במוקד הווטסאפ של עמותת "אזרחים למען אוויר נקי", שבלית ברירה נכנסה לנעלי הממשלה ומציעה לציבור כתובת להתלונן על מפגעי שרפות פסולת ועל העשן והריחות הקשים העולים מהם, אין בשבועיים האחרונים רגע דל.
בעוד בכל מהלך אוגוסט תועדו במוקד 610 דיווחים, במחצית הראשונה של ספטמבר נרשמו 774 פניות, קצב של כמעט פי שלושה. תושבי עשרות ערים ויישובים במרכז הארץ מתעוררים בלילה לתוך ענן של צחנה ומתקשים להבין מאיפה העונש הזה נחת עליהם ולמי הם אמורים לפנות – לעירייה, למכבי אש, למשטרה, למשרד להגנת הסביבה?
אפשר לחסוך להם את המאמץ: אף אחד מהנ"ל לא יעזור להם.
מוקדי הבעירה מתרכזים בתקופה האחרונה בכמה אתרים מעבר לקו הירוק, ביניהם ניעלין, בודרוס ודיר איבזיע. ההשלכות על תושבי ישראל משתנות ממקום למקום לפי המרחק, כיוון הרוח והמזל.
"חשבתי שאני עוברת למקום עם איכות חיים", אומרת עדי, תושבת טרייה בשוהם, ומספרת כמו אימהות אחרות על ילדים קטנים עם צריבות בעיניים שמפתחים קשיי נשימה
במודיעין ושוהם, הסמוכות לקו התפר, תושבים רבים נאלצים להסתגר בבתים ולהפעיל מזגן בעונה שבה כבר אפשר היה לחסוך את זה לכיס ולסביבה. "בערבים אני עושה הליכות, אבל בשבועיים האחרונים זה לא בא בחשבון", מספר בן, תושב מודיעין.
"חשבתי שאני עוברת למקום עם איכות חיים", אומרת עדי, תושבת טרייה בשוהם, ומספרת כמו אימהות אחרות על ילדים קטנים עם צריבות בעיניים שמפתחים קשיי נשימה ואפילו אסתמה.
ביישובים מרוחקים יותר, כמו קריית אונו ותל אביב, חווים את המתקפה פעם בכמה לילות. זה בא והולך, וכשזה בא אי אפשר להתעלם: לריח של פסולת שרופה המכילה פלסטיק ומכשירים אלקטרוניים יש נוכחות אגרסיבית, חומרית ממש, שתוקפת את כל החושים בבת אחת.
תגובה כזו של החושים היא כמובן איתות אזהרה – מדובר ברעל רב עוצמה שהגוף שלנו לא אמור להיחשף אליו. "חשבתי שאני לא כל כך רגישה לריח", מספרת תושבת מרכז תל אביב, "אבל שלשום הקאתי כל הלילה".
החדשות הטובות, לפי יניב בלייכר, מנכ"ל "אזרחים למען אוויר נקי" ומייסד מוקד הווטסאפ, הן שבכל שנה בתקופה הזו יש פיק בגלל משטר הרוחות. החדשות הרעות הן שהפיק הזה עלול להימשך עד נובמבר. המצב צפוי להשתפר, כמו כל דבר בישראל, רק אחרי החגים. עד אז, כולם מתבקשים לעצור את הנשימה.
פתרון העומק היחיד יכול להתקיים במצב של דיאלוג, הסכמות ושיתוף פעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית. ברור שזה לא הכיוון של הממשלה הנוכחית
החדשות הרעות עוד יותר הן ששום פתרון לא נראה באופק. שרפות הפסולת בשטחים הן בעיה רב מערכתית – גרסה משודרגת, במובן הרע של המילה, של כשל הפסולת השורר בתוך תחומי הקו הירוק. פתרון העומק היחיד יכול להתקיים במצב של דיאלוג, הסכמות ושיתוף פעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית. ברור שזה לא הכיוון של הממשלה הנוכחית.
במצב הקיים, טיפול משמעותי דורש שת"פ רב־זרועי ותיאום בין משרד הביטחון, המנהל האזרחי, שירותי כבאות והצלה, המשרד להגנת הסביבה – וכל זה תחת מטרייה תקציבית של האוצר. כולם בממשלה מודעים לבעיה, וכולם ביחד, מתחילת הקדנציה, עשו אפס מהלכים כדי לטפל בה.
לנוכח חומרת המצב, בתחילת יוני 2023 התקבלה החלטת ממשלה (592) שעניינה תוכנית אסטרטגית לטיפול במפגעי סביבה בשטחים. ההחלטה קבעה כי יוקם צוות בין־משרדי שיגבש את התוכנית ויציג אותה לממשלה עד 30 בינואר 2024. הצוות התכנס לראשונה חודשיים אחרי ישיבת הממשלה, אבל עד היום לא גובשו המלצות ולא הוצגה שום תוכנית, והמצב בשטח רק הולך ומתדרדר.
אתמול (שלישי) שלחו מנכ"לי "אדם טבע ודין" ו"אזרחים למען אוויר נקי" מכתב לשרים בצלאל סמוטריץ' ועידית סילמן בדרישה לעשות מעשה. "במקום לטפל במכת המדינה הזו שעשויה מחומרים מסרטנים", אומר ד"ר אריה ונגר, מומחה לזיהום אוויר מ"אדם טבע ודין", "הממשלה ממשיכה לגרור רגליים ולא מיישמת את ההחלטות שכבר התקבלו. אנחנו דורשים לעבור מדיבורים למעשים".
חלק מהפסולת הרעילה שנשרפת בשטחים מגיעה בכלל מישראל. לפי דוח מבקר המדינה, 30%–40% מהפסולת האלקטרונית בישראל מועברת לשטחים ורובה מועלית שם באש
גם מועצת שוהם ניסתה לגרום לממשלה לעשות את עבודתה, ולפני כשנה וחצי עתרה לבג"ץ בדרישה שיורה למדינה לטפל בבעיה. ראשת המועצה דפנה רבינוביץ סיפרה השבוע שעד כה המדינה רק ביקשה דחיות ועוד דחיות ולא טרחה לחזור לבית המשפט עם תוכנית עבודה.
הדיון הבא נקבע לדצמבר, אבל רבינוביץ הביעה סקפטיות באשר לסיכוי שבעוד שלושה חודשים תזכה לקבל תשובות ענייניות מהממשלה.
חלק מהפסולת הרעילה שנשרפת באתרים בשטחים מגיעה בכלל מישראל. לפי דוח מבקר המדינה, 30%–40% מהפסולת האלקטרונית בישראל מועברת לשטחים ורובה מועלית שם באש. זה קורה באמצעות משאיות שמשייטות בנחת דרך המעברים.
יחידת "דוד" של המנהל האזרחי אמורה לעצור אותן שם, אבל זו מסננת עם חורים גדולים מדי. יחידת "ינשוף", שפועלת מטעם רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה, מבצעת כמיטב יכולתה ותוך מגבלות כוח אדם קשות אכיפה בתחומי ישראל, אבל אין לה סמכות לחצות את הקו הירוק.
ממזרח לקו האכיפה אמורה להתבצע על ידי יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, אבל זו עסוקה במשימות אחרות ושרפות לא עומדות בראש מעייניה.
בהיעדר מניעה ואכיפה, נותר רק להתמקד בכיבוי שרפות, תרתי משמע. לפי בלייכר, קצין מטה הסביבה החדש של המנהל האזרחי לב סטרנין וצוותו הקטן עושים השתדלות אמיתית, מסתובבים עם רכב וצינור ומנסים לרסן את הלהבות.
גם מועצת שוהם ניסתה לגרום לממשלה לעשות את עבודתה, ולפני כשנה וחצי עתרה לבג"ץ בדרישה שיורה למדינה לטפל בבעיה. ראשת המועצה סיפרה שעד כה המדינה לא טרחה לחזור לבית המשפט עם תוכנית עבודה
מאחר שרוב הבעירה היא בכלל פנימית ומתרחשת בתוך הר הפסולת, ניסיונות הכיבוי האלה נידונו לכישלון. ובאשר לשירותי הכבאות – אלה לא מגיעים לכבות שרפות בשטחים אלא אם מדובר בשרפה בתוך התנחלות או כזו שמאיימת עליה.
השרה להגנת הסביבה סילמן מפזרת לאחרונה לכל עבר את פתרון הקסם החדש: "ריבונות סביבתית". היא מנסה ללכת בדרכו של המאסטר בנימין נתניהו ולקבע מטבע לשון שנשמע טוב באוזני הבייס, אז מה אם אין לו שום היתכנות וישימות, בוודאי לא בטווח זמן סביר.
מהי "ריבונות סביבתית"? החלת חוקי הסביבה הישראלים על שטח הגדה. לא שליש מהשטח, לא חצי – "ריבונות מלאה", הדגישה השבוע סילמן באירוע חגיגי בהתנחלות פדואל.
מעבר לסוגיות המדיניות והמשפטיות כבדות המשקל, שגדולות על המשרד להגנת הסביבה בכמה סדרי גודל, המשמעות היא – כך לפי סילמן – שישראל תקים ותתפעל אתרי פסולת גדולים בגדה, ולצידם מערך אכיפה.
אותה מדינה שבעצמה נכשלת כישלון חרוץ בתחום הפסולת ושקועה בפיגור של עשורים לעומת מדינות המערב, אותה מדינה שאחרי שנתיים של מלחמה איומה יש לה בור במקום שבו פעם היה תקציב, תקצה מיליארדים כדי לקחת אחריות גם על הפסולת של מיליוני פלסטינים. תושבי קו התפר ומרכז הארץ, אם כך, מתבקשים להתאזר בקצת סבלנות: הריבונות המלאה והאוויר הנקי בדרך.
מלחמת הנצח מונעת כל שביב סיכוי לפעולה משותפת עם הפלסטינים (שסובלים ונושמים את אותו אוויר מורעל), הבור בתקציב רק גדל וסוגיות סביבה נדחקות לתחתית סדר היום
האמת היא ששום דבר טוב לא נמצא בדרך. מלחמת הנצח מונעת כל שביב סיכוי לפעולה משותפת עם הפלסטינים (שסובלים ונושמים את אותו אוויר מורעל), הבור בתקציב רק גדל וסוגיות סביבה – גם כאלה שעוסקות בדיני נפשות ממש, כמו שאיפה יום־יומית של עשן רעיל – נדחקות לתחתית סדר היום הממשלתי.
הציבור מתבקש לאטום את החלונות ולהיחנק בשקט, ככה זה בסופר־ספרטה, לא עושים עניין מקצת עשן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו