ישראלים פטריוטים, הדואגים ופועלים לקיומה של מדינת היהודים בארץ ישראל בביטחון, שואפים וישאפו לשלום של פשרה עם הפלסטינים בארץ ישראל, המבוסס על חלוקת הארץ בין שתי המדינות, ישראל ופלסטין (על בסיס קווי 4 ביוני 1967).

רק ישראלים אטומים לא יתפסו במילה את דבריו של בכיר חמאס מתחילת החודש (2 באוגוסט), לפיהם חמאס יניח את נשקו אם תקום מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. דברים דומים נאמרו גם בעבר במהלך המלחמה, למשל באפריל 2024 על ידי סגנו של יחיא סנוואר ח'ליל אל-חיה). זהו הרי החלום: הכוח החזק בחזית הסירוב שבעם הפלסטיני מוכן להכיר במדינת ישראל תמורת פתרון של פשרה וחלוקת הארץ בין מדינת ישראל בגבולות מלפני מלחמת ששת הימים ומדינת פלסטין ביתרת השטח (השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים).

רק ישראלים אטומים לא יתפסו במילה את דבריו של בכיר חמאס מתחילת החודש (2 באוגוסט), לפיהם חמאס יניח את נשקו אם תקום מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. דברים דומים נאמרו גם בעבר

פתרון של שלום לא ימומש ברגע, ולנו אין זמן. חייבים להחזיר את החטופים כולם (50!) מייד. אולם היענות חיובית לגישה שמציג חמאס לא עומדת בסתירה לכך. יש סיכוי, שבמענה חיובי לדברים שנאמרו על ידי בכירי חמאס, אפשר יהיה גם להשיב את החטופים בהקדם, וגם אולי להשיג משהו טוב מהמלחמה הארורה הזו שנכפתה עלינו, ואנחנו עשינו אותה בנקמנות ובפראות. אז הגיע זמן "די!"

היענות חיובית של ישראל תהיה: הסכמה למשא ומתן תָּחום בזמן של שבועות עם הרשות הפלסטינית על הקמה של מדינת פלסטין לצידה של מדינת ישראל; נכונות של ישראל לנסיגה מיידית מהשטחים אותם היא מחזיקה ברצועת עזה (עם או בלי הפרימטר המפורסם); התחייבות להפסקת המלחמה; התחייבות להימנע מסיכולים של מנהיגי ומפקדי חמאס; הסכמה ושיתוף פעולה עם הפעולה ההומניטריות ושיקום רצועת עזה בהתאם לתוכנית המצרית בה משותפת גם הרשות הפלסטינית; וכנגד החזרת החטופים (כולם!) ישראל תשחרר אסירים על פי מפתח דומה למה שהיה עד עתה, ושבמסגרת המשא ומתן עם הרשות יידון גם שחרור אסירים נוספים מאלה שיישארו כלואים בישראל (סעיף זה נועד כדי לאפשר את שחרור החטופים הישראלים מיידית).

מנגד על חמאס: להחזיר מייד את כל החטופים (יכול להיות מותנה במהלך הראשון של נסיגת ישראל לקווים עליהם היא מתחייבת); להפסיק מיידית, וכל עוד נמשך המשא ומתן, כל פעולה מלחמתית נגד אזרחי ישראל וכוחות צה"ל, כולל פיגועים בכוחות צה"ל שיהיו באזורים עליהם יוסכם; לא לנקוט כל פעולה שיש בה התעצמות והכנה למלחמה כנגד ישראל, כולל בניית כוחות צבאיים, הצטיידות בציוד צבאי, התחמשות, ביצורים, חפירת מנהרות, תרגילים צבאיים והיערכות; ולהסכים ולא להכשיל את הפעולה ההומניטריות ושיקום רצועת עזה בהתאם לתוכנית המצרית בה משותפת גם הרשות הפלסטינית.

יש סיכוי, שבמענה חיובי לדברים שנאמרו על ידי בכירי חמאס, אפשר יהיה גם להשיב את החטופים בהקדם, וגם אולי להשיג משהו טוב מהמלחמה הארורה הזו שנכפתה עלינו, ואנחנו עשינו אותה בנקמנות ובפראות

במצב הקשה יש הזדמנות. שני הצדדים הנצים חטפו, ושני הצדדים יכולים למצוא משהו להתגאות בו.

