בתוך מכלול התרגילים שעושה הנאשם בנימין נתניהו לשופטיו במשפט האלפים, בקשתו ביום רביעי לעמוד דקה דומייה באולם המשפט, בשעה שמסע ההלוויה של בני משפחת ביבס עשה את דרכו אל בית העלמין צוחר, הייתה יוצאת דופן ביצירתיות והתחכום שהיא גילמה.

לכאורה מדובר בבקשה מוסרית, ערכית, ממלכתית, לכבד את זכרם של שירי, אריאל וכפיר ביבס ביום שבו כל המדינה מזילה דמעה ומשתתפת באבל. בפועל, זו הייתה הצעה לא לגיטימית, המשקפת שנתניהו אינו מבין – או שהוא מבין היטב אך מנסה לייצר תודעה אחרת – את תפקידו כנאשם.

באולם משפט האלפים, שבו יושבים שלושה שופטים של בית המשפט המחוזי, נתניהו אינו מנהל את העניינים. הוא אינו הבוס. הוא לא קובע כיצד יתנהל הדיון. הוא לא נותן את ההוראות – הוא אמור לקבל אותן ולהרכין ראש.

באולם המשפט, שבו יושבים שלושה שופטים של בית המשפט המחוזי, נתניהו אינו מנהל את העניינים. הוא אינו הבוס. הוא לא קובע כיצד יתנהל הדיון. הוא לא נותן את ההוראות – הוא אמור לקבל אותן ולהרכין ראש

אך התנהגותו של נתניהו בבית המשפט, מאז החל למסור את עדותו לפני כחודשיים וחצי, משקפת את ההיפך מכך.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני תחילת עדותו במשפט המתנהל נגדו, 26 בפברואר 2024. (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הוא מגיע בשעה שהוא רוצה; הוא דורש לצאת להפסקות בהתאם לנוחותו, לכאורה על בסיס הודעות ביטחוניות דחופות שהוא מקבל במעטפות (אך בפועל לעתים הפסקות אלה מנוצלות לצרכים אחרים); הוא דופק על הדוכן ומרים את קולו על השופטים; הוא דורש להסביר לשופטים דברים בדלתיים סגורות ולא בדיון פתוח; הוא מתווכח איתם על ההנחיות שהם נותנים באשר לצורך לייעל את תהליך מסירת עדותו.

דבריו של נתניהו מהדיון הסגור שהתנהל לפני כעשרה ימים בפני השופטים, ושבית המשפט התיר אתמול (חמישי) לפרסום באופן חלקי, משקפים גם הם את הגישה האדנותית של מי שמתעקש לקבוע את האופן שינוהל משפטו שלו.

"חוק יסוד הממשלה מאפשר לראש הממשלה גם לעמוד למשפט וגם לנהל את המדינה, וצריך לעשות את האיזון", אמר שם נתניהו. "זה לא מתיישב עם שלוש פעמים בשבוע, זה בלתי אפשרי. מבקש לעבור ליומיים בשבוע ואעשה הכול כדי לעמוד בזה".

לכך אפשר להוסיף את העובדה שסנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, מקפיד לא רק לכנות אותו "ראש הממשלה" במקום "הנאשם", אלא שהוא אף מעיר לאנשי התביעה כאשר הם משתמשים במונח

לכך אפשר להוסיף את העובדה שסנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, מקפיד לא רק לכנות אותו "ראש הממשלה" במקום "הנאשם", אלא שהוא אף מעיר לאנשי התביעה כאשר הם משתמשים במונח, המשמש בכל משפט פלילי כעניין של שגרה; וכן את היענותם של השופטים, בהחלטתם אמש, לבקשתו – או נכון יותר דרישתו – של נתניהו, לקיים שני ימי עדות שלו בשבוע במקום שלושה, לחודשיים הקרובים.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת משפט האלפים. 25 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

את הצעתו שבאי אולם המשפט, לרבות השופטים, יעמדו דקה דומייה לזכר בני משפחת ביבס, אפשר לנתח גם בהיבט של התועלת הפוליטית, הניסיון להשתלט על הנרטיב ולהשכיח את אחריותו למותם בשבי. אך בהקשר של מעמדו של נתניהו כנאשם במשפט פלילי, זוהי הצעה שערורייתית. אף נאשם אחר בשום אולם משפט אחר לא היה מציע לשופטים לקיים דקה דומייה באולם.

פרשנות תמימה עשויה להוביל למסקנה שנתניהו אינו מבין את ההבדל בין אולם משפט לבין מליאת הכנסת, או אולמות טקסים שאותם הוא פוקד במסגרת תפקידו.

פרשנות תמימה עשויה להוביל למסקנה שנתניהו אינו מבין את ההבדל בין אולם משפט לבין מליאת הכנסת, או אולמות טקסים שאותם הוא פוקד במסגרת תפקידו

בבית משפט לא מקיימים טקסים. לא עושים אירועים תאטרליים. זה הליך משפטי, הוא נאשם בעבירות פליליות, אם יורשע הוא עלול להישלח למאסר. זה עסק רציני, לא במה להצגות – כמו החלפת עניבה לצבע כתום במהלך יום עדות, כמחווה לביבסים. והוא לא מנהל את האירוע.

פרשנות תמימה פחות, חושפת את מאזן האימה שנתניהו יצר עם השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם. עד עתה, השופטים נוהגים זהירות מופלגת עם נתניהו ועם פרקליטו חדד.

