הנה טיפ שימושי לציבור, המוצא את עצמו לפתע בתפקיד של מעין-שופטים, המקבלים לידיהם שני תצהירים נוגדים ומנסים להחליט מי דובר אמת ועל מי לא כדאי לסמוך:

זה שכותב רזה, ממוקד, מתמקד בעובדות העיקריות בנושאים המרכזיים שבמחלוקת, נוקב במקומות ותאריכים וללא כל סופרלטיבים, פרשנויות או ניסיון למצב תודעה, הוא כנראה האמין יותר מבין השניים.

זה שמייצר סופת חול מילולית ושולח את הקוראים לאלף סמטאות ומחילות ארנב, עושה זאת כנראה מאחר שהוא מודע לחולשתו במישור העובדתי.

שישה ימים לאחר שהוגש תצהירו של ראש שב"כ רונן בר לבג"ץ, במסגרת העתירות שהוגשו נגד החלטת ממשלת ישראל לפטרו, הגיש אתמול (ראשון) ראש הממשלה בנימין נתניהו את תצהירו שלו. תצהירו של בר היה רגע היסטורי בתולדות המדינה. תצהירו של נתניהו אינו כזה.

נתניהו לא החליט להדיח את בר בגלל כשלי 7 באוקטובר, שעליהם בר ממילא לקח אחריות. הוא החליט לפטרו כדי להרתיע את שב"כ מלמצות את חקירת פרשת קטאר-גייט

בר חידש חידוש מרעיש במרחב הציבורי הישראלי: ראש ארגון ביטחוני מכהן המעז לצאת בגלוי אל מול השקרים והמניפולציות של נתניהו, המנסים להסתיר עובדה פשוטה: נתניהו לא החליט להדיח את בר בגלל כשלי 7 באוקטובר, שעליהם בר ממילא לקח אחריות. הוא החליט לפטרו כדי להרתיע את שב"כ מלמצות את חקירת פרשת קטאר-גייט.

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש שב"כ רונן בר ב-2023 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

נתניהו, לעומת זאת, אינו מחדש דבר. לא בתוכן, לא בסגנון, ולא במהות הפעולה. תצהירו ממשיך בקו האגרסיבי הקיצוני כלפי ראש שב"כ, מנוסח לא כמסמך המוגש לבית המשפט אלא יותר כהודעה לתקשורת של "גורם בסביבת ראש הממשלה", ובפועל כלל אינו מנסה לשכנע את השופטים בשאלה המרכזית שלשמה התבקשו התצהירים מלכתחילה: מהו המועד שממנו פרץ אותו חוסר אמון שהוביל את ראש הממשלה לפטר את ראש שב"כ.

עד עתה נכשל בא-כוחה של הממשלה, עו"ד ציון אמיר, להציג גרסה סדורה בשאלה הזו. אם חוסר האמון נובע מכשלי בר ושב"כ ב-7 באוקטובר ובלילה שקדם לו, מדוע נתניהו המתין שנה וחצי עד הדחתו? ואם הוא נובע מאירועים מאוחרים יותר, כיצד ניתן לומר שההדחה אינה נובעת מרצון לסכל את חקירת קטאר-גייט וכי נתניהו אינו מצוי בניגוד עניינים?

אם חוסר האמון נובע מכשלי בר ושב"כ ב-7 באוקטובר, מדוע נתניהו המתין שנה וחצי עד הדחתו? ואם הוא נובע מאירועים מאוחרים יותר, כיצד ניתן לומר שההדחה אינה נובעת מרצון לסכל את חקירת קטאר-גייט?

נתניהו ממטיר מידע רב – וסלקטיבי, תוצאת העובדה שהוא רשאי להתיר בעצמו פרסום של מקטעים מתוך תמלילים חסויים של דיוני הקבינט ודיונים ביטחוניים אחרים – בשאלת תפקודו של שב"כ בלילה שקדם ל-7 באוקטובר, ובנושא ההתרעה למלחמה שבר טוען שמסר לנתניהו ביולי 2023.

