שיחת השעה עוסקת בכוונת ישראל לתקוף את מתקני הגרעין באיראן, כוונה שנבלמה על ידי האמריקאים. קרי – על ידי דונלד טראמפ. האיראנים, מן הסתם, מבינים היטב את השדר האמריקאי הזה, לפיו: אנחנו האמריקאים בולמים את הישראלים ומונעים מהם לתקוף אתכם, לכן עליכם להיות אסירי תודה – ובואו נתקדם בשיחות הגרעין.

ייתכן שזה נכון – שהאמריקאים אכן בלמו מתקפה ישראל, וייתכן שזה לא נכון – כך או כך קיים כאן ניסיון ברור להשפיע על האיראנים במו"מ בין איראן לארה"ב. ישראל היא נמר צבאי רעב –  שתוקף מהאוויר ומהקרקע בכישרון רב – אבל לא נספר ברמה האסטרטגית.

קיים כאן ניסיון אמריקאי ברור להשפיע על האיראנים במו"מ ביניהם לבין איראן. ישראל היא נמר צבאי רעב –  שתוקף מהאוויר ומהקרקע בכישרון רב – אבל לא נספר ברמה האסטרטגית

הישראלים הם שקופים במו"מ הזה, הם לא מוזכרים, וההקשר היחיד שבו הם מופיעים הוא כיחידה צבאית בעל יכולות "על", שברגע הנוכחי קשור לגרונה קולר אמריקאי. כנראה שהקולר הזה יהיה נצחי, כי לא נראה שגם בעתיד ישראל תשתחרר ממנו. היא תשתחרר ממנו רק בתנאי שהיא תמצא את עצמה על חוף מבטחים – לא מאוימת ולא זקוקה למערכות יירוט ולמטוסי קרב.

בזמנו נשאל הסופר יצחק בשביס זינגר, איפה המרכז הרוחני של העם היהודי. הוא ענה – בניו יורק. והשואל לחץ ושאל, "למה לא בישראל", ותשובתו הייתה: "ישראל היא יחידה צבאית, לא יותר מזה".

אפשר לומר שטראמפ ואנשיו אמרו  למעשה את אותו דבר. לישראל אין שום שיקול דעת אסטרטגי. היא עסוקה רק בנתח הבשר האדמדם שעומד מולה. ויש לה נימוק – האיראנים מאיימים כבר שנים שהם ישמידו את ישראל. נימוק מספק, לא? מדהים שאת הנימוק נותן לך האויב.

שכחנו שישראל ורק ישראל אמורה לספק את הנימוק למהלכיה האסטרטגיים. ישראל צריכה לדאוג לכך שאיראן לא תתקוף אותה לעולם, וזה תפקידו של מאזן האימה הגרעיני הדו צדדי. מאזן המבוסס לא רק על יכולת התקפית אלא גם על יכולת הגנתית (הגנה אווירית) שישראל בהחלט אוחזת בה. הצורך בהגנה משמעותית מתחייב – ולו רק משום שהתוקף עלול לתקוף. אם זה יקרה – אסור שהוא יצליח לפגוע מחד, ומאידך – עליו לספוג במכת נגד את השמדתו המלאה.

אחרי השבעה באוקטובר איש בישראל אינו מזלזל באמירות התקפיות נגד ישראל. אם יש בשכונה מי שמאיים – חייבים לפגוע בו באופן שיסתום לו את הפה, כי לכבוש את ביתו אי אפשר, הבית שלו גדול מדי.

הישראלים שקופים במו"מ הזה, הם לא מוזכרים, וההקשר היחיד שבו הם מופיעים הוא כיחידה צבאית בעל יכולות "על", שברגע הנוכחי קשור לגרונה קולר אמריקאי. וכנראה שהקולר הזה יהיה נצחי

אבל יש האומרים כי אפשר להחליף בביתו של האויב את המשטר, והאומרים זאת מרגישים שמצאו את הנוסחה הקריטית לפתרון המצב וכי עכשיו הכל בסדר. אך אלו רק מילים. מילים שאינן קשורות למציאות. כי המשטר לא מתחלף. כל הניסיונות והמאמצים להחליפו עלו עד כה בתוהו. הוא לא מתחלף.

אם כך, אין ברירה, עונים אנשי המילים הריקות לספקנים – נפגע במערכת הגרעינית שלהם. והתשובה לכך היא שהם יבנו מחדש את המתקנים הגרעיניים בסיוע הרוסים והסינים, ואז מה – נתקוף שוב? האמריקאים יתקפו שוב? זה תהליך שמתכנס רק למקום אחד – למאזן אימה ולמרוץ חימוש בין איראן לישראל.

אין מנוס, ישראל ואיראן צועדות למקום שבו יש רק סוג אחד של יריבות – מאזן אימה גרעיני, דו צדדי, שיחייב את שתי המדינות למרוץ חימוש משמעותי, ויחייב אותן לכרות בריתות עם שכנים קרובים ורחוקים. אין לשתיהן ברירה. ותודה לאל שכך הדבר – זה עדיף עשרת מונים על מלחמת גוג ומגוג אזורית בכל מספר שנים.

יש שיגידו – מה רע במלחמה אזורית כל כמה שנים? יש האומרים גם שתפקידה של מדינה הוא להוביל למלחמה. שמעתי זאת במו אוזניי. וזה מאוד ברור מי טוען טענה כזאת – אלה שזהותם ברורה להם, שמדברים גבוהה גבוהה בענייני הרוח, אך הלכותיהם נעוצות בחיי היומיום בלבד. ישראל חייבת להיות מרכזו הרוחני של העם היהודי, לאו דווקא בהקשר הדתי. אם היא לא תהיה כזאת – היא תשקע במדמנה הצבאית האינסופית, שתסתיים בשלב  כלשהו בצלילה לתהום.

ישראל ואיראן צועדות למקום שבו יש רק סוג אחד של יריבות – מאזן אימה גרעיני, דו צדדי, שיחייב את שתי המדינות למרוץ חימוש משמעותי, ויחייב אותן לכרות בריתות עם שכנים קרובים ורחוקים

ישראל, כמו כל מי שהגיע לבגרות, חייבת לחשוב על עתידה. היא חייבת למצוא את מקומה על חוף מבטחים. ואם חוף המבטחים יחייב אותה בתשלום הקרוי מדינה פלסטינית עצמאית – זהו המחיר שעליה לשלם. זה התשלום עבור הסדרת יחסים עם סעודיה, זה התשלום שיידרשו האמריקאים, וזה גם – לדעתי הצנועה – טוב לשרידותה של ישראל. זה מחיר שהוא לא גבוה. מלחמה אזורית תדרוש מחיר גבוה פי עשרה או מאה או אינסוף.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב