין שום נוהל שמחייב לדווח על פגישות של נציגי משרדי הממשלה עם לוביסטים, ואין חובת דיווח בחוק".

"הבהרתי מיד שאצלי לא יהיו פגישות מאחורי הקלעים". רחל עזריה (צילום: Yossi Zeliger/Flash90)

בניסיון לסגור את הפרצה, הזו מנסים בשלוש השנים האחרונות דויטש וחבריה להכניס נוהל שיחייב לדווח על כל הפגישות שמקיימים עובדי ציבור מאחורי הקלעים – אבל מידת ההצלחה שרשמו ניסיונותיהם עד כה חלקית בלבד.

"יש לחצים מתמידים מאחורי הקלעים ותוך כדי הדיונים", אומרת דויטש. "בזמן הדיונים בוועדה בכנסת ישב מימיני היועץ המשפטי של בנק לאומי, משמאלי ישב היועץ המשפטי של בנק הפועלים, וחוץ מזה נכחו בדיונים עורכי דין ולוביסטים חיצוניים. בסך הכל ספרנו 51 אנשים שנכחו בדיונים, בהם לוביסטים מקצועיים ובנקאים, שלעתים ישבו מול ארבעה ח"כים בלבד. הפרופורציות היו 13 נציגי בנקים על כל ח"כ שהשתתף בדיונים".

לינור דויטש. ההמלצות החסרות הושבו לטיוטת החוק

דויטש סבורה שהנוכחות של הלובי הבנקאי נועדה להלחיץ את אנשי המקצוע או את הח"כים, במגוון דרכים ושיטות. למשל, באמצעות דחיקת המתנגדים לרפורמה משולחן הדיונים. כך קורה שהלוביסטים מגיעים לדיונים מוקדם, מניחים דפים על השולחן, ובכך מונעים מאלה שמתנגדים להם לשבת סביב השולחן ולהיות חלק מהדיון.

בכוחות משותפים הצליחו שטרום ו"הקואליציה החברתית" להשיב את ההמלצות החסרות לטיוטת החוק – ולדיון.

"ניהלנו מלחמת עולם על כל סעיף", אומרת דויטש. "בכל פעם שהבנקים ראו שסעיפים שהם ביקשו לבטל בכל זאת נמצאים בחוק, הם ניסו לרכך את הנוסח. במקרים שבהם סעיף כלשהו נכנס לבסוף בנוסח המקורי שלו, המאבק היה סביב תחולת החוק, כלומר מתי בדיוק הוא ייכנס לתוקף. לפעמים הם מבקשים להחיל את החוק רק בעוד שנה-שנתיים, או שזמן ההיערכות יהיה ממושך, גם במקרים שבהם סעיפי החוק כלל לא מצריכים היערכות".

לינור דויטש: "מימיני ישב היועץ המשפטי של בנק לאומי, משמאלי היועץ של בנק הפועלים, וחוץ מזה נכחו בדיונים עורכי דין ולוביסטים חיצוניים. הפרופורציות היו 13 נציגי בנקים על כל חברת כנסת שהשתתף בדיונים"

אחת ההמלצות, שנעלמה מטיוטת החוק (מתי ומדוע אין לדעת, בהיעדר תיעוד מסודר) והוחזרה רק לאחר מאבק עיקש, מתייחסת לנושא "השעבוד השני". עד לאחרונה אפשר היה לקבל עבור נכס של 1 מיליון שקל הלוואה של 100 אלף שקל תמורת שעבוד החלק היחסי בנכס, אבל רק דרך אותו הבנק שהלקוח לווה ממנו כסף לראשונה.

דויטש מסבירה כי, "בפועל, הבנקים ניצלו את מצבו של 'הלווה השבוי', וגבו ממנו ריביות שאפשר להגדירן בפשטות כריביות שוק אפור, בשיעור של כ-17%  אמנם ועדת שטרום ביטלה את הסעיף הזה, אבל היה מי שדאג לדחות את יישום הסעיף בחודשים רבים, למועד לא סביר. ישבתי בוועדה באמצע הלילה, בזמן שהניסוחים התעדכנו תוך כדי הדיון, ופתאום גיליתי שסעיף התחולה שנכנס לחוק, עודכן לעוד שישה חודשים, למרות שלמעט שליחת מייל שמודיע לסניפים על שינוי התקנה, אין שום צורך בהיערכות".

צריך להבין שדחייה בהחלת חוקים, שעשויה להיראות לצופה מהצד כמשהו שולי וקטנוני, שווה לבנקים מאות מיליוני שקלים על חשבון הציבור, ומקנה להם עוד זמן לנסות למסמס את החוק או לבטלו לחלוטין. בזכות ערנותה של דויטש תוקנה תחולת הסעיף הזה, למורת רוחם של הלוביסטים.

"חור שחור" בחקיקה

גם ח"כ לשעבר רחל עזריה מכולנו, שהחליפה את כהן בראשות הוועדה עם מינויו לשר, מוטרדת מאותו "חור שחור" בחקיקה. "פעם אחת ישבתי בוועדה", היא מספרת, "והחדר היה מפוצץ באנשים. ניסיתי להבין מה יחסי הכוחות בחדר, וביקשתי מכל מי שלוביסט לקום. רק כשהם נעמדו, קלטתי שבעצם אני נמצאת בדיון עם לוביסטים.

