תחת ממשלת נתניהו משתוללים פוגרומים בגדה, המצויה בשליטת השרים ישראל כ"ץ ובצלאל סמוטריץ'. זאת מבלי שהצבא או המשטרה – זו שמצויה תחת איתמר בן גביר – בולמים זאת. גורמי צבא אף משתפים פעולה לא אחת. 

העדויות מזוויעות. הקורבנות חסרי אונים. וזה הולך ומתפשט כי יש גיבוי מהממשלה. זו זוועה מוסרית אבסולוטית.

בכך אמור להסתיים הפוסט. בהיבט המוסרי. אבל יש עוד.

העדויות מהפוגרומים בגדה מזוויעות. הקורבנות חסרי אונים. וזה הולך ומתפשט כי יש גיבוי מהממשלה. זו זוועה מוסרית אבסולוטית. בכך אמור להסתיים הפוסט. בהיבט המוסרי. אבל יש עוד

הרשות הפלסטינית עלולה לקרוס. ממשלת בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' מובילה לכך. גל האלימות הנגדי מטעם הפלסטינים, למי שמשלה את עצמו, יהיה נורא. אז ממשלת ממשיכי דרכו של כהנא חי היא גם חרפה מוסרית עצומה וקיומית וגם סכנה קיומית עצומה לביטחונם הלאומי של הישראלים.

רוצים לראות כיצד נראית הסכנה הקיומית בדרך הסמכותנית והרקובה לקראת דיקטטורה מושחתת? הנה 3 דוגמאות פשוטות ומבעיתות.

1

דוגמה אחת היא הנורא מכל: ממשלה מחוללת הפיכה משטרית. ראש הממשלה מכונן דיקטטורה כדי להימלט ממשפט פלילי. אזרחים הגונים נאבקים בכך ללא אלימות. גורמי המודיעין וכמה גורמי אופוזיציה ואנשי המחאה מזהירים: ההפיכה תמיט קריסה בכל מובן לרבות המובן הביטחוני. האויבים מזהים את החולשה. אנו בדרך לאסון.

מכונן הדיקטטורה מתעלם. ואז מגיעה הקטסטרופה הביטחונית הגדולה בתולדות המדינה. מאחר שהממשלה אינה חולמת להתפטר, מאחר שההפיכה נמשכת ואף מואצת, ומאחר שנעשה הכול כדי להימנע מחקר האמת בידי ועדת חקירה ממלכתית וכדי להפיל את האחריות על כל העולם שמחוץ לראש הממשלה ורעייתו – קטסטרופות כאלו ואחרות עוד ישובו.

2

דוגמה שנייה היא גם הנורא מכל: ממשלה מכריזה על מלחמה בארגון הטרור שביצע את הפשע העצום נגד האנושות. הגנה עצמית? מיגור חמאס? ובכן, מהר מאד מתברר שמדובר במלחמת טיהור אתני. מבוצעים פשעים נגד האנושות. גם כאן הדבר היחיד שצריך להיכתב הוא שהפשעים הללו אסורים אבסולוטית. גם כאן צריך פשוט לכתוב שמדובר בזוועה מוסרית ואתית. אבל אני מוסיף גם את ההיבט התועלתני כי זה מה שמפחיד את רובנו: הזוועה הזו תחזור לחברה המבצעת בריבית דריבית. ראיתם כיצד חמאס הביא לחורבן רצועת עזה? ובכן, ממשלת ממשיכי דרכו של כהנא חי מביאה לחורבן מדינת ישראל.

הרשות הפלסטינית עלולה לקרוס. ממשלת נתניהו וסמוטריץ' מובילה לכך. גל האלימות הנגדי מטעם הפלסטינים, למי שמשלה את עצמו, יהיה נורא. אז הממשלה היא גם חרפה מוסרית וגם סכנה קיומית

3

‏דוגמה שלישית ואחרונה מהשבוע: פרסום מטעם ועדת החקירה הממלכתית לחקר רכישת כלי השיט לרבות הצוללות. זו ועדה בראשות שופט שמרן בדימוס, אשר גרוניס, שבעבר היו מוכנים לעשות הכול בימין כדי שיהיה נשיא בית המשפט העליון לאחר פרישת הנשיאה דורית בייניש. ועדה זו – ועדת גרוניס – פרסמה חומרים נוספים בנושא רכש הצוללות, תוך התמקדות באחריות ראש הממשלה הטוב בגלקסיה וגורמים אחרים.

וכך כותבים חברי הוועדה:

"ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פעל בתחומי האחריות של מערכת הביטחון באמצעות המל"ל, אותו הפך לזרוע ביצועית שלו בתחומים אלה.

כך יצר ערוץ מקביל בענייני החוץ והביטחון שבו קודמו מהלכים סותרים לאלה שהובילה מערכת הביטחון.

למהלכים של ראש הממשלה והמל"ל לא קדם תהליך קבלת החלטות סדור והם נעשו במנותק מצורכי הביטחון ומסדרי העדיפויות שקבעה הממשלה.

ראש הממשלה והמל"ל נמנעו מלתעד שיחות ופגישות שערכו. לשרים ולראשי מערכת הביטחון נמסרו דיווחים סלקטיביים, שהובילו לכך שהם פעלו על בסיס תמונה חלקית ובלתי מדויקת.

למעשה, ראש הממשלה מידר את הממשלה ואת הקבינט וניטרל את יכולתם להשפיע על סוגיות הנוגעות לליבת הביטחון הלאומי ועל בניין הכוח הצבאי של מדינת ישראל.

על יסוד התיאור המפורט לעיל, בהודעת האזהרה שנמסרה לו, צוין כי מר נתניהו סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל".

כינון דיקטטורה בישראל, מיסוד משטר אפרטהייד בגדה וביצוע פשעים נגד האנושות ברצועה – אינם רק חרפה מוסרית וקיומית. הם גם סכנה קיומית לכולנו.

לפי ועדת גרוניס: "רה"מ מידר את הממשלה ואת הקבינט וניטרל את יכולתם להשפיע על סוגיות הנוגעות לליבת הביטחון הלאומי… מר נתניהו סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"

הנה הדבר שמתחולל יום-יום ושעה-שעה: כל אחד מאתנו יכול להיחטף בידי ארגון טרור. כל אחד מחיילינו עלול ליפול בשבי האויב. אם המחיר לשחרורנו עשוי להביא להפלת ראש הממשלה הטוב בגלקסיה – אנחנו יכולים לשכוח מהשחרור. מקסימום יצאו למבצע מרכבות גדעון מספר 100. כלומר, למבצע נוהל חניבעל.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.