כשעה לאחר הפרסום של חדשות 12 אמש (שבת) בדבר המועד המיועד כביכול לפרישתו של ראש שב"כ רונן בר, פרסם גורם בשב"כ הודעת הכחשה. "לא נאמר על ידי ראש שב"כ התאריך 15 במאי ולא שום תאריך אחר כמועד להתפטרותו או סיום הקדנציה", נמסר בהודעת שב"כ.

מלכתחילה הידיעה הזו הייתה מבוססת על ספקולציות ושברי פרטים שבר מסר כביכול בשיחת טלפון עם משפחה שכולה.

תקשורתית, המידע הזה אמור היה להאפיל על האירוע המרכזי הצפוי היום – הגשת תצהירו של בר לבג"ץ, במסגרת הדיון בשמונה העתירות שהוגשו נגד החלטת ממשלת ישראל להדיח אותו מתפקידו.

אם בר או נתניהו יגישו תצהיר והשני יימנע מכך, יהיה בכך משום ניצחון בנוקאאוט לזה שבחר למסור את גרסתו במתכונת המקבילה לעדות בשבועה בבית משפט

משפטית, המידע הזה אמור היה לרפות את ידיהם של שופטי בג"ץ מפני הכרעה בעתירות הנפיצות, ולזרוע את התחושה שהתייתר הצורך במתן פסק דין, מאחר שבר ממילא כבר עם רגל וחצי בחוץ.

בהחלטת בית המשפט, שניתנה בתום הדיון המרתוני לפני קרוב לשבועיים, השופטים התירו כזכור לבר ולראש הממשלה בנימין נתניהו להגיש תצהירים מטעמם, "לתמיכה בטענותיהם העובדתיות".

ראש שב"כ רונן בר (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

השופטים הדגישו כי הן בר והן נתניהו יוכלו להגיש למעשה תצהיר כפול – נוסח פומבי שיפורסם לצדדים ולציבור, ונוסח נוסף, חסוי, שיהיה זמין רק לעיני השופטים עצמם וגם למצהיר הנגדי: תצהירו החסוי של בר יועבר לעיונו של נתניהו, ותצהירו החסוי של נתניהו יועבר לאנשי הפרקליטות, ומהם אל ראש שב"כ ואל היועצת המשפטית לממשלה.

כל זה אומנם וולונטרי לחלוטין: בר רשאי לא להגיש תצהיר, ונתניהו, שקיבל אפשרות להגיש את תצהירו הנגדי ארבעה ימים אחריו, רשאי גם הוא להימנע מכך. אך המשמעות ברורה: אם אחד משניהם יגיש תצהיר והשני יימנע מכך, יהיה בכך משום ניצחון בנוקאאוט לזה שבחר למסור את גרסתו במתכונת המקבילה לעדות בשבועה בבית משפט.

 מי משניהם שלא יגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו – בר בדברים שכתב במכתבו לבית המשפט; נתניהו בדברים שמסר עורך הדין הפרטי מטעם הממשלה, ציון אמיר – מודה למעשה שלא אמר אמת

ביום חמישי האחרון, בהחלטת השופטים לדחות את הבקשה לבטל את צו הביניים המונע את הדחתו המיידית של בר, השופטים המשיכו בניסיונם לדחוק את הצדדים לכיוון הגשת תצהירים: "כל החלטה נוספת שלנו תתבסס על התצהירים שאמורים להיות מוגשים בימים הקרובים", הם כתבו.

אי אפשר להיות יותר ברורים מזה. מי משניהם שלא יגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו – בר בדברים שכתב במכתבו לבית המשפט; נתניהו בדברים שמסר עורך הדין הפרטי מטעם הממשלה, ציון אמיר – מודה למעשה שלא אמר אמת.

עו"ד ציון אמיר בבית המשפט העליון בדיון על הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

הימים הקרובים יגלו לא רק מהו המידע העובדתי המונח על שולחנם של שופטי בג"ץ, אלא גם באיזה אופן תיפתר הפקעת המשפטית־ציבורית־משטרית הסבוכה, הנוגעת לפיטוריו של בר מראשות שב"כ. באופן ספציפי, קודם לכתיבת פסק דינם והכרעה בעתירות הנפיצות, השופטים יצטרכו לקבל החלטה קודמת בשאלה האם יש צורך בכתיבת פסק דין בנסיבות שנוצרו.

