הרבה אירועים דרמטיים, גם היסטוריים, הספקתי לראות ברחוב צלאח א-דין והסביבה.

במלון אמריקן קולוני בתחילת הרחוב ראיתי בשידור חי את החתימה על הסכמי אוסלו, ביחד עם המנהיגים הפלסטינים וראשי השמאל הישראלי שנשארו בארץ. הרבה דמעות של תקווה היו שם.

בכנסיית סנט ג'ורג' ממול פגשתי את מרגל האטום מרדכי ואנונו זמן קצר אחרי ששוחרר.

בשכונת שיח' ג'ראח הסמוכה ראיתי מלחמות אלימות על בתים בין מתנחלים יהודים ותושבים פלסטינים.

בית המשפט המחוזי ברחוב צלאח א-דין בירושלים (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

בבית המשפט המחוזי ישבתי שעות וימים ארוכים במשפטיהם של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והשר אריה דרעי. האחד היה ראש ממשלה ונשלח לכלא. השני נשלח לכלא והיום הוא כמעט ראש הממשלה בפועל.

אבל כזה עוד לא היה לנו. ראש ממשלה שעומד לדין פלילי על מעשים שביצע בזמן כהונתו זה חתיכת תקדים.

בנימין נתניהו ינסה להפוך את המציאות המדהימה הזו לדרמה לאומית וחברתית, שתחזיר אותנו שנות דור לאחור. עד היום הוא ביקש לדחות/לבטל/לגמד את המשפט שלו בפרוצדורה: סדרה של בחירות, שינויי חוקי יסוד, מינויים.

לקראת המשפט הוא עולה מדרגה. זה כבר לא נקודתי, לא אישי ולא פרוצדורלי. זה גיוס המונים נגד המערכת. זה משפט דרייפוס, זה ימין נגד השמאל, זו הפיכה של השמאל והמשפטוקרטיה נגד שלטון הליכוד, אחרי שלא הצליחו להזיז את נתניהו בדרכים אחרות.

"אני מרגיש שהמשפט הזה הוא נגדי", אמר השר לביטחון פנים אמיר אוחנה בראיון אמש לערוץ 12.

אוחנה ילווה את נתניהו אחר הצהריים בדרכו לבית המשפט בצלאח א-דין. בינתיים הא מחמם את האווירה בשליחות ראש הממשלה ומשדר לאלפי המפגינים של הליכוד כי בית המשפט בדרך לנהל משחק מכור, והשופטים מדליפים ולא אמינים.

את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הם כבר הרסו. הדברים מחלחלים הכי עמוק שאפשר. אני מסתובב בהפגנות של הביביסטים השרופים במוצאי שבת ליד מעונו של ראש הממשלה. הדם רותח.

בשבוע שעבר עברה במקום פעילה של הדגלים השחורים שעמדה במדרכה ממול והתבוננה בהם. המפגינים חצו את הכביש והתגודדו סביבה. זה עלול היה להיגמר לא טוב, אלמלא אחת המפגינות המוכרות מהימין סככה בגופה על האישה הזו. המשטרה, אגב, עמדה בסמוך ולא התערבה.

המשפט עלול להרחיב את הקרע בעם לממדים מסוכנים, דווקא בימים שבהם קמה ממשלת אחדות לכאורה. נתניהו הוכיח שהוא יודע להרים גלי שנאה אפקטיביים על אובייקטים שאותם הוא בוחר, ועכשיו אלה הם השופטים היושבים בדין.

אנחנו יוצאים לדרך ארוכה, במהלכה צפויים דיונים מתישים, חקירת עדים ועדי תביעה, טענות הגנה, התבטאויות כאלה ואחרות. בכל רגע נתון יהיה מי שיחפש את המשפט הנפיץ, את ההוכחה שאין כאן דין צדק. את הדעות הקדומות של 'השופטים השמאלנים'.

קשה לתאר מה יקרה כאן אם נתניהו יורשע בשוחד. מהבחינה הזו, אולי מוטב  שגלגלי הצדק טוחנים לאט ודוחקים את הקץ לעוד שלוש במקרה הטוב (או הרע).

קצת קשה לי להבין את ההתנהגות של ראשי כחול-לבן. לאף אחד אין מה לומר על הדברים של השר אוחנה? של השר דודי אמסלם? שר המשפטים אבי ניסנקורן אמנם צייץ בתגובה לדברי אמסלם, שכינה את מנדלבליט "עבריין לכאורה", אבל איפה ראש הממשלה החליפי?

אני שב ומבהיר: יש לי אמון מלא ביועץ המשפטי לממשלה. שרי ממשלה רשאים להביע ביקורת עניינית, אבל מתקפות נטולות רסן הן חציית קו אדום.

— אבי ניסנקורן (@AviNissenkorn) May 21, 2020

בני גנץ לא יכול להתייצב מול המצלמות ולהגן בכל הכוח על בית המשפט? לחתוך את המתקפות הקשות הללו בעודן באיבן? למה הוא מחכה?

נתניהו עצמו אמר לי פעם, "דברים רעים חותכים באיבם". וזה בדיוק מה שגנץ אמור לעשות היום  בבוקר, לפני ישיבת הממשלה. אחרי הכל, בהסכם הקואליציוני המחפיר שחתם עם נתניהו אין עדיין סעיף שמונע ממנו להתייצב לצד החוק.