אך מלבד התנצחות עם בר על הנרטיב הביטחוני וההיסטורי בנושא האחריות לכישלון, אין במידע הזה שום דבר שמקרב את השופטים להכרעה בעתירות.

בר כלל בתצהירו את גרסתו למאורעות 7 באוקטובר ולהתרעה שמסר לנתניהו על סכנת מלחמה, על מנת להוכיח טענה הרלוונטית לעתירה – הטענה שלפיה אין שום אינדיקציה ש"חוסר האמון" של נתניהו בבר החל עם פרוץ המלחמה או אף לפניה.

השופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מה הסיבה שנתניהו מתנצח עם בר? אין שום דבר בשטף הפרטים הנוגע לאירועים הללו הנכלל בתצהירו של נתניהו, שעשוי לסייע לו לבסס קשר בין אובדן האמון באוקטובר 2023 לבין הפיטורים במרץ 2025.

אפשר היה אולי לטעון כי נתניהו מנסה להמשיך קו שעליו רמז עו"ד ינון סרטל, שותפו של עו"ד אמיר בתיק זה, ולפיו האמון אבד כבר אז, ונתניהו רק חיפש איזו הפוגה במלחמה על מנת להוציא לפועל את מה שעליו החליט כבר מזמן.

אבל הטענה הזו לא מתיישבת עם טענה אחרת של אמיר, שלפיה אסור לבג"ץ להתערב בפיטורים ולחבל בביטחון הלאומי כעת, בשעה שישראל עסוקה במלחמה עצימה בחזיתות רבות. אז מה האמת – אנחנו באתנחתא או בחירום?

גם בחירתו של נתניהו להקדיש חלק ניכר מתצהירו על מנת להלום בבר על כישלונו בעניין 7 באוקטובר, מעידה שעיניו לא מופנות לעבר השופטים אלא לעבר הבייס.

נתניהו עושה עבודה מוצלחת בלהסביר בפרוטרוט כיצד עקרונות הפעולה של בר מול ההתרעות היוו כשל הערכתי ומודיעיני מהדהד. יש רק בעיה קטנה אחת: הוא לא חושף כאן שום דבר חדש

נתניהו עושה עבודה מוצלחת בלהסביר בפרוטרוט כיצד עקרונות הפעולה של בר מול ההתרעות, שנקבעו במהלך הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, היוו כשל הערכתי ומודיעיני מהדהד. יש רק בעיה קטנה אחת: הוא לא חושף כאן שום דבר חדש. כשליו של בר באותו הלילה ידועים היטב, הוא הודה בהם, לקח עליהם אחריות והודיע שהוא יתפטר לפני סיום הקדנציה שלו בעטיים.

בא-כוח הממשלה עו"ד ציון אמיר בבית המשפט העליון בדיון על הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

ויש עוד דבר שמזדקר מהעיסוק האובססיבי של נתניהו בתצהירו, בענייני הנרטיב ההיסטורי של פרוץ המלחמה וההתרעה שהייתה או לא הייתה. נתניהו שופך בהקשר הזה כל כך הרבה ציטוטים חלקיים מתוך סטנוגרמות, כל כך הרבה חומר סודי, וכל זאת בתצהיר לבג"ץ הממוען, לפחות פורמלית, אל נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, ושני השופטים הבכירים הנוספים בעליון, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז.

לכאורה הוא שם את מבטחו בהם, על מנת שיכריעו נכונה. מה מונע ממנו אם כך לסמוך על הנשיא עמית ביחס למינוי חברי ועדת חקירה ממלכתית לעניין זה?

אינסוף פרטים שוליים

גם ביחס לחלקים האחרים בתצהיר, נתניהו מרסס באינסוף פרטים שוליים, שאינם מתחברים לכדי טענה לוגית סדורה וכל תכליתם לרמוז לקונספירציות למיניהן. דוגמה: נתניהו מתעקש שמי שביקש להישאר לדיון בארבע עיניים, בתום דיון רב משתתפים במרץ 2023, היה בר ולא הוא עצמו.

