תל אביב היא עיר למודת הפגנות. בתחילת העשור צעדו ברחובותיה מאות אלפים למען צדק חברתי. רבבות התגודדו בכיכרות כדי להתנגד או לתמוך במבצעים צבאיים ובמלחמות ואז בוועדות החקירה שקמות בעקבותיהן.
היו הפגנות סוערות של העדה האתיופית נגד האלימות המשטרתית והפגנת זעם של העדה הדרוזית נגד חוק הלאום. הייתה פעם, בכיכר דיזנגוף, הפגנה משעשעת שקראה להחזיר את תוכנית הטלוויזיה "סמי וסוסו".
והייתה, כמובן, הפגנה טראגית, שבסיומה נרצח ראש ממשלה.
אם מישהו יטרח פעם לערוך סרט דוקומנטרי על תולדות המחאה וההפגנות בתל אביב, הוא יתקשה למצוא מקום להפגנת התמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו, שנערכה הערב (שלישי) ברחבת מוזיאון תל אביב.
זו לא הייתה הפגנה סוערת וגם לא היה בה זעם. זו לא הייתה הפגנה משעשעת ולבטח לא טראגית. זו בעיקר הייתה הפגנה בלי להט בעיניים. הפגנה בלי הרבה אנרגיה. אלה חדשות רעות מאוד לראש הממשלה, אבל חדשות מעודדות לדמוקרטיה הישראלית. אם הנאשם נתניהו קיווה להקיף את עצמו ב"שאגת אריה" משלו, נראה שמה שיש לו כרגע זה בקושי יבבת חתול.
השלטים שנשאו המפגינים אמנם הביעו זעם מתבקש – על עיוות הדין, על המערכת המשפטית האטומה, על חוסר הצדק – אבל האנשים שהניפו את השלטים, רבים מהם חובשי כיפות סרוגות וכיסויי ראש, נראו נינוחים למדי. מדי פעם קראו בלי הרבה חשק "העם דורש צדק משפטי" וחזרו לפטפט.
הם נראו למתבונן מהצד כאילו השלימו בעצם עם המציאות שנגדה יצאו למחות והגיעו לרחבת המוזיאון רק כדי להביע את אהבתם ותמיכתם במנהיגם הנערץ. הוא אמנם שלח להם דרישת שלום חמה באמצעות שליחו הנאמן ח"כ מיקי זוהר, אבל לא הגיע בעצמו לכיכר.
נתניהו ועושי דברו מאיימים כבר זמן רב להבעיר את הרחובות, אבל אם לשפוט על פי ההפגנה הראשונה הזו – הרחובות לא נדלקים. יכול להיות שרק כאשר נתניהו עצמו ייצא לרחוב הוא יהיה הניצוץ או הפתיל או הדלק, או מה שזה לא יהיה שחסר שם. זו גם יכולה להיות סצנת סיום הולמת לקריירה פוליטית שהתחילה עם ההפגנה ההיא בכיכר ציון, ושתמיד תמיד ריחפה מעליה כצל ההפגנה בכיכר רבין.
הדוברים על הבמה במוזיאון עשו כמיטב יכולתם הדלה למנות את שבחיו של ראש הממשלה, אבל היו להם דרכים משונות לומר לו שהם אוהבים.
המנחה האלמוני שפתח את האירוע סיפר איך נתניהו הזמין אותו ואת חבריו במוצאי שבת להיכנס ולאכול משהו בבית ראש הממשלה ("כי זה האיש. ככה הוא מתנהג. בצניעות. ואז מציירים אותו בתקשורת כמורם מעם ומתנשא"). שמעון ריקלין סיפר לקהל איך ראה פעם את ראש הממשלה ישן על הריצפה במעבר של המטוס, רק כדי שלא יגידו עליו שהוא מבקש לעצמו מיטה מפוארת. ספק אם אפילו בקהל האוהד בכיכר היו מי שהאמינו לסיפורים האלה.
בימים האחרונים נעשו ניסיונות רבים – בעיקר ברשתות החברתיות – להרים הפגנה מפוארת ומרשימה. אבל הפוליטיקאים הבכירים של הליכוד והימין לא הגיעו, חוץ מזוהר הבלתי נמנע וממירי רגב שהפתיעה והגיעה, ונשאה נאום מפוייס יחסית, שנשמע כאילו הוא נכתב בכלל במחשבה על מאבקי הירושה העתידיים. רגב גם קראה לקהל להוריד מיד "שלטים מסיתים", כדבריה, "שאולי בכלל נשתלו פה על ידי גורמים עוינים מהשמאל".
שעתיים הסתובבתי בכיכר וצילמתי להנאתי שלטים. היו שם שלטים משונים שקראו להקמת "ועדת חקירה מחו"ל" (מה זה בכלל אומר?) ושלטים שדרשו "בן ארי למעצר" (מי היה מאמין שנראה בכיכר העיר שלטים נגד עורכת דין למיסוי וכלכלה בפרקליטות).
לא היו שם שלטי הסתה, וגם לא היתה שם הסתה. היו שם טענות שונות נגד גורמי אכיפת החוק, שצריך יהיה לברר אותן ברצינות בהמשך, אחרי שנתניהו יירד מהבמה הציבורית.
הדוברים על הבמה האשימו את השמאל השנוא במצב שנוצר, אבל האמת היא שטענות על שיטות החקירה של המשטרה ועל עיוותי דין בפרקליטות, הן טענות שנשמעות שוב ושוב דווקא בהפגנות שמאל.
גם מהבחינה הזו, הפגנת הימין במוזיאון תל אביב הערב הייתה הרבה פחות חריגה ממה שאולי היה נדמה למשתתפים בה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו