זלמן ארן שהיה שר החינוך והתרבות בממשלות מפא"י ההיסטורית אמר פעם לעסקן ששמו נכרך בקופת שרצים וטען כי יצא זכאי מצרותיו המשפטיות:

"אני מעולם לא יצאתי זכאי. שלושים שנה אני בארץ, לך יש אוסף יפה של זיכויים, ולי אין אפילו זיכוי אחד".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לא קשה לנחש מה הוא היה אומר היום על דמותה של ישראל על רקע המתרחש סביב משפטו של בנימין נתניהו.

הוויכוח הגועש סביב בקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא היא לאמתו של דבר בועה ענקית שתוכה לא כברה. זו לא בקשת חנינה – מושג משפטי שאינו זקוק לפרשנויות – אלא בקשה לביטול משפטו בנימוק שברצונו להביא גם לאיחוי השסעים והקרעים בעם.

הוויכוח הגועש סביב בקשת החנינה שהגיש נתניהו לנשיא היא בועה ענקית. זו לא בקשת חנינה – מושג משפטי שאינו זקוק לפרשנויות – אלא בקשה לביטול משפטו בנימוק שברצונו להביא גם לאיחוי השסעים והקרעים בעם

אין יותר מנימוק זה להעיד על תכנה של הבועה. נתניהו האיש שהקרע הלאומי רשום על שמו, מעיד על עצמו בבקשת החנינה, בלא אזכור המילה המפורשת, כי גם כאן השיקולים הם שיקולים פוליטיים אישיים. צריך להעניק לו את הקרדיט שהוא מבין כי כל החלטה של הנשיא תקרע עוד חוטים במארג הדקיק שעוד נותר מאחדות העם.

על נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג הוטלה המשימה הכבדה לטפל בתפוח הלוהט הזה. הוא ניצב בפני החלטת חייו, שאף אחד מעשרת קודמיו לא התנסה בה. חיים ויצמן, הנשיא הראשון, טבע את האמרה כי הנשיא אינו יכול לעשות דבר מלבד לקנח את אפו. ואמנם, החלטות נשיאותיות בישראל שנכנסו להיסטוריה אפשר לספור על אצבעות יד אחת. שתיים מהן הכתימו את המשרה והביאו להתפטרות הנשיאים: עזר ויצמן בשנת 2000, לאחר גילוי תשלומים שקיבל בשנים עברו כשכיהן שר בממשלה; משה קצב בשנת 2007, בעקבות פרשות מין שערורייתיות. 

שתי החלטות אחרות נגעו בענייני ביטחון, שהם בליבת הציבוריות הישראלית: ב-1982 בעקבות הטבח במחנות סברה ושתילה במהלך מלחמת לבנון הראשונה, יצא הנשיא יצחק נבון בקריאה לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית. הוא לא טען שישראל ביצעה את המעשים, אבל גרס כי יש לה אחריות מוסרית לבדוק מה אירע בשטח בו פעל צה"ל. "זה עסק ביש גדול. אנחנו חייבים להסתכל לעצמנו בעיניים". הממשלה בראשות מנחם בגין התרצתה ומינתה את ועדת כהן.

הנשיא חיים ויצמן טבע את האמרה כי הנשיא לא יכול לעשות דבר מלבד לקנח את אפו. ואמנם, החלטות נשיאותיות בישראל שנכנסו להיסטוריה אפשר לספור על אצבעות יד אחת שתיים מהן הכתימו את המשרה

ב-1986 העניק הנשיא חיים הרצוג, אביו של הנשיא הנוכחי, חנינה לשורה של בכירים בשב"כ, בכללם ראש הארגון, בטרם הוגשו נגדם כתבי אישום בגין מעשי הסתרה, טיוח ועדויות שקר בחקירות פרשת קו 300. פרשה שבמהלכה נרצחו שני מחבלים לאחר סיום מבצע הצלת נוסעי האוטובוס. הרצוג נימק את החלטתו ברצון למנוע פגיעה מערכתית בתפקוד שב"כ ושיקולים ביטחוניים למנוע חשיפת פרטי הפרשה. לימים הודה ראש שב"כ אברהם שלום כי הוא היה אחראי אישית לכל המעשים הנכלוליים שביצעו אנשיו בהוראתו.

יצחק הרצוג יתקשה להסתמך על שתי ההחלטות הללו. יצחק נבון דיבר על הצורך בוועדת חקירה ממלכתית מטעמים מוסריים ציוניים, בעוד בנימין נתניהו מסרב לכך מטעמים אישיים תועלתיים, שבינם לבין מוסר וציונות אין דבר וחצי דבר.

החנינה של חיים הרצוג התבררה בדיעבד כטעות, כי מנעה את חקר האמת, כפי שהודה ראש שב"כ. במקרה של נתניהו העובדות נפרסות במהלך משפטו וחנינה תהיה בפועל הפסקת המשפט בלא מיצוי חקר האמת.

הנשיא הרצוג נתון בין שני קטבים: הצד האחד, מחלקת החנינות במשרד המשפטים שהיא הגורם המקצועי הראשון הממליץ לנשיא. בהנחה סבירה כי בשל קיומו של המשפט היא לא תרצה להמליץ על מתן החנינה – אלא אם כן יהיו שיקולים אחרים – הרצוג יידרש לנימוקים כבדי משקל שלא מעולם המשפט כדי לדחות את ההמלצה.

החנינה של חיים הרצוג התבררה בדיעבד כטעות, כי מנעה את חקר האמת, כפי שהודה ראש שב"כ. במקרה של נתניהו העובדות נפרסות במהלך משפטו וחנינה תהיה בפועל הפסקת המשפט בלא מיצוי חקר האמת

הצד השני הוא זר, דונלד טראמפ נשיא ארה"ב. בפעם הראשונה בתולדות ישראל מוכן גורם זר להתערב אישית בהליכים משפטיים פנימיים. העובדה כי טראמפ עושה זאת "מהמקפצה ללא גינויי טקס" מעידה על אופיו ואישיותו. כך הוא נוהג בארצו בהתייחסותו למערכת המשפט, כאשר הוא מרבה בחנינות ללא קשר לחומרת האישומים וגזרי הדין. כך הוא מבין גם מערכות שלטוניות במדינות אחרות. למשל, התערבותו במשפט לטובת ז'איר בולסונרו בברזיל.

אבל כדי להקל על טראמפ להבין את המתרחש אצלנו, נתניהו משתמש בדמותו של באגס באני כדי להפוך את משפטו להצגה קלילה המתאימה לצעירים ולא לאנשים מבוגרים רציניים. ואת זה הוא עושה למרות שהצהיר כי הוא ממתין שמונה שנים לעמוד לדין כדי לשטוח את טענותיו.

בראייה מפוכחת אמור כל ישראלי לראות את המהלך של נתניהו לבקש את מעורבותו של טראמפ בבחינת "הכנסת צלם להיכל". לא רק כי בכך נתניהו, הרואה עצמו ראש וראשון למחנה הימין הלאומי והלאומני, ממשיך את תלותו והתבטלותו בפני טראמפ כפי שבאה לביטוי מובהק בעסקאות שחרור החטופים והפסקת המלחמה בעזה. נתניהו משדר גם את המסר כי הריבונות שלנו היא למעשה ערך מכובד אבל בערבון מוגבל, כאשר זה נוגע גם בלב ליבם של העניינים הפנימיים החשובים ביותר.

נתניהו גם מבהיר במעשהו כי איננו משוכנע שסיכוייו במשפט תואמים את אמירותיו המוקדמות על כך שלא היה כלום ולא יהיה כלום. ככל שהמשפט נמשך, גם אם בעצלתיים מרגיזים, הכלום מקבל נפחים שיש בהם גם תכנים ממשיים. לזלמן ארן, למשל, לא היה בשביל מה לבקש חנינה.       

נתניהו גם מבהיר במעשהו כי אינו משוכנע שסיכוייו במשפט תואמים את אמירותיו המוקדמות על כך שלא היה כלום ולא יהיה כלום. ככל שהמשפט נמשך, גם אם בעצלתיים מרגיזים, הכלום מקבל נפחים          

בשנת הבחירות הקרובה התפוח הלוהט שנמצא עתה אצל הרצוג עלול לשמש קיסם נוסף בזירה הספוגה בדלק המחלוקות החריפות, שהתעצמו עוד יותר בשל סירובו של נתניהו לקחת אחריות על אסון 7 באוקטובר והקמת ועדת חקירה ממלכתית.

אם נתניהו יזכה בחנינה, זה יהיה מבחינתו ניצחון אולטימטיבי לקו הלעומתי העקבי שנוקט מול רשויות השלטון השונות. אם החנינה תידחה, היא תשמש אותו כנשק חדיש לצופף עוד יותר את שורות הבייס במאבקו נגד הסמול, התקשורת ומערכת המשפט.

מכאן כי בעצם הגשת בקשת החנינה, נתניהו חישב היטב כי הוא נוקט במהלך של win win situation. ההבנה שמבחינת דמותה של מדינת ישראל מדובר יהיה בניצחון פירוס לא נמצאת בין הקלפים שלו.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.