נתניהו אף התאמץ ויצר טבלה, המתארת – לדבריו מתוך עיון בתמלילים – כמה פעמים כל אחד משניהם היה זה שביקש להישאר בארבע עיניים וללא תיעוד, בתום דיון מסודר שהתקיים, והתברר שבר ביקש יותר פעמים.

נניח שזה נכון, ובר הוא זה שביקש להישאר בארבע עיניים גם באותו מועד שבו נתניהו ביקש ממנו, לטענת בר, להפעיל כלים דורסניים כלפי ראשי המחאה. מה הערך ההוכחתי של המידע הזה?

אבל גם המידע הזה מיועד רק להסיט את הקורא, או את השופט, מן הדרך, ולהטביע אותו בביצה קונספירטיבית. נניח שזה נכון, ובר הוא זה שביקש להישאר בארבע עיניים גם באותו מועד שבו נתניהו ביקש ממנו, לטענת בר, להפעיל כלים דורסניים כלפי ראשי המחאה. מה הערך ההוכחתי של המידע הזה? אפשר גם לטעון שנתניהו, שממילא ידע שבר נוהג לבקש פגישות דיסקרטיות, ניצל אחת מהן כדי להעלות דרישות לא חוקיות לשימוש בסמכויות שב"כ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מודיע על החלטתו לפטר את ראש שב"כ רונן בר, 16 במרץ 2025 (צילום: צילום מסך, וידאו לשכת ראש הממשלה)

בנוסף, נתניהו עצמו מודה שגם הוא ביקש כמה וכמה פעמים להישאר בארבע עיניים, ללא תיעוד. זה לא תקין בשום מקרה, אך ראש הממשלה, שהוא הגורם הבכיר בחדר, רשאי לסרב כאשר מי שמציע את זה הוא ראש שב"כ.

מסקנה נוספת שניתן לגזור מתצהירו של נתניהו, היא שהוא מבקש להשליט באופן גובר והולך תודעה, שתפקידו של שב"כ מתמצה בלהיות שומרי הראש של משפחת ראש הממשלה.

מסקנה נוספת שניתן לגזור מתצהירו של נתניהו, היא שהוא מבקש להשליט באופן גובר והולך תודעה, שתפקידו של שב"כ מתמצה בלהיות שומרי הראש של משפחתו

התצהיר מהווה אישוש לדברים שנכתבו בעיתונות זה שנים רבות, על הפרנויה האוחזת בנתניהו. כמה דיונים וכמה אנרגיות מושקעים באבטחתו של נתניהו עצמו, כאילו זוהי משימתו העיקרית של שב"כ ולשם כך הוקם.

כך, המחלוקת בדבר השאלה האם נתניהו ניסה לכפות על בר לחתום על חוות דעת שמשמעותה האופרטיבית היא מניעת מתן עדותו במשפטו הפלילי של ראש הממשלה, הופכת בתצהירו של נתניהו לפירוט שורת הדיונים הביטחוניים שנעשו לדרישתו לאחר שמעונו בקיסריה הותקף ע"י כטב"ם של חזבאללה, וכן נוכח מה שנתפס בעיניו כהסתה לרצח בימי המחאה נגד ההפיכה המשטרית.

גם בהקשר זה, טענותיו של נתניהו אינן מסייעות לו במישור הענייני. גם אם גרסתו למה שאירע בפגישה עם בר ביוני 2023 היא הנכונה, עדיין נתניהו קיים דיון עם ראש שב"כ בעניין פעולה אפשרית נגד המחאה; עדיין מדובר במחאה דמוקרטית ולא אלימה, שאין בה שום היבט לא של חתרנות ולא של סיכון אישי לנתניהו ומשפחתו.

המחאה נגד ההפיכה המשטרית בקפלן, 24 ביוני 2023 (צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)

ועדיין נתניהו פיטר את בר. כעת הוא נזכר לטעון שלהתנהלותו של בר בהקשר זה לא היה שום קשר להחלטה על פיטוריו, אך הדברים הללו אינם מתיישבים עם טענותיו של ציון אמיר, כפי שהושמעו מטעם נתניהו בדיון בבג"ץ.

