התוכנית המוצעת על ידי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, שהצטרף בכך להצעה הסעודית-צרפתית של יצירת מדינה יהודית-ערבית פה, זה למעשה מתן לבוש פורמלי למה שכבר התגבש בשטח בפועל.
האוכלוסיות השוכנות פה, יהודים וערבים, הן כבר עכשיו מעורבבות ומשולבות בתוך מדינת ישראל ממערב לקו הירוק. בשטחי יהודה ושומרון זה עוד לא כך, אך למעשה רק כפסע מזה. גם שם, כפי שזה כבר עתה, הערבים משולבים כלכלית בישראל. הרבה מהתוצרת החקלאית שם משווקת בה. מעבר לצד הכלכלי, יש גם לפלסטינים בשטחים קשרים מסועפים עם ערביי מזרח ירושלים. אלה האחרונים, אף שללא אזרחות ישראלית, הרי הם מעורבבים ומשולבים עם היהודים שם בתחומי היומיום.
האוכלוסיות השוכנות פה, יהודים וערבים, כבר עכשיו מעורבבות ומשולבות בתוך מדינת ישראל ממערב לקו הירוק. בשטחים זה עוד לא כך, אך למעשה כפסע מזה. גם שם, כבר עתה הערבים משולבים כלכלית בישראל
לעומת זאת התוכנית, שהיא עתה בתהליך של הינטשות, אף ששמה מתנוסס תדיר בראש חוצות, דהיינו "שתי מדינות לשני עמים" – למעשה לא מתאימה באמת לאף אחד מהצדדים.
האינטרסים של מדינת ישראל ברורים: היא זקוקה לשליטה צבאית בשטחים לשם ביטחון מינימלי. המותניים הצרות שלה במרכזה, ממערב לקו הירוק, לא מספקות ביטחון כזה. וישנו גם הסיכון שאם המקום ייעזב, תקום שם ישות עוינת לישראל, משהו בסגנון עזה בגבול הדרומי של ישראל. עוד גם יכול שתהיה שם מעורבות של גורם זר עוין, כמו איראן, כפי שזה עתה בגבול הצפוני, בלבנון.
גם מבחינתם של התושבים הפלסטינים בשטחים, יש יתרון להיות חלק ממדינה מפותחת בסגנון מערבי כישראל. האלטרנטיבה עלולה להיות משטר כמו חמאס, שהוא בעצם דיקטטורה דתית.
מה שנדרש כמובן, זה שהפלסטינים לא יהיו נתונים שם לאפליה והתנכלות, כפי שהמצב עתה, על ידי מתנחלים קיצוניים הנשענים על ממשלה קיצונית. אם במקום זאת הם יזכו למעמד אזרחי מוסדר, כפי שהמצב עם הערבים במדינת ישראל גופא, אז גם הם ישתלבו באותו אופן. זה אף צפוי להתממש שם בזמן קצר יחסית, לאור מה שכבר קרה ויש בישראל עצמה.
כך שבסך הכל, תוכנית ההשתלבות היהודית-ערבית בתוך מדינה אחת משותפת, היא גם מה שכבר קורה, או בדרך, וגם מה שמתאים לכולם בין הים והירדן. אדמיניסטרטיבית, המדינה הכוללת יכולה להיות מורכבת משני מחוזות, שאחד מהם, המערבי, הוא עם רוב יהודי ומיעוט ערבי, ואילו השני, המזרחי, הפוך מכך. זה בפרט אומר שלא יהיה צורך לפנות איש ממקומו, כולל התנחלויות, מה שחוסך את אלמנט הטראומה של עקירה. ירושלים היא במצב של טריטוריה משותפת לשניהם – ולכן יהיה לה מעמד מיוחד בחלוקה הפנימית הזו.
מה שנדרש זה שהפלסטינים בשטחים לא יהיו נתונים לאפליה והתנכלות, כפי שהמצב עתה. אם במקום זאת הם יזכו למעמד אזרחי מוסדר, כמו הערבים במדינת ישראל עצמה – גם הם ישתלבו באותו אופן
שאלה מעניינת היא, האם יהיה אפשר להוסיף את רצועת עזה למבנה הזה, בתור אזור נוסף. זו אפשרות יותר מורכבת לביצוע אך היא אופציה פתוחה לטווח הארוך יותר.
