היום כבר ברור שאלוהים הוא שמחלק לבנימין נתניהו את הקלפים. ואם חסר איזה אס או ג'וקר, נתניהו עצמו, או מכונת הרעל, משלימים, כך שבסופו של תהליך הוא זה שגורף את כל הז'יטונים שעל שולחן המשחק.

וזה מה שממש מעצבן, שהרי חלקו המעשי של מר "הנחתי" בסידור החדש של הכוכבים בשמי המזרח התיכון הוא שולי למדי. זאת למרות שבצניעות נדירה, הוא הציב את עצמו בדבריו לאומה ערב תחילת עדותו, "רק" במקום השלישי, כגורם שהביא ליצירת המציאות החדשה סביבנו, אחרי "בזכות הלוחמים, בזכות הנופלים"; "בזכות החוסן הלאומי והעמידה האיתנה שלכם אזרחי ישראל" (ואז: "אני התעקשתי לעמוד בלחצים", דקה 8-9 בנאומו המלוטש, כמוביל מערכת קבלת ההחלטות של מדינת ישראל).

חלקו המעשי של מר "הנחתי" בסידור הכוכבים החדש בשמי המזה"ת שולי למדי. זאת למרות שבצניעות נדירה, הציב עצמו "רק" במקום ה-3, כיוצר המציאות החדשה סביבנו, אחרי הלוחמים, הנופלים והחוסן הלאומי

ומדוע זה מכעיס במיוחד? לא משום שהתעלם מאזכור אלפי הפצועים בגוף ועשרות אלפי הפגועים בנפש, אנשי ביטחון, כאזרחים, ששילמו מחיר אישי כבד מאוד; גם לא בשל מקריות חלק מההתפתחויות וקלפי המזל מהם הוא נהנה מבלי שהייתה לו יד בתכנונם (למשל – מתקפת המורדים והפלת השלטון בסוריה; יציאת הרוסים, האיראנים והמצויים תחת חסותם מסוריה); ולא משום שנמנע מלהזכיר את הנשיא האמריקאי המכהן ג'ו ביידן (להבדיל מאזכור דונלד טראמפ), שבלעדיו, ישראל כבר הייתה נרמסת מזמן.

אלא – בשל חוסר פרגון ישיר ומפורש למי שעשו את העבודה בפועל, גופי מערכת הביטחון והעומדים בראשם: ה"תחבולה" אותם הזכיר ראש הממשלה, שפגעה קשות בחזבאללה, לא נפלה משמים. ואם כבר הוא עצמו לקח עליה אחריות, יכול היה בהזדמנות נאומו המצוחצח – לציין את הגוף שביצע זאת: אם זה המוסד, לנקוב בשמו, ולשבח את העומד בראשו.

כך גם באשר ליכולת להביא להחזרת מספר חטופים לא מבוטל, חיים ומתים, בין אם במו"מ, או בדרך הקשה יותר – במבצעים מיוחדים. באשר לאחרונים, בהחלט ראוי היה לציין מפורשות את תרומת שרות הביטחון הכללי והעומד בראשו, שעשה ועושה – בצד גופים אחרים – עבודת-חרש אדירה, כדי להביא את המודיעין הנדרש לכל פעילות כזו, ונוטל חלק משמעותי בביצועה.

אך מעל הכל חסר למקשיבי נתניהו פרגון למטה-הכללי של צה"ל, ולעומד בראשו, רב-אלוף הרצי הלוי, מי שעושה את עבודת הפיקוד על הלחימה בשבע חזיתות מזה למעלה מ-430 ימים. אלה לא נאמרו, ולו במילה.

זה מכעיס גם בשל חוסר פרגון ישיר ומפורש למי שעשו את העבודה בפועל, גופי מערכת הביטחון והעומדים בראשם: ה"תחבולה" אותם הזכיר ראש הממשלה, שפגעה קשות בחזבאללה, לא נפלה משמים

אינני נאיבי, ודבר לא נשכח: להלוי אחריות מלאה ל"שבת השחורה" של שמחת תורה תשפ"ד, ואותה הוא אמנם לקח. אחריותו מוחלטת, לא רק משום היותו מפקד הצבא באותו יום ובימים שקדמו לו, אלא משום שמשך עשר שנים רצופות לפני כן הוא כיהן בשרשרת תפקידים (ראש אמ"ן, מפקד פיקוד הדרום, סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל), שהייתה בהן נגיעה ישירה למה שצריך היה להבין ולעשות בזירה העזתית. ואם הייתה קונספציה שגויה שהונחתה מהדרג המדיני ("חמאס מורתע"), זה הוא שחייב היה לערער עליה אם סבר אחרת.

ובהמשך לזה, גם דבר לא נסתר: מנקודת מבטו של נתניהו, הרמטכ"ל הוא העיגול הפנימי של דף המטרה, בו צריך לפגוע ה"אינדיק", בשאלת האשמה לכישלון השבעה באוקטובר, כשנושא זה סוף סוף ייחקר:

זה או ביבי או הרצי (וביטחוניסטים אחרים) שיצטרכו לשאת את הצלב. כל פרגון אישי לרמטכ"ל עלול להיות בבחינת בומרנג שיחזור לראש הממשלה.

ובכל זאת: מי ניהל את מלחמת הריסוק של חמאס? את כתישת והבסת חזבאללה? את "עקיצת" החות'ים בתימן הרחוקה? את הבכת איראן וחשיפת חולשותיה? את גדיעת ראשי הנחש הטרוריסטים ביהודה ושומרון? (גם כשהצבא צריך להתנהל – בניגוד לרצונו – ככוח שיטור)? וכמובן – את חיסולו המוחלט של צבא סוריה של בשאר אסד תוך כיממה?

מי אם לא מפקדו של צה"ל? וכי לא היה הוא ראוי באותה הזדמנות, לנוכח כל ההישגים האלה, לטפיחה אישית הגונה של נתניהו על כתפו, מול כל עם ישראל?

ולמרות אחריותו המלאה לשבת השחורה: מי ניהל את מלחמת ריסוק חמאס? את כתישת חזבאללה? את "עקיצת" החות'ים בתימן הרחוקה? את חשיפת חולשות איראן? את חיסול צבא סוריה תוך כיממה, ועוד?

אינני מכיר את הלוי (הוא נולד חצי שנה אחרי שהתגייסתי לצה"ל), אך ממעט הופעותיו בתקשורת ברור שהוא מפקד מעולה, איש צבא מקצועי, אדם ערכי, ישר ומאוד צנוע, ולמנהליו ופקודיו נוח מאוד לעבוד אתו.

אני משוכנע והלוי אף רמז לכך – נאהב זאת או לא – שבתום תהליך הפקת הלקחים של הצבא הוא יבקש משר הביטחון לסיים את תפקידו. מטאפורית, ממש לא הייתי רוצה להיות בנעליו, מאז מונה לרמטכ"ל. גם אינני רואה מתנדבים אחרים לכך מקרב הגנרלים הבכירים של צה"ל, לדורותיהם, לו ידעו מראש מה מצפה להם.

לא רק שמאז הקמת המדינה צה"ל לא ידע מערכה כה ארוכה ומאתגרת, אלא שבאופן אבסורדי הוא מצוי תחת לחץ דרג מדיני ש"מנחה" אותו, ובה בעת משגר לעברו, באופן מתמשך, במישרין ובעקיפין, חיצי רעל משוננים, שרק הופכים את ניהול הלחימה לבלתי נסבל. ורק על כך מגיע להלוי צל"ש.

כעת, כאשר זירות הלחימה נרגעו יחסית, אני סבור שעל הלוי ליזום מסיבת עיתונאים, ולהציג לציבור את עיקרי הישגי צה"ל בשבע הזירות (על ה"שמינית", הוא יכול לוותר). עליו לעשות זאת כשהוא יושב בראש שלחן ארוך, כשלצדו מפקד חיל האוויר, ראש אמ"ן, וארבעת מפקדי הפיקודיים המרחביים. ראוי שאלה יחשפו לציבור בפניהם ובשמם, שכן הנטל הכבד של העבודה בשטח ב-14 החודשים האחרונים, זה שעדיין נמשך, היה והינו על כתפיהם. ואם ניתן, חשוב היה גם לצרף את ראשי התעשיות הביטחוניות, שתרומתם להישגי הצבא בלחימה לא תסולא בפז.

אל לך הרצי לחשוש מכך. נתניהו מהתל בך ומשתמש בך כתפאורה לצרכיו הפוליטיים. ולראייה, מופע "חיתוך המצב" הפתטי, בחרמון הסורי השבוע. אני מאמין ששר הביטחון ישראל כץ יתקשה לסרב לאשר מסיבת עיתונאים כזו, וגם אם נתניהו יתנגד, וחרב פיטורין מיידים תתנפנף מעל ראשך (או תאיים "להתיז" אותו כמו שדרש בסגנונו הגס, האלים, הבוטה והחוצפני האזרח עופר וינטר), אין לך הרבה מה להפסיד.

לא רק שמאז הקמת המדינה צה"ל לא ידע מערכה כה ארוכה ומאתגרת, אלא שבאופן אבסורדי הלוי נתון ללחץ דרג מדיני ש"מנחה" אותו, ובה בעת משגר לעברו, במישרין ובעקיפין, חיצי רעל משוננים

סוף הדרך קרב, ועליך לעשות זאת בראש מורם, מגיע לך. ובנימה אישית, שאסתכן ואעריך שמשקפת ציבור רחב: תודה גדולה לך רב-אלוף הרצי הלוי, על כל שעשית ועדיין עושה למען עם ישראל.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.