אנחנו חטפנו את הכישלון הגדול ביותר של ישראל מאז קיומה. אסון גדול: אזרחים נרצחו ונחטפו, והמדינה גילתה אזלת יד. כישלון של המדינה שאין שני לו. גם המלחמה הארורה שניהלנו, ואנחנו עדיין מנהלים, נגד חמאס, אינה ממלאת אותנו בגאווה. אבל אין להכחיש, חמאס ועזה חטפו כהוגן על מה שעוללו לנו ב-7 באוקטובר 2023. המצב היום מציג ומקבע תמונת מצב של חזק וחלש ביחסי הכוחות בינינו לחמאס, עזה והעולם העוין אותנו מסביב. אז אנחנו יכולים לספר לעצמנו – "ניצחנו". אלה דברים נכונים. ודאי בהיבט הצר של המלחמה הצבאית. 

חמאס, ללא ספק, רואה ב-7 באוקטובר מעשה מוֹרֶשֶת שיש להתגאות בו. אין ספק שהכישלון שלנו ב-7 באוקטובר זהו ניצחון גדול של חמאס, לשיטתו. הוא יכול להגיד: "אני נלחמתי והיכיתי את גוליית האדיר, אימת המזרח התיכון", ועוד: "אני במלחמה שכפיתי והיכיתי בה את ישראל הבאתי אותה לדון בפתרון מדיני הוגן לעם הפלסטיני בארץ ישראל".

בלי קשר לכוונתו המקורית של חמאס במבול אל-אקצא שהוריד עלינו ב-7 באוקטובר 2023, הרי שאם אנחנו כן ננסה לתפוס ולאחוז בהזדמנות שהעת האיומה הזו מזמנת לנו (גם, ואולי רק, בגלל אותן מכות פראיות בהן הכינו בצד שפרע וטבח בנו ב-7 באוקטובר), גם הדברים של חמאס יהיו נכונים. אז מה? מלאי בושה עלינו יהיה להכיר בכך ששנים מנענו מעצמנו את הביטחון שנובע מאחדות המטרה והגורל של עמנו, ושרק מלחמה טראומטית שכפה עלינו חמאס פקחה לנו את העיניים והשכל ללכת בדרך הנכונה – דרך הפשרה והשלום עם השכנים שלנו בארץ הזו. הכרה זו לא תביא לנו גאווה גדולה, אבל היא לא חולשה. היא תביא מרפא לעם, וביטחון לעם ולמדינה. 

אנחנו לא נוכל למחוק מהזיכרון הלאומי שלנו את חרפת ה-7 באוקטובר 2023. גם אם נמשיך להכות בחמאס, ועל הדרך נוסיף עוד הרס ופגיעה בלא מעורבים חפים מפשע, לא יהיה בכך להקהות את האסון הנורא שחווינו ב-7 באוקטובר. להפך, המשך המלחמה שחלק גדול בעם לא מוצא בה כל תכלית, ובבעתה מכיר באסונות לא הכרחיים שאנחנו ממיטים על אוכלוסייה גדולה לא מעורבת, כפשעי מלחמה (נעזוב את ההגדרה המשפטית – למרות שלא וַדָּאִי שהיא תעזוב אותנו), מעמיק את הפצע של אותו שבעה באוקטובר מקולל.

לא נוכל למחוק מהזיכרון הלאומי שלנו את חרפת המדינה ב-7 באוקטובר 2023, אבל שינוי מדיניות חד ממלחמת חורמה והרס לניסיון להשיג שלום בר קיימא עם אויבנו היום, מעבר לחזון ולתבונה המדינית שבמעשה, יָשִֹים את ה-7 באוקטובר הארור במקום הראוי לו: מפלה וחרפה לאומית, אבל רק חולייה, חולייה כואבת, המשולבת בחיים של מדינה שבוחרת לנהל סכסוך ולא לפתור אותו.

שינוי מדיניות חד ממלחמת חורמה והרס לניסיון להשיג שלום בר קיימא עם אויבנו, מעבר לחזון ולתבונה המדינית שבמעשה, יָשִֹים את ה-7 באוקטובר הארור במקום הראוי לו: מפלה וחרפה לאומית, אבל רק חולייה כואבת

יתכן שיש הזדמנות. חייבים למצות את הסיכוי ולאתגר את הצד השני. האם יש סיכוי שישראל תעשה, ולו פעם אחת, משהו שיהיה לטובתה, יבטיח את קיומה, ולא יהיה סתם מלחמה והרג להתגאות בם? בנסיבות האיומות בהן אנחנו נמצאים, זהו אתגר למנהיגות של ישראל. דרוש מנהיג חזק עם שיעור קומה, ואצלנו במסדרונות השלטון גמדים רוחשים ובוחשים. הלוואי ולתשועה יקום לנו מנהיג ראוי לעת הזאת.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.