בראיה אזורית, תהיה במהלך זה התווספות למזרח התיכון – אזור שכבר מגוון מבחינת אופי הארצות הרבות שבו – מדינה חדשה, שתתייחד בכך שהיא מיקס יהודי-ערבי.
השם "הסכמי אברהם" שניתן לתוכנית זו הוא מוצלח, כי העם היהודי והערבים שייכים שניהם לאותו הגזע באנושות, דהיינו זה השמי. אבותיהם בתורה היהודית היו אחים: יצחק וישמעאל. האסלאם גם מכיר באברהם, ראשון העברים, כנביא ואף כך במשה – הנביא המרכזי ביהדות. גם השפות, עברית וערבית, דומות באופן בולט.
היסטורית, הייתה לשני העמים, היהודי והערבי, התפתחות שונה אך היו תמיד מיעוטים יהודיים בארצות ערב. עתה הם נפגשים פה בישראל, למסגרת מדינית משותפת.
מבחינת הפלסטינים, זה מעניק להם משהו שבעליל נחשק על ידי ערבים רבים במזרח התיכון, דהיינו לחיות במדינה מערבית. אנחנו רואים זאת בהיקף הגדול של הגירת ערבים לארצות מערביות. במקרה פה זה יקרה בצורה הנוחה ביותר לערבים. במקום לעקור ממקומם ולעבור לשכונות שוליים בערי המערב, כפי שבדרך כלל מצב המהגרים הערבים שם – הרי שכאן זה המערב, או המערביות, המגיעה אליהם הביתה. הם לא צריכים לעזוב את אזורם וסביבתם הטבעית.
המדינה המוצעת תמשיך בדרכה הנוכחית, ללא שינויים עקרוניים במתכונת הנוכחית של התנהלותה. היא כבר, כאמור, בעיקרה שילוב של יהודים וערבים – כולל מפלגה ערביות בכנסת (מה שכבר היה בעבר).
השם "הסכמי אברהם" שניתן לתוכנית מוצלח, כי העם היהודי והערבים שייכים לאותו הגזע באנושות – השמי. אבותיהם בתורה היהודית היו אחים: יצחק וישמעאל. האסלאם מכיר באברהם ובמשה כנביאים. גם השפות דומות
בנוסף, התפתחה כבר, אחרי שלושה דורות של חיים ביחד, הבנה הדדית בין יהודים וערבים בתוך ישראל, תוך היעלמות הדרגתית של החשדנות, אף הניכור, שאפיינו את היחסים ביניהם בתקופת תחילתה של המדינה. נוצר בפועל אינטרס משותף לכולם לשמר את המבנה האזרחי-כלכלי שקם פה ומשרת את האינטרסים הבסיסיים של כולם פה. בשטחים אנחנו כאמור עוד לא שם, אבל אם תקום בישראל ממשלה אחרת, עם אופן התבוננות אחר, גם שם זה יקרה.
נראה שכיוון פעולה זה עולה עתה לראש סדר היום אצל הנשיא טראמפ והוא פועל לשתף בו את המנהיגים הערבים העיקריים. גם באירופה תומכים במהלכיו, ומה"לא מעורבים" הגדולים, סין ורוסיה, אין התנגדות.
כך שיכול מאוד להיות שאנו בפתח מהפך של ממש.
בישראל אין הסכמה של כולם על כיוון פעולה זה, וגורמים לאומנים קיצוניים באוכלוסייה היהודית מתעקשים על התייחסות שלילית לערבים, גורמים המצויים גם עתה בשלטון אצלנו. אך נראה שהתוכנית תיכפה עליהם מהחוץ.
זה גם יהווה רגע של תשלום על האטימות שגילו גורמים אלה להתנגדות העצומה של רבים בישראל לרפורמה המשפטית שהם קידמו. הרפורמה המשפטית גונתה בחריפות על ידי גופים אזרחיים מובילים בישראל – לשכת עורכי הדין, ההסתדרות הרפואית, ועד נשיאי האוניברסיטאות וארגוני הסגל שלהם, וכל המרכז-שמאל הפוליטי בישראל – אך ללא הועיל. הקואליציה המשיכה בקידומה. אף עוד הרחיקה לכת עם זאת וכבר הפכוה למעין הפיכה משטרית. גם החליפו בהדרגה את ראשי גופי הביטחון פה באנשים שהם רואים בהם נאמניהם.