הרכב השופטים במשפטו של בנימין נתניהו – עודד שחם (מימין), רבקה פרידמן פלדמן ומשה בר-עם – בבית המשפט המחוזי ירושלים, 25 ביוני 2023 (צילום: אורן בן חקון/פול)

הם מבליגים על התנהגויות בלתי ראויות מצד שניהם באולם המשפט, על התעלמות של חדד מהנחיות השופטים באשר לניהול חקירתו הראשית של נתניהו, מהרמות קול שמגיעות לעתים עד כדי צעקות על השופטים, ולגישה כללית מזלזלת מצד הנאשם וסנגורו.

אפשר לשער כי השופטים אינם רוצים לתת לנתניהו פתחון פה, ולאפשר לו להפוך אותם ללוח מטרה לחיצי ביקורת של כלל השופרות והתקשורת הביביסטית. אך כאן בדיוק טמונה הטעות שנתניהו עשה השבוע, בהצעתו לעמוד דקה דומייה באולם המשפט.

אפשר לשער כי השופטים אינם רוצים לתת לנתניהו פתחון פה, ולאפשר לו להפוך אותם ללוח מטרה לחיצי ביקורת של כלל השופרות והתקשורת הביביסטית. אך כאן בדיוק טמונה הטעות שנתניהו עשה השבוע

מבחינה פוליטית אינטרסנטית, הוא כנראה הניח שזה ווין-ווין מבחינתו. אם השופטים ייעתרו, הוא הצליח לערער עוד יותר את מרותם של השופטים באולם, את הנופך המשפטי-פורמלי שאמור לשרור באולם המשפט, ולהשליט את הגישה שהוא – ראש הממשלה, לא "הנאשם" – זה שמנהל את העניינים.

אם השופטים ידחו את הצעתו, הרי שייפתחו עליהם שערי הגיהינום: כל המעגלים הביביסטיים יזדעזעו עד עמקי נשמתם מסירובם של השופטים להקדיש רגע של זיכרון ומחווה לבני משפחת ביבס. וזה בדיוק מה שקרה להם, ברגע שהשופטת פרידמן-פלדמן הדפה את הצעתו של נתניהו. הוא אמר: "ראוי שנקום לדקה דומיה, שניזכר מול מי אנחנו נלחמים". השופטת השיבה: "כולנו זוכרים במי ובמה אנחנו נלחמים, כרגע נמשיך".

ראשת הרכב השופטים במשפטו של בנימין נתניהו,שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים רבקה פרידמן-פלדמן (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ואכן, שערי הגיהינום נפתחו: "יושבים שם אנשים מנותקים", פתח יעקב ברדוגו בערוץ 14, "בגלימותיהם השחורות, מביישים את הגלימה. בושה בגלימה. השופטת מבזה את זכר המשפחות, את זכר החללים.

"יושבים שם אנשים מנותקים", פתח יעקב ברדוגו בערוץ 14, "בגלימותיהם השחורות, מביישים את הגלימה. בושה בגלימה. השופטת מבזה את זכר המשפחות, את זכר החללים"

"ראש ממשלה מבקש דקה. לא מבין למה הוא מבקש – תורה להם. זה הסדר שצריך להיות בביוב הזה, בקומה מינוס שתיים בבית המשפט". ובאתר "מלוכדים ניוז": "הלם מהזלזול של השופטת במשפחת ביבס הי"ד". יש להניח שהמסר הזה עוד ימשיך ויהדהד.

זוהי טעות טקטית מצד נתניהו. מאזן האימה אל מול השופטים, שנזהרו עד עתה בכבודו של הנאשם שמא יהפכו ללוח מטרה עבור מפעלות הרעל של נתניהו ותומכיו, הוא כלי יעיל רק כל עוד הכדור לא נורה מהקנה. ברגע שעושים פעם אחת שימוש בכלי הזה, הוא כבר אינו אפקטיבי יותר. איום שמתממש שוב איננו מהווה איום.

השופטים הפכו יעד למתקפה, הם חוו את הטיפול שמעגלי התמיכה של נתניהו יודעים לתת. יותר כבר אין להם מה להפסיד בזירה הזאת. ולכן מעתה הם עשויים לפעול בחופשיות רבה יותר, ולנהוג ביד קפוצה יותר אל מול ניסיונותיו המתמשכים של נתניהו לערער את סדרי הדיון בבית המשפט הפלילי שבניהולם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט להמשך עדותו, 19 בפברואר 2025 (צילום: Tamar Matsafi/POOL)

ניצנים לגישה הזו ניתן היה לראות השבוע, כאשר השופטים הפגינו גישה קשוחה יותר אל מול שאלות הרוחב שהסנגור חדד המשיך להפנות אל לקוחו, במה שנראה כמו מבצע למריחת זמן, לא עדות ממוקדת.

ניצנים לגישה הזו ניתן היה לראות השבוע, כאשר השופטים הפגינו גישה קשוחה יותר אל מול שאלות הרוחב שהסנגור חדד המשיך להפנות אל לקוחו, במה שנראה כמו מבצע למריחת זמן, לא עדות ממוקדת

השופטים לא רק הנחו את חדד להתקדם הלאה, אלא גם קצבו את מספר ימי העדות שעוד נותרו לחקירה הראשית. בשבוע הבא יתברר אם השופטים אכן משנים גישה, או ממשיכים לפעול כמי שחרב מתנופפת מעל ראשם.