למשל, נתניהו כותב:

"אני דרשתי מראש השב"כ לפעול בהתאם לחוק כדי למגר את התופעות החמורות האלה, בעוד שבר ביקש להפר את החוק".

כלומר, נתניהו מודה שהוא ביקש למגר את "התופעות האלה". מבחינתו זו אקסיומה שהן בלתי חוקיות ולכן בקשתו חוקית. אבל מי שקובעת היא היועמ"שית, והיא מעולם לא אמרה שהמחאה הייתה בלתי חוקית. לכן דרישתו של נתניהו היא שאינה חוקית. נתניהו לא ביקש מראש שב"כ לפעול בהתאם לחוק, אלא להפר את החוק.

הוכחות אין, רמזים יש

לרגעים, התת-מודע של נתניהו פורץ החוצה אל דפי תצהירו. "גרסה שקרית ומתפתחת!" הוא זועק כלפי טענותיו של בר. וזה מגיע מפיו של מי שקל מאוד להראות את גרסאותיו המתפתחות.

לרגעים, התת-מודע של נתניהו פורץ החוצה אל דפי תצהירו. "גרסה שקרית ומתפתחת!" הוא זועק כלפי טענותיו של בר. וזה מגיע מפיו של מי שקל מאוד להראות את גרסאותיו המתפתחות

הניגוד בין הזעקה הזו, לבין הימנעותו מלהכחיש במפורש את טענתו של בר, שנתניהו אמר לו כי בעת משבר חוקתי יהיה עליו לציית לנתניהו ולא לבג"ץ, הוא עצמו זועק לשמיים. אם תיקרה ההזדמנות, זו תהיה השאלה הראשונה שתופנה לראש הממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, 22 באפריל 2025 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אפשר גם לציין את הורדת הטונים ביחס לטענות שהשמיע נתניהו, גם בקולו, כי כל החקירות הנוגעות לדובריו ומקורביו הן כולן פייק, מומצאות יש מאין, מזימה של הדיפ-סטייט נגדו.

מישהו לחש כנראה על אוזנו, ששופטי בג"ץ לא עתידים לקבל עמדה שלפיה כל ההחלטות שקיבלו בתי משפט השלום והמחוזי בעניין מעצרם של חשודי קטאר-גייט, הן כולן מוטות ומופרכות, ושהראיות שבהן צפו בדוחות הסודיים, אינן שוות דבר. כעת נתניהו מסתפק באמירה כי "תחושתי שהחקירות מגמתיות". הנה דוגמה לגרסה מתפתחת.

אפשר להעריך את העובדה שנתניהו החליט בסופו של דבר לחתום בעצמו על התצהיר, ולא שלח מישהו מעוזריו לעשות כן. כעת מונח בפני השופטים כל החומר הדרוש להם לשם מתן פסק דין בעתירות. לא מוטלת עליהם חובה לקיים עוד דיון, אך דווקא בחירתו של נתניהו לייצר התנגשות עובדתית חזיתית בין שני התצהירים עשויה לקרב אותנו לאירוע נדיר ביותר בבג"ץ – חקירות נגדיות של מגישי התצהירים.

אפשר להעריך את העובדה שנתניהו החליט בסופו של דבר לחתום בעצמו על התצהיר, ולא שלח מישהו מעוזריו לעשות כן. כעת מונח בפני השופטים כל החומר הדרוש להם לשם מתן פסק דין בעתירות

המהלך הזה הוא נדיר ביותר, וסביר להניח שלא יתרחש גם כאן. אך ראוי לציין שהשופטים הקפידו שלא להוריד אותו במפורש מהשולחן עד עתה. יש להניח שהם ביקשו לשמר, לפחות עד מועד הגשת תצהירו של נתניהו, אפשרות, לפחות תיאורטית, שהנייר אינו סובל הכול כי המצהיר יצטרך להגן על טענותיו בחקירה נגדית.

כעת הגיע זמנם להחליט האם להסתפק בתצהירים הכתובים כתשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה בשאלות המשפטיות העומדות לפניהם – ורק בהן – או להפוך את "קרב התצהירים" הזה לאירוע מצולם ומשודר.