כל זה הרחיק לחלוטין את המרכז-שמאל בישראל מהממשלה וזה בין היתר צפוי להתבטא בחוסר תמיכה פנימית בה אם היא תתנגד לתוכנית המוצעת לעיל. נזכור גם שבממשלה הקודמת, ממשלת השינוי, הייתה שותפה ערבית בקואליציה. במובן זה, המהלך הגדול המתוכנן בזירה החיצונית משתלב בסכסוך הקשה בזירה הפנימית, שמתרחש פה מאז הקמת הממשלה הנוכחית. לא מן הנמנע שהמהלך החיצוני יביא גם לחילופי ממשלות פה.
המהלך הגדול המתוכנן בזירה החיצונית משתלב בסכסוך הקשה בזירה הפנימית, שמתרחש פה מאז הקמת הממשלה הנוכחית. לא מן הנמנע שהמהלך החיצוני יביא גם לחילופי ממשלות פה
כך שאנו בסך הכל בתקופה של התפתחויות דרמטיות בכיוונה העתידי של מדינת ישראל. אפשר אף לומר שהמדינה עומדת לעבור לפרק ב' שלה. בראייה זו, עד עתה היינו בפרק א' שלה, שלב ההתחלה, עם הבנייה בתוכה ותהליך השתלבותה באזור בו היא הוקמה. ועתה נעבור למסלול שמבטיח יציבות ויחסים תקינים לאורך זמן, הן בתוך ישראל והן ביחסים בינה לבין שכנותיה הערביות.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוחזון מעניין. נראה שהמסלול הנבון ביותר אכן עשוי להיות ויתור על רעיון המדינה היהודית ואימוץ רעיון המדינה הדו-לאומית, אולי במבנה מעין פדרטיבי, אבל עם חוקה שתאושר מראש כתנאי לפדרציה מעין זו תוך עיגון של שלשה תנאים עיקריים:
1. ויתור של הפלסטינים על זכות השיבה, אולי תוך פיצוי מסויים על רכוש שננטש/נלקח במלחמת 1948. פיצוי כזה יצטרך להיות ממומן ברובו על ידי מדינות העולם ובראשן מדינות ערב העשירות כמו המפרציות וסעודיה.
2. שמירת זכות העליה לארץ ליהודים כמוגדר במגילת העצמאות, כמדינת מקלט לעם היהודי.
3. הגדרה של איזורים בעלי רוב יהודי ורוב ערבי, במקביל, כדי למנוע מהלכי השתלטות על משאבי קרקע מצד אוכלוסיה זו או אחרת (גם לא באמצעים כלכליים) מה שיהווה מקור לסכסוכי שטח. בעקרון, תושבים יהודים במרחב בעל רוב ערבי בעת כינון החוקה יהיו כפופים לשלטון המקומי הערבי, ולהיפך, או שיתקיימו משאלי עם באיזורים עם יחס אוכלוסיה של עד 60:40 בין הצדדים באשר לתעדוף השלטון המקומי.
האם תהיה מוכנות מצד האוכלוסיות הערבית והיהודית לפתרון מעין זה, בעיקר להסכמה הדדית.על סעיפים 1 ו-2? בוודאי שלא, במצב העניינים הנוכחי של הקצנה אידיאולוגית ודתית. יידרש פרק זמן של שני דורות לכל הפחות ומאמצי חינוך מיוחדים, כולל הפסקה מוחלטת של הסתה, כדי לאפשר כינון הסכמה מעין זו.
בקיצור, אוטופיה.
אתה כותב: "גם מבחינתם של התושבים הפלסטינים בשטחים, יש יתרון להיות חלק ממדינה מפותחת בסגנון מערבי כישראל. האלטרנטיבה עלולה להיות משטר כמו חמאס, שהוא בעצם דיקטטורה דתית". אבל פרופסור, כן תקום פה דיקטטורה דתית, יהודית. מה, אתה לא רואה את זה? המדינה המפותחת בסגנון מערבי כישראל כבר לא קיימת. זיכרון רחוק. דיקטטורה-פשיסטית-תיאוקרטית. זה מה שאנחנו.