"לא פעם פונים הלוביסטים לח"כים או ליועצים ומבקשים לקיים איתם פגישות בחדר סגור, ללא פרוטוקול. הבהרתי מיד שאצלי לא יהיו פגישות מאחורי הקלעים, ושאם יש ללוביסט כלשהו משהו לומר, הוא מוזמן לעשות זאת בוועדה. לפחות במובן אחד המהלך הזה הצליח: הלוביסטים הפסיקו לבקש ממני פגישות בארבע עיניים".

לכאורה, הלוביסטים מנסים להתאים את דרכי פעולתם לאג'נדה של המחוקקים. "איתי הם הבינו שמה שיכול לעזור להם זה לאמץ דיבור ערכי", אומרת עזריה. "באחד המקרים פנה אלי נציג של בנק בינוני בגודלו, ואמר שהוא רוצה לדבר איתי על הרפורמה לקידום מעבר מהיר בין חשבונות בנק. הוא ביקש לקטלג את עצמו בקטגוריה של בנק קטן, מה שכמובן היה פוטר אותו מהחובה ליישם את הרפורמה. 'בואי תעזרי לנו, אנחנו הבנק הקטן מול הדואופול הגדול', הוא אמר. אבל מאחר שהבנק לא היה בשום דרך בנק קטן, זה לא עזר לו".

ח"כ לשעבר רחל עזריה: "פעם אחת ישבתי בוועדה, והחדר היה מפוצץ באנשים. ניסיתי להבין מה יחסי הכוחות בחדר, וביקשתי מכל מי שלוביסט לקום. רק כשהם נעמדו, קלטתי שבעצם אני נמצאת בדיון עם לוביסטים"

אבל בדומה לכל מי שמורגל להיכנס דרך החלון כשטורקים לו את הדלת, גם עבור נציגי הבנקים בלימת הגישה ליו"ר הוועדה, אין פירושה שאי אפשר לנסות ולקדם מהלכים דרך ח"כים אחרים. "ראיתי חברי כנסת שמגיעים לוועדה ופתאום מדברים על איום הסייבר, ומביעים חשש מכך ש'יישום החוק עלול להפיל את כל ענף ההיי-טק'".

כך קרה, למשל, יומיים לפני אישור החוק להגברת התחרות בבנקים, כשלדיון על החוק בוועדת הרפורמות הגיע חבר הכנסת יעקב פרי מ"יש עתיד" – שלא היה כלל חבר בוועדה (ויתפטר בהמשך מהכנסת בעקבות תחקירים שהציגו את התנהלותו בצורה בעייתית). מי שכיהן בעבר כיו"ר בנק המזרחי, ואף קיבל כחוק בונוס שמן של 615 אלף שקל בעודו מכהן כשר, התיישב ליד השולחן עם דפים בידו. מיד כשקיבל את זכות הדיבור, קרא לדחות את אישור החוק ביותר מחודש, עקב מחלוקת על תחזוקת מערכות מידע של הבנק. כשסיים לומר את דבריו יצא מהדיון מבלי לשמוע את תגובת הנוכחים בחדר. בסיכומו של דבר הוועדה דחתה את בקשתו, והחוק אושר.

ויש עוד: כשהח"כים לא מצליחים להשפיע בעד הבנקים נשלפת שיטה נוספת: משיכת זמן אינסופית של הדיונים מתוך תקווה שאו שהפריץ ימות או הכלב. "יש כמה שלבים בתהליך חקיקה", מסבירה עזריה, "יש את שלב ההקראה ויש את השלב של פתיחה להערות. לפעמים ההערות נכונות וחשובות, אבל לפעמים לוביסטים מנצלים אותן למשיכת זמן מכוונת. אפשר לנהל ככה דיון של 10 דקות על כל סעיף וסעיף. עכשיו רק צריך להכפיל את התהליך הזה על משהו כמו 76 סעיפי חוק, כדי להבין מה המשמעות של משיכת זמן אינסופית".

במקרה של חוק שירותי תשלום שנדון בוועדה של עזריה, הזמן היה קריטי. החוק התקבל בתחילת מושב החורף, בעת שכולם היו בטוחים שהכנסת עומדת להתפזר בתוך יומיים. הלובי הבנקאי בהחלט ניסה למשוך את הדיונים, אבל עזריה החליטה ליזום מרתון דיונים, כדי שאפשר יהיה להספיק ולשמוע את כל ההערות.

לקראת סוף דצמבר 2018, כשהוחלט לפזר את הכנסת, וכשלבנקים נראה היה שהחוק נקבר סופית ושאפשר כבר לפתוח שמפניות, הפתיעה עזריה את חברי הוועדה והודיעה על תום הדיונים. "היה איזה יום מסוים בשבוע שבו החלטנו שהיום מסיימים את הדיונים. אנשי הבנקים, שהיו בטוחים כי השיגו את המטרה של ביטול החוק לנוכח פיזור הכנסת, הופתעו. אבל אז אמרתי להם שיש חוק, ושהיום נסיים את הדיונים, גם אם נישאר עד 12 בלילה".

לדברי עזריה, כשהלוביסטים הבינו שהם עומדים להפסיד, הם מיהרו לנסות לפסול את החוק בדרכים משפטיות תחת טענות כנגד תהליך החקיקה – מהלך שכשל גם הוא.