יֵדע כל פח עברי כי עליו להפקיד את גורלו בידי מציתים הראויים לכך, כלומר, בידי מצית מהמחאה ולא בידי מצית חרדי חלילה. כך ואך ורק כך מובטח לו שהצתתו תיחקר עד תום ואף תוביל לכתב אישום חמור, כראוי לכבודו המחוּלל ולגודל המעשה.

ידע כל פח שרק אם יוצת בידי אנשי מחאה ולא בידי חרדים, יונצחו לעד זכרו ונשמתו, שנאמר:

"וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ" (דברים, י"ג, ט"ו). 

ידע כל פח שרק אם יוצת בידי אנשי מחאה ולא בידי חרדים, יונצחו לעד זכרו ונשמתו שנאמר "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ" (דברים, י"ג, ט"ו)

בעוד שאינספור פחים אשר הוצתו במקומותינו מצאו עצמם צוללים, למרבה הזוועה, בתהום הנשייה של ההזנחה והשכחה, וזאת אך ורק מאחר שהוצתו לרוע מזלם בידי חרדים, מסיבות שונות כמו זעם על גיוס לצבא, תסיסה כנגד מעצר עריקים, דרישה למנוע מעֲבר חילונים בשכונתם ברכבת הקלה, ושאר גזֵרות ועוולות – רק פחי רחביה זכו שהוצתו בדרישה לשחרר חטופים ליחס מכבד וראוי.

המשטרה, סוף סוף, חדלה מנוהגה המזניח והמתעלם מהשמדתם הפסולה של פחים, והקימה לפי הידוע צוות של לא פחות מ-40 שוטרים. 

צוות אשר הפך כל אבן ובדק מי אירגן, מי הצית ומי הורה, ושיחזר בעמל תכתובות טלפוניות, והוביל, כַּיָּאֶה וְכַיָּאוּת, לכתב אישום משובץ בראיות כיהלומים, בנוי לתלפיות, מלאכת מחשבת, דבר דבור על אופניו, נגד שבעת המציתים, ובעד ארבעת הפחים.

לא זו אף זו, התקיים באותם פחים הפסוק "אחרי מות קדושים אמור", זאת כשתוֹארו בעוניים ובכיליונם בביטוי המעצים "טבעת אש", זאת בניגוד לריבוא הפחים האנונימיים חסרי הזהות והכתובת שהוצתו בידי הציבור החרדי.

ברם ישנם מלעיזים ופושקי שפתיים, שנושאים לשווא טענות לאכיפה בררנית. אין זאת אלא כי שונאי פחים הם, שלא רואים את טובת הפח לנגד עיניהם, ואשר פועלים לסיכול תהליכי רהביליטציה ו-Reclaiming של כבוד הפח ורווחתו.

המשטרה, סוף סוף, חדלה מנוהגה המזניח להתעלם מהשמדתם הפסולה של פחים, והקימה צוות של לא פחות מ-40 שוטרים, שהפך כל אבן ובדק מי אירגן, מי הצית ומי הורה, ושיחזר בעמל תכתובות

לכן טוב עשה המבוגר האחראי שמופקד על ביטחון הלאומי שלנו, אשר זיהה את גודל העניין וחשיבותו, ודאג, בהתאם לכך, שלא יישמטו חלילה אותם פחים בין דפי ההיסטוריה, כפי שקרה למרבה האסון בכל מקרי הכיליון והאובדן של פחים אחרים, אשר נורמלו ונשכחו.

במקום להתבלבל בתמונה הרחבה לפיה הציבור הוזמן בידי מטה משפחות החטופים, אשר חרדו מהתמשכות המלחמה, ומהמתת יקיריהם כתוצאה מכך, ואשר רצו להפסיק את נרמול הפקרת יקיריהם לעינויים ולמוות במשך שנתיים במנהרות חמאס, ולכן ביקשו "להרעיד את המדינה" ביום ה-700 להפקרה ולחטיפה –

הגורם האחראי ידע לנטרל הסחות ורעשים בדמות הרקע המחאתי (כמו שנהוג לעשות בהפגנות החרדים), ותחת זאת להתמקד בעיקר – ולא לנרמל הפקרת והמתת פחים.

במקום להתבלבל ולהתמקד בעברם המפואר והלא מסוכן של המציתים המבוגרים – לוחמים מהוללים בעברם הצבאי, מחלצים ומצילים בעוטף בשבעה באוקטובר ההוא, תומכים ומסייעים למשפחות החטופים לאורך שנתיים, אזרחים נורמטיביים ומועילים במקצועם ועבודתם – ידע הגורם האחראי להתרכז במעשה האחד והיחיד שמגדיר אותם, הצתת הפח, ולהתמקד בו ואך ורק בו.

הגורם האחראי ידע לנטרל הסחות ורעשים כמו הרקע המחאתי (כמו שנהוג לעשות בהפגנות החרדים) של מטה משפחות החטופים, שחרדו מנרמול הפקרת יקיריהם לעינויים ולמוות – ולהתמקד בעיקר – אי נרמול המתת פחים

במקום להתבלבל ולייצר אכיפה וגזירה שוויונית בין מקרים דומים, ואף זהים, של שריפת פחים בחדא או בצוותא חדא, בידי חרדים בודדים או בידי חרדים בחבורות מתואמות – ידע הגורם האחראי להבהיר שעבירות שנעשו בידי חרדים לא יֵאכפו וזאת בנימוק של מחסור בכוח אדם. כוח אדם אשר מושקע ככל הנראה במשימות אחרות, למשל בחקר הצתת הפחים ברחביה.

במקום להתבלבל ולשחרר את המציתים לחלופת מעצר בביתם מטעמים נלוזים ושוליים, לפיהם כלל לא צפוי שיבצעו הצתות נוספות ממניעי פירומניה, נקמה עבריינית או גביית חובות, ואף כלל לא צפוי שישבשו ראיות, זאת מאחר שכבר הודו במעשה –

דאג הגורם האחראי להגן על הציבור מפניהם ואף להגן עליהם מפני עצמם, על ידי שמירתם במשך כמעט חודשיים בתנאי מעצר מוגנים, תוך הפגנת שימוש מיטבי בכספי משלם המיסים וניצול מצוין של משאבי המדינה.

במקום להתבלבל ולשים אותם עם אנשים נורמטיביים כמותם, דאג הגורם האחראי להציבם במחיצת עברייני אלימות קשים, אנשים שישכילו להתמודד עם המסוכנות האיומה שנשקפת מהם, למשל בהצתת הפח בתא המעצר, ככל שישנו כזה.

יתרה מכך, במקום להתבלבל ולהקצות להם תנאי מעצר שוויוניים לתנאי העצורים שבמחיצתם – דאג הגורם האחראי ליידע קולגות למעצר – קרי, את העצורים האחרים שבמחיצתם הוצבו – שמדובר ב"קפלניסטים", וכמשתמע, יש לנהוג בהם בדריכות ובקבלת הפנים הראויות.

במקום לשחרר את המציתים לחלופת מעצר בביתם כי לא צפוי שיבצעו הצתות נוספות ממניעי פירומניה, נקמה עבריינית או גביית חובות, וכי לא ישבשו ראיות (הרי הודו כבר) – דאג האחראי להגן על הציבור מפניהם

שנאמר, בימים ההם:

"שלטו הגנבים גם במדינה וגם בבתי הסוהר, כי המנהיג הריאליסטן הבין שניתן להשתמש בהם ולכוון את מרצם לכיוון אחר, תוך שיסויים באזרחי ארצו" (אלכסנדר סולז'ניצין, "ארכיפלג גולג", עמ' 330).

"לפי המינוח הרשמי במערכת מכנים אותם (את העבריינים הפליליים) 'הקרובים מבחינה סוציאלית' לשלטון. לכן הדגישו פעמים אינספור: יש לתת בהם אמון ולתת להם שלטון בארכיפלג, שלטון שכלל לא היה עולה על דעתם בחייהם האזרחיים" (עמ' 334).

הגורם האחראי לא מתבלבל ולכן גם אינו חושף את עצורי הפחים לסכנת מפגש עם חברי כנסת, שלמיטב הבנתו קרובים אליהם מבחינה סוציאלית, ומניח אך ורק לאותם חברי כנסת שבעיניו לא נשקפת מפניהם מסוכנות שכזו לבקר אותם.

לכן, יידע כל פח עברי שבבחירה שבין פח לפחת, מוטב להיות פח שמוצת בידי אנשי מחאה, ולא בידי חרדים, כי רק כך מובטח לו שייעשה עמו צדק, שאף יצא לאור.

ויידע כל שופט עברי שאין להקל ראש בכתב אישום שהוסלל מלכתחילה במאמץ משטרתי מיוחד, שמאליו עולה ממנו שאין להקל ראש בחומרת הראיות והמעשים שכתובים בו, זאת גם אם ידוע להם שבמעשים דומים ואף זהים, כלל לא נעצרו עושיהם ובוודאי שלא נחקרו על מעשיהם, זאת כמעשה יום יום וכבדרך שגרה.

יבין כל שופט עברי כי:

"פסקי דין, שלמעשה נקבעו מראש, בעצם מקלים על דרך הקוצים של השופט, כי אין כאן מאמץ למוח, ולא צריך לחשוב" (סולז'ניצין, עמ' 231).

בנוסף יזכור כל שופט:

"פשעו של הנאשם לא נאמד במעשים שכבר נעשו, אלא בפשעים שהוא עלול לעשות. ולכן אנו מתגוננים לא רק בפני העבר, אלא גם בפני העתיד המתרגש ובא" (כנ"ל, עמ' 245).

לכן יש לחשוב על עתיד העצורים, על עתיד הציבור, על עתיד הפחים, ואולי גם על עתידם של השופטים עצמם.

שהרי מצופה מהם להתייחס לכתב האישום כפי שהומצא לידיהם, ובו מסותרת התמונה הרחבה, בעוד שעניינם של פחי רחביה מודגש בו כמטבע מתחת לפנס.

יידע כל שופט עברי שאין להקל ראש בכתב אישום, ממנו עולה חומרת הראיות והמעשים, גם אם ידוע שבמעשים דומים ואף זהים, כלל לא נעצרו עושיהם ובוודאי שלא נחקרו על מעשיהם כבדרך שגרה

אך למרות כל זאת, עלינו לקוות שלא נמצא עצמנו מקווים למשפט והנה – משפח, כשחלילה ייפול השופט לסכנת השיקולים הרחבים, מבלי שיעשה את הצדק הראוי לפח, נפגע העבירה.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.