כמה וקטורים פועלים כאן במקביל: ראשית, שעון החקירות המתנהלות על ידי שב"כ או בהשתתפותו. בהן פרשת פלדשטיין–רוזנפלד, ששב"כ הודיע לאחרונה כי על אף הגשת כתב אישום נגד שני גיבוריה המרכזיים, היבטים מסוימים של הפרשה עודם נחקרים; פרשת קטאר־גייט, שהיא המרכזית והחמורה מבין כלל הפרשות הנחקרות; וכן "פרשת השב"כניק" – גניבת המסמכים וההדלפה על ידי איש מילואים של שב"כ ומסירתם לשר עמיחי שיקלי ולכמה עיתונאים.

אסור שפרשת פיטוריו של בר מראשות שב"כ תסתיים ללא פסק דין נוקב ומהדהד. לא זה המקרה לסיים במעין פשרה מפא"יניקית, שבה גם נתניהו יוכל להכריז על ניצחון, ולו חלקי

יש להניח שהחקירות הללו מתקדמות בקצב מהיר, וששלב החקירה הפעילה בכולן יסתיים בתוך שבועות ספורים, ולא חודשים. פירוש הדבר הוא שמבחינה פורמלית, שאלת ניגוד העניינים האקטיבי שבו נתון נתניהו, ביחס לקבלת החלטה על סיום כהונתו של בר, תתאיין בתוך שבועות אחדים.

הנתון הזה מתיישב עם הווקטור האחר, הנוגע להצהרתו הפומבית של בר כי לא יסיים את הקדנציה שלו במלואה, ומתוך קבלת אחריות על חלקו של שב"כ במחדל 7 באוקטובר הוא יפרוש מכהונתו בקרוב. בקרוב – כמובן לא לפני שיסתיימו החקירות הרגישות המתנהלות כעת, אך ככל הנראה גם לא זמן רב מדי לאחר מכן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיע לעדותו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. 9 באפריל 2025 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הווקטור השלישי נוגע להתמשכות הזמן שבו ממשיך לכהן בישראל ראש שב"כ שראש הממשלה ושרי הממשלה הביעו את חוסר אמונם בו בפומבי. גם אם מניחים ששיקולים זרים הם שגרמו לנתניהו ושריו לדחוף להדחתו של בר, הם עדיין הצליחו לייצר מצב שבו הממשלה וראש שב"כ משדרים לכל העולם חולשה ממסדית וארגונית. גם אם המצב הזה נוצר כולו באשמת הממשלה, זה עדיין מצב בלתי נסבל מבחינת הביטחון הלאומי של ישראל.

השופטים יודעים זאת היטב. משכך, וגם נוכח הנטייה המובנית של שופטי בג"ץ להימנע מהכרעות שיפוטיות כל אימת שניתן לחמוק מכך, הכיוון המסתמן כולל אפשרות סבירה שבה בית המשפט יותיר את המצב הנוכחי על כנו למשך כמה שבועות נוספים, ולאחר קבלת הודעת עדכון על סיום החקירות, יאפשר את ירידתו של בר מהבמה בצורה מכובדת.

פסק הדין בפרשת רונן בר צריך להיות קו פרשת המים במאבק על עצמאות מערכת אכיפת החוק, עצמאות מערכת המשפט והמשך קיומו של שלטון החוק. כל תוצאה אחרת תהיה כישלון מהדהד

אולם, יש לקוות שלא כך יקרה. אסור שפרשת פיטוריו של בר מראשות שב"כ תסתיים ללא פסק דין נוקב ומהדהד. לא זה המקרה לסיים במעין פשרה מפא"יניקית, שבה גם נתניהו יוכל להכריז על ניצחון, ולו חלקי.

הדחת בר מראשות שב"כ במהלך חקירה בפרשה חסרת תקדים, שבה גורמים מקורבים ביותר לנתניהו הפועלים בלשכתו ומטעמו עבדו בשירותה של מדינה עוינת ומממנת טרור במהלך מלחמה, היא צעד בלתי נסבל מצד ראש הממשלה לגדיעת עצמאותה של מערכת אכיפת החוק בישראל. הצעד הזה אינו יכול לעבור בהסכמה או בשתיקה מצד השופטים.

השופטים דפנה ברק־ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

פסק הדין בפרשת רונן בר צריך להיות קו פרשת המים במאבק על עצמאות מערכת אכיפת החוק, עצמאות מערכת המשפט והמשך קיומו של שלטון החוק. כל תוצאה אחרת תהיה כישלון מהדהד.