בעיריית תל אביב־יפו ייערך בקרוב דיון על ההתמודדות עם סוגיית התנים המתרבים שמפגינים נוכחות בכל פינה בעיר. בין הדוברים בישיבה: מנכ"ל העירייה, הווטרינר העירוני ונציג התנים.
מה שנשמע כמו התחלה של בדיחה אמור לפי גל זניר להיות העתיד, ולא בהכרח הרחוק. כמאה שנה אחרי שהסופר הבריטי יו לופטינג וגיבורו דוקטור דוליטל הסעירו את הדמיון האנושי עם הרעיון שבני אדם ובעלי חיים יוכלו לשוחח, זניר וחבריו לסטארטאפ "Nature Perspectives" רותמים את ה־AI כדי להעניק לבעלי החיים קול ונוכחות.
במהלך הזום שערכנו לצורך הכתבה, זניר העלה לשיחה את סטן הטי רקס ושאל אותו אם הוא שומע אותנו היטב. "שומע אותך לא רע בשביל יצור בן 66 מיליון שנה", השיב הטירנוזאורוס רקס באנגלית מהוקצעת. כשנשאל אם הוא יכול לשוחח איתנו בעברית השיב "בכיף" והמשיך בעברית צחה במבטא