החיסול אתמול (שבת) של ראאד סעד, מי שהיה ראש מטה המבצעים של חמאס ומאדריכלי טבח שבעה באוקטובר, אושר כבר לפני כמה ימים בתיאום בין ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. "האחיזה המודיעינית" עליו הייתה טובה דיה כדי שהאישור יינתן מראש, והביצוע ימתין להזדמנות המבצעית המתאימה.

אתמול זה קרה בכביש החוף בעזה, כאשר סעד נסע ברכב עם שלושה מעוזריו, ללא אזרחים בסביבתו. הכוח ששיגר את הטילים דיווח כי הרכב נפגע וכי אין ממנו ברחנים. למרות זאת, ההוראה הייתה לשגר טיל נוסף כדי לוודא שמספר שתיים בחמאס לא ישרוד.

לישראל יש ניסיון מר עם מוחמד דף בהקשר הזה, לאחר ששרד כמה ניסיונות חיסול, ובוודאי לאחר התקיפה הלא מוצלחת בדוחה בספטמבר השנה, שכוונה לח'ליל אל־חיה.

מבחינת ישראל, חיסולו של סעד הוא סיכון מחושב. הפרשנות הישראלית היא כי אף שמדובר בפגיעה בדמות בכירה בחמאס, האינטרס של הארגון נותר להשלים את שלב א' בעסקה ולהתקדם לשלב ב'

מבחינת ישראל, חיסולו של סעד הוא סיכון מחושב. הפרשנות הישראלית היא כי אף שמדובר בפגיעה בדמות בכירה בחמאס, האינטרס של הארגון נותר להשלים את שלב א', להשיב את רן גואילי ולהתקדם לשלב ב'. בישראל בונים גם על המתווכות, שמעוניינות אף הן להגיע במהירות לשלב ב', ולכן סביר שגם אם חמאס יגרור רגליים כמה ימים, הלחץ עליו להשלים את שלב א' יהיה כבד.

סעד היה על הכוונת הישראלית זמן רב, עוד לפני המלחמה הנוכחית. הוא נמנה עם הבכירים הבודדים שנותרו מהנהגת הארגון שהחליטה על טבח שבעה באוקטובר. הפגיעה בו היא מעבר לעוד חיסול נקודתי – זו הצהרת כוונות ישראלית ברוח מינכן 1972, וזו כנראה אחת הסיבות לכך שהאמריקאים לא עודכנו מראש.

בהיבט אחר, סילוקו של סעד מהנהגת הארגון משרת את האינטרסים של מדינות ערב המתונות, אלה שאינן מוכנות להתקרב לעזה כל עוד חמאס נמצא שם חמוש. הארגון אומנם ידע למלא את השורות ולהציג משילות בשבועות האחרונים, אך תחושת הנרדפות שישראל מייצרת בעזה פוגעת ללא ספק בתפקודו.

סביר להניח שמייד לאחר החיסול, מי שנותרו בצמרת, ובראשם עז א־דין חדאד, ירדו שוב למנהרות במערב העיר עזה.

מבחינת ישראל יש כאן מסר נוסף למתווכות לקראת שלב ב': כל עוד חמאס יישאר חמוש ובשליטה, שקט לא יהיה ברצועת עזה, לפחות לא מצד ישראל.

מבחינת ישראל יש כאן מסר נוסף למתווכות לקראת שלב ב': כל עוד חמאס יישאר חמוש ובשליטה, שקט לא יהיה ברצועת עזה, לפחות לא מצד ישראל

נשאלת גם השאלה לגבי תגובה אפשרית של חמאס בירי רקטות לעבר העוטף. זו אפשרות סבירה, אך בעיקר במונחים של תגובה לשם תגובה, ולא ממש גביית מחיר. ההערכה היא כי בידי חמאס נותרו בין 100 ל-200 רקטות לטווחים שונים – לא כמות שישראל אינה יכולה להתמודד איתה, וספק אם מישהו בארגון מעוניין בשלב הזה להיכנס לסבב לחימה נוסף מול ישראל.

הסכנה הגדולה יותר היא פגיעה בכוחות שנמצאים בקו הצהוב. שם, המציאות הלא ברורה שבין הפסקת אש ללחימה בעצימות נמוכה עלולה לקרוץ לחמאס – ושם גם קל יותר לגבות מחיר.

הרכב שבו נסע ראאד סעד בעיר עזה, 13 בדצמבר 2025 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)

אך השאלה העיקרית היא כיצד תיראה התגובה האמריקאית. חיסולו של סעד אינו משול לניסיון החיסול של צמרת חמאס בקטאר. הסיבה שבהודעת ראש הממשלה ושר הביטחון נקשר החיסול ישירות לפציעתם של שני חיילי צה"ל מוקדם יותר באותו בוקר, ממטען שהניחו פלסטינים על דחפור משוריין, היא ניסיון ישראלי למסגר את האירוע כתגובה להפרה של חמאס.

המסגור הזה חשוב, משום שארה"ב ערבה להסכם הפסקת האש, ומשוואת פעולה–תגובה התקבעה עד כה כלגיטימית בעיני וושינגטון והמתווכות. האם מצב זה צפוי להימשך? לא ברור. ייתכן שכעת, כאשר שלב ב' נמצא בפתח, האמריקאים יבקשו להדק עוד יותר את המושכות, ודבר זה עלול לבוא לידי ביטוי בריסון שייכפה על ישראל.