בשנת 2017 זכו קוראי העברית להכיר את ספרו האייקוני של הסופר הצרפתי, אריק ויאר, "סדר היום", המתאר את נסיבות התבססותו והתעצמות כוחו של השלטון הנאצי בגרמניה של שנות השלושים.

ספרו של ויאר, הכתוב בלשון סרקסטית, תולה את הצלחת הנאציזם במורך הלב ובחולשת הדעת שגילו האליטות, הכלכליות והפוליטיות הן בגרמניה והן מחוצה לה. בלשונו החדה מתאר ויאר את האליטות, המתגלות במלוא קלונן ועליבותן הערכית והמוסרית, כמי שבחרו, לעתים במודע ולעתים מתוך קוצר רואי ומורך לב, להתעלם מהסכנה הנאצית ולהכיל את גילויי הבריונות של המשטר ובכך רק עודדו והעצימו את ביטחונו העצמי והקצינו את פעולותיו, אשר הוצגו כתואמות את דרישות החוק.

בלשונו החדה מתאר ויאר את האליטות, שהתגלו במלוא קלונן ועליבותן, כמי שבחרו, במודע או מתוך קוצר רואי ומורך לב, להתעלם מהסכנה הנאצית ולהכיל את גילויי הבריונות של המשטר, ובכך רק עודדו והעצימו אותו

חשיבות ספרו של ויאר איננה בתיאור ההיסטורי בלבד, אלא בהדגשת חשיבות קיומה של אליטה, משפטית, כלכלית ופוליטית, בעלת חוט שדרה מוסרי ואומץ לב ציבורי, להבטחת חירותה של כל חברה – במיוחד זאת הנתונה במאבק מול שלטון חסר מעצורים המבקש לחולל מהפכת ערכים.  

פרשת מינוי דוד זיני לראש שב"כ משקפת, אולי יותר מכל, את חולשת דעתן של האליטות בישראל ואת נסיגתן מול דורסנות הממשלה הנוכחית. לדוגמה – ערב הבחירות האחרונות, בית המשפט הכשיר את כהונת בנימין נתניהו, או במילים אחרות סבר כי "שום מבצר לא ייפול" אם בראש ממשלת ישראל יעמוד אדם החשוד בשחיתות אישית וציבורית.

במטרה למנוע אפשרות שהנאשם יעשה שימוש בכוחו השלטוני לטובתו האישית נקבע "מסמך ניגוד עניינים", שהדיר לכאורה את נתניהו מכל עיסוק או השפעה על מערכות אכיפת החוק. היום ברור גם תינוק בן יומו, אך לא לבית המשפט העליון, כי חשיבותו של המסמך פחותה מקליפה ריקה.

ואכן, לפני כשנה לערך הגישה קבוצת עותרים, ברשות פרופ' רבקה כרמי, עתירה נוספת לבית המשפט לשוב ולבחון את החלטתו, בטענה כי האיש רוקן מתוכן את הסכם ניגוד העניינים. אולם, החלטת בית המשפט נותרה בעינה. 

על פי בית המשפט – אין מניעה משפטית מהמשך כהונת אדם החשוד בשחיתות אישית, הרומז כי אפשר שלא יכבד את החלטות בית המשפט, המרוקן מתוכן הסכם משפטי שעליו חתם ואליו התחייב, המכפיף מדינה שלמה לאינטרסים אישיים, ואשר המשך כהונתו מעמד בסכנה את חוסנו של המשטר הדמוקרטי בישראל.

במילים אחרות, היעדר קול מוסרי וערכי מצד בית המשפט רק עודד את הנאשם להמשיך, ואף ביתר שאת, בדרכו לקעקע ולבזות את המוסדות הדמוקרטיים. 

לדוגמה, ערב הבחירות האחרונות, בית המשפט הכשיר את כהונת נתניהו, או במילים אחרות סבר כי "שום מבצר לא ייפול" אם בראש ממשלת ישראל יעמוד אדם החשוד בשחיתות אישית וציבורית

אם חולשת דעתו של בית המשפט ברורה וגלויה לכל עין, הרי שפרשת מינויו של דוד זיני לראש שב"כ מלמדת על שיא חדש של חולשת דעתן ומורך לב גם של האליטות האחרות, הפוליטית והתקשורתית. חולשה זו מתבררת דווקא מטענות מתנגדי המינוי.

תומכי המינוי, בדרכם המניפולטיבית, טענו כי ההתנגדות לזיני נובעת משנאה לאנשי הכיפות הסרוגות, מהיותו "משיחי", ומאמירות שנויות במחלוקת שיצאו מחוג מקורביו, ואשר אולי מלמדות על דעותיו שלו. אומנם, אין להקל ראש במשמעות המונח "משיחי", שאיננו מתאר אדם המאמין בביאת המשיח, אלא אדם הפועל לקדם מציאות משיחית בכלים מדיניים ואולי צבאיים, מתוך התעלמות מתנאי המציאות הריאלית.

לעומתם, הצביעו מתנגדי המינוי על הליך המינוי הקלוקל, על החשש שמא האיש לא יראה עצמו משרת ציבור אלא יכפיף את עצמו ואת ארגונו לדרישות אדונו הסהרורי, או לחילופין התריעו על חוסר היכרותו של זיני עם פעילות שב"כ.

אותה חולשת דעת מתגלה גם בפעילותה של "ועדת גרוניס", אשר צמצמה עצמה לשאלות טוהר מידות של המתמנה בלבד ולא, חלילה, לניקיון דעתו של הממנה – ובוודאי שלא לניקיון כפיו. 

ואכן, משלא נמצא בזיני רבב של שחיתות אישית העניקה הועדה את ברכתה למינוי, ברכה שאליה הצטרף יאיר לפיד, ששכח כי תפקידה של אופוזיציה במשטר דמוקרטי הוא להציע חלופה ולבקר את החלטות הממשלה, בוודאי כאלה הנתונות במחלוקת ציבורית.

אותה חולשת דעת שהפגין בית המשפט מתגלה גם בפעילותה של "ועדת גרוניס", אשר צמצמה עצמה לשאלות טוהר מידות של המתמנה בלבד ולא, חלילה, לניקיון דעתו של הממנה – ובוודאי שלא לניקיון כפיו

חולשת הדעת של האליטות, המשפטית והפוליטית שאליהן מצטרפת שתיקת התקשורת, ברורה ומסוכנת בעליל.

הבעיה איננה בדוד זיני כלל, ואולי גם לא בהליך מינויו, תמוה ככל שיהיה, אלא באיש הממנה ובו בלבד.

לא רק הסכם ניגוד העניינים, שבפרשנות מרחיבה מונע מנתניהו למנות ראש שב"כ, אלא עצם העדויות הברורות, שאינן נתונות במחלוקת, שמסרו ראשי שב"כ הקודמים. אלה הזהירו והתריעו בשער על הסכנה הברורה והממשית שמעמיד נתניהו לחוסנו של המשטר הדמוקרטי, ולשימוש הפסול שהוא מבקש לעשות בכלי הארגון.

עדויות אלה היו צריכות לעמוד במרכז הדיון הציבורי, והן שהיו מחייבות אליטות בעלות אומץ לב ציבורי לעמוד איתן מול השלטון ולשלול ממנו, גם אם רק מבחינה מוסרית וערכית, את הזכות למנות ראש שב"כ.

עמידה זו עשויה הייתה לגרוף אחריה חלקים נכבדים בציבור. עצם העובדה כי לא נשמע קול מתריע, מוסרי וערכי – היא לא רק עדות להידלדלות הרוח בישראל אלא לחולשתה של הדמוקרטיה הישראלית.     

החשש ממינוי ראש שב"כ על ידי הממשלה הנוכחית איננו קשור, אם כן, לזהותו של זיני, לכשירותו או לאמונותיו, יהיו אשר יהיו – אלא כולו נובע מכוונותיה הברורות של הממשלה הנוכחית לפגוע במוסדות הדמוקרטיים ולהחליש קולות ביקורת. אם לא בכוח חקיקה מהפכנית אז בכוח מינוי אנשי מפתח.

הבעיה אינה בזיני, ואולי גם לא בהליך מינויו התמוה, אלא בממנה. לא רק הסכם ניגוד העניינים שמונע מנתניהו למנות ראש שב"כ, אלא העדויות שמסרו ראשי שב"כ לשעבר על הסכנה שמעמיד נתניהו לדמוקרטיה

מינוי ראש שב"כ הוא עוד צעד, גדול ומשמעותי ביותר, בדרך להשגת מטרתה של ממשלה זו. או כפי שמנסח זאת ויאר בספרו: "האסונות הגדולים ביותר מתבשרים לא פעם בצעדים קטנים".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.