בפשיטה שנערכה עם שחר ב-3 בינואר, לוחמי "כוח דלתא" האמריקאי, בגיבוי יותר מ-150 כלי טיס, ביצעו תקיפה מדויקת בעומק קראקס במטרה ללכוד את נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו.

תוך מינוף לוחמת סייבר ולוחמה אלקטרונית שהחשיכו את הבירה ועיוורו את מערכות ההגנה האווירית, פרצו הכוחות האמריקאיים אל המתחם הצבאי המבוצר "פורט טיונה", חילצו את מדורו ואת רעייתו מחדר המבטחים שלהם, והעבירו אותם במסוק אל ספינת מלחמה שהמתינה בים הקריבי.

המבצע הסתיים ללא אף הרוג אמריקאי, והעביר את מנהיג ונצואלה למעצר פדרלי בעיר ניו יורק, שם הוא עומד לדין בגין אישומי טרור-סמים ("נרקו-טרור").

טראמפ עקב אחר המבצע בשידור חי מהבית הלבן. "צפיתי בזה, פשוטו כמשמעו, כאילו אני צופה בתוכנית טלוויזיה", סיפר ל"פוקס ניוז" בהתלהבות ניכרת.

הפשיטה אכן הייתה מפגן מרהיב של יכולת צבאית אמריקאית. מעט מאוד כוחות בעולם מסוגלים להוציא לפועל מבצע מורכב כל כך. (ספק אם נעלם מעיניו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שניסיונו שלו לבצע פשיטה מוטסת כדי לערוף את הנהגת אוקראינה נחל כישלון חרוץ בפברואר 2022).

שרפה פרצה במתחם פורטה טיונה, המתחם הצבאי הגדול ביותר בוונצואלה, לאחר סדרת פיצוצים בקראקס. 3 בינואר 2026 (צילום: STR/AFP)

אלא שהצלחתה של הפשיטה טומנת בחובה דווקא סכנה אסטרטגית: היא מחזקת תרבות צבאית אמריקאית שממוקדת יתר על המידה בתקיפות מדויקות ובפשיטות של כוחות מיוחדים. הטיה זו, שנולדה מתוך שני עשורים של מבצעי לוחמה בטרור, מועצמת כעת בידי מפקד עליון המשתוקק למופעי ראווה צבאיים "העוברים מסך" היטב.

הצלחת הפשיטה טומנת בחובה סכנה אסטרטגית: היא מחזקת תרבות צבאית שממוקדת יתר על המידה בתקיפות מדויקות ובפשיטות של כוחות מיוחדים

טראמפ – תוצר של טלוויזיית ריאליטי הטוען שהוא נשיא של שלום אך המתענג על תפקידו כנשיא בזמן מלחמה – מגלם שילוב מסוכן של תמריץ פוליטי ויכולת מבצעית. פשיטות ותקיפות עתירות סיכון המצטלמות היטב, עם מינימום אבדות אמריקאיות והצלחות מהירות ומסחררות – זה בדיוק מה שמפקד עליון כזה דורש.

הפעולות הצבאיות האחרונות של ארה"ב – תקיפות נגד מטרות איראניות, מבצעים נגד דאעש בניגריה ובסוריה, וכעת הפשיטה בוונצואלה – מספקות זרם קבוע של הצלחות כאלה, ויוצרות מעגל היזון לא בריא בין נטיותיו של הנשיא לבין הפעולה הצבאית.

ביוני 2025 הורה טראמפ למפציצי חמקן B-2 לתקוף שלושה מתקני גרעין איראניים באמצעות פצצות חודרות-בונקרים במשקל 13 טון – הסלמה ששר המלחמה פיט הגסת' כינה "הישג צבאי יוצא דופן", גם כאשר שאלות לגבי התוצאות האסטרטגיות נותרו ללא מענה. הדפוס נמשך: גם הפשיטה בוונצואלה הייתה מרשימה מבחינה טקטית, אך מעורפלת מבחינה אסטרטגית.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וצוותו בחדר המצב במהלך התקיפה האמריקאית באיראן, 22 ביוני 2025 (צילום: חשבון ה־X של הבית הלבן)

הדומיננטיות הזו של מבצעי תקיפה מדויקת יוצרת תרבות אסטרטגית המעדיפה פתרונות טקטיים מהירים על פני תכנון ארוך טווח. זו מורשתה של מה שמכונה "המלחמה העולמית בטרור", שבה כוחות מיוחדים אמריקאיים ביצעו לעיתים קרובות פשיטות ותקיפות בגאונות טקטית אך כמעט ללא השפעה אסטרטגית.

שכלול משטר התקיפות המדויקות בידי הצבא האמריקאי – השילוב המתוחכם של חימוש ארוך טווח עם יכולות מודיעין, מעקב וסיור (ISR) לצורך זיהוי ופגיעה במטרות בדיוק רב – העצים עוד יותר הטיה זו.

התוצאה היא פרדוקס "תקיפה כאסטרטגיה": החלפת תכנון אסטרטגי מקיף בפעולות טקטיות מרשימות. תחת טראמפ, נטייה זו מתחזקת בשל תרבות פוליטית הדורשת מפגני עוצמה צבאית טלוויזיוניים

התוצאה היא פרדוקס "תקיפה כאסטרטגיה": החלפת תכנון אסטרטגי מקיף בפעולות טקטיות מרשימות. תחת טראמפ, נטייה זו מתחזקת בשל תרבות פוליטית הדורשת מפגני עוצמה צבאית טלוויזיוניים.

הפשיטה על מדורו תעודד את התפיסה המסוכנת שלפיה מבצעים נועזים ותקיפות חיסולים יכולים לסייע לסיים סכסוך גדול. לפי התיאוריה, לכידה או חיסול של מנהיג אויב יגרמו לכאוס ולהתמוטטות ההתנגדות. ההיסטוריה, עם זאת, מלמדת אחרת.

ארצות הברית חיסלה את אוסמה בן לאדן, ובכל זאת הפסידה במלחמותיה באפגניסטן ובעיראק. הצלחה טקטית הייתה חסרת משמעות בהיעדר היגיון אסטרטגי סדור.

העמוד הראשי של "הלוס אנג'לס טיימס" אחרי חיסולו של אוסמה בן-לאדן, 2 במאי 2011 (צילום: AP Photo/Damian Dovarganes)

החיסול הממוקד של הגנרל האיראני קאסם סולימאני בשנת 2020, אף שפגע משמעותית ביעילות כוח קודס ותרם לכישלונות מאוחרים יותר של שלוחותיה של טהרן באזור, לא שינה לצמיתות את העמדה התוקפנית של איראן ולא הרתיע אותה מהמשך החתירה להשפעה באמצעות מיליציות פרוקסי. גם חיסולו של מנהיג חזבאללה חסן נסראללה בידי ישראל, חרף הברק הטקטי שבמבצע, לא הביא שלום.

החיסול של קאסם סולימאני ב-2020, אף שפגע משמעותית ביעילות כוח קודס ותרם לכישלונות מאוחרים יותר של שלוחותיה של טהרן באזור, לא שינה את העמדה התוקפנית של איראן ולא הרתיע אותה

בתרחישים מסוימים, חיסול עלול לגרור השלכות מסוכנות: מול מעצמה גרעינית, מהלך כזה מסתכן בהסלמה קטסטרופלית.

הפשיטה גם מעניקה למנהיגים הפוליטיים בארה"ב תחושת מוכנות צבאית כוזבת. אף שהמבצע הוא תצוגת יכולת עוצרת נשימה שאין לה מקבילה אצל אף יריב שקול, דווקא העליונות הזו עלולה, באופן פרדוקסלי, להפוך את וושינגטון לפחות מוכנה למלחמה קונבנציונלית ממושכת ובקנה מידה גדול.

מלחמה קונבנציונלית רחבת היקף דורשת עומק אסטרטגי: גיוס תעשייתי איתן, לוגיסטיקה בת-קיימא ויכולות לחידוש כוח הלחימה. בעימות בין מעצמות, כוחות מיוחדים ותקיפות מדויקות יכולים לעצב את שדה הקרב, אך הם אינם יכולים לנצח מלחמות כאלה.

הניסיון במלחמת רוסיה ואוקראינה מדגים זאת בבירור: הכוחות המיוחדים של שני הצדדים, אף שהיו בעלי ערך, ספגו אבדות כבדות והוכיחו שהם הרבה פחות מכריעים בלחימה קונבנציונלית בעצימות גבוהה מאשר בלוחמה בטרור ובמבצעים אחרים שלשמם תוכננו.

שרפה שפרצה בבניין הממשל האוקראיני בקייב בעקבות מתקפה לילית שביצעה רוסיה, 7 בספטמבר 2025 (צילום: Ukrainian State Emergency Service / AFP)

מה שמנצח מלחמות קונבנציונליות הוא הדברים ה"משעממים" שיוצרים טלוויזיה גרועה: היכולת לפרוס במהירות ולתחזק כוחות גדולים בזירות שונות, לשמר שרשראות אספקה מורכבות תחת אש, ולשקם את העוצמה הקרבית לאחר ספיגת אבדות.

תרגילים שנערכו לאחרונה לבחינת יכולתה של ארה"ב להזרים כוחות לזירות האירופית והאסייתית חשפו בעיות מדאיגות בנוגע למחסור בכוח אדם, ללוחות הזמנים של הפריסה, וליכולת לקיים מבצעים רחבי היקף

תרגילים שנערכו לאחרונה לבחינת יכולתה של ארה"ב להזרים כוחות לזירות האירופית והאסייתית – בהם Defender 25 באירופה ו-Reforpac באוקיינוס השקט – חשפו בעיות מדאיגות בנוגע למחסור בכוח אדם, ללוחות הזמנים של הפריסה, וליכולת לקיים מבצעים רחבי היקף בכמה זירות במקביל.

בשיחות עימם, מתכננים צבאיים אמריקאיים הביעו דאגה עמוקה באשר ליכולת להזרים כוחות בהיקף מספק, הן לזירות הפעולה באירופה והן לאלו שבאסיה.

היכולות האפורות אך החיוניות הללו מתנוונות כאשר התרבות הצבאית והאסטרטגית הופכת ממוקדת יתר על המידה במבצעי תקיפה מדויקים, מתוחכמים טכנולוגית אך מוגבלים אסטרטגית.

בעימות גדול עם סין, הכוחות האמריקאיים עלולים לכלות את מלאי החימוש המדויק שלהם בתוך ימים. בהדמיות משחקי מלחמה של תרחיש במצרי טאיוואן, הכוחות האמריקאיים כילו את כל המלאי העולמי שלהם של טילים ארוכי טווח נגד ספינות – כ-450 טילים – במהלך השבוע הראשון ללחימה.

צבא ארצות הברית מבצע ניסויי ירי חי במטווח הטילים וייט סנדס שבניו מקסיקו, ב-14 בדצמבר 2021, של גרסאות מוקדמות של מערכת הטילים הטקטית של צבא ארה"ב (צילום: John Hamilton/U.S. Army via AP)

כפי שהזהירו מנהיגים בקונגרס: "אם נהיה בעימות קצר טווח, הוא יהיה קצר טווח כי אין לנו מספיק תחמושת כדי לקיים לחימה ארוכת טווח".

לוחמה בין מעצמות דורשת גם חוסן מדיני לספיגת עלויות – באבדות בנפש, באובדן ציוד משמעותי, בטלטלה כלכלית ובהרס אפשרי בעורף – לאורך פרקי זמן ממושכים. מעל הכול, מלחמה דורשת תפיסת הפעלה קוהרנטית שמקשרת בין יעדי שדה הקרב לבין תוצאות מדיניות חיוביות. היכולות הללו נשחקות כאשר אסטרטגיה מאבדת את מקומה למען הצלחות מהירות ומרשימות למראה.

מלחמה דורשת תפיסת הפעלה קוהרנטית שמקשרת בין יעדי שדה הקרב לבין תוצאות מדיניות חיוביות. היכולות הללו נשחקות כאשר אסטרטגיה מאבדת את מקומה למען הצלחות מהירות ומרשימות למראה

הניסיון של ישראל מציע מקבילה המשמשת תמרור אזהרה. חרף ההגמוניה הצבאית שלה במזרח התיכון ויכולתה לבצע מבצעים מרהיבים – כמו מתקפת הביפרים נגד חזבאללה ותקיפות שפגעו ביכולות האיראניות – השלום חומק מידיה של ישראל. דומיננטיות טקטית לא תורגמה להצלחה אסטרטגית. דיוק ומופעי ראווה אינם יכולים לשמש תחליף לתיאוריה קוהרנטית של הצלחה ברמות האסטרטגית והמדינית.

הרתעה מפני מלחמה עתידית בין מעצמות דורשת תיאוריה אמינה של ניצחון מול יריבים שקולים. תיאוריה כזו דורשת מחויבות מדינית ארוכת טווח, הלימה ברורה בין יעדים מבצעיים למטרות מדיניות, ואמצעים המספיקים להשגת שני אלה. היא דורשת לקבל את העובדה שמלחמה של ארה"ב עם סין או עם רוסיה לא תדמה לפשיטה בוונצואלה – לא עריפה מהירה, לא סיום נקי, ולא סוף המהונדס לטלוויזיה.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במסיבת עיתונאים במאר-א-לאגו אחרי שצבא ארה"ב לכד את נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו במבצע בקראקס, 3 בינואר 2025 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

הפשיטה על קראקס הדגימה מיומנות טקטית יוצאת דופן. אבל האתגר האסטרטגי של ארצות הברית אינו ביצוע פשיטות מבריקות נגד דיקטטורים אזוריים. האתגר הוא כיצד להרתיע מפני מלחמה בין מעצמות – ואם ההרתעה תיכשל, כיצד לגבור בעימות קונבנציונלי ממושך מול יריב בעל נשק גרעיני, מערכי הגנה אווירית מתוחכמים וכלכלה תעשייתית מגויסת המוכנה למלחמה ממושכת.

תקיפות מדויקות ופשיטות נועזות נותרות כלים צבאיים בעלי ערך. אך הן אינן יכולות לבוא במקום העבודה האפורה והקשה פוליטית של בנייה וקיום עוצמה צבאית קונבנציונלית הנדרשת לתחרות בין מעצמות.

תקיפות מדויקות ופשיטות נועזות נותרות כלים צבאיים בעלי ערך. אך הן אינן יכולות לבוא במקום העבודה האפורה והקשה פוליטית של בנייה וקיום עוצמה צבאית קונבנציונלית הנדרשת לתחרות בין מעצמות

נשיאות הריאליטי של טראמפ מסתכנת בבלבול בין תיאטרון צבאי לבין מוכנות אמיתית. בעוד שהפשיטה בוונצואלה היא טלוויזיה משכנעת, ניצחון במלחמה הבאה של ארצות הברית ידרוש הרבה יותר מזה.

פרנץ-שטפן גאדי הוא עמית מחקר לתחום עוצמת סייבר ועימותי עתיד במכון הבינלאומי למחקרי אסטרטגיה (IISS), עמית בכיר נלווה לתחום ההגנה ב-Center for a New American Security, ומחבר הספר "How the United States Would Fight China: The Risks of Pursuing a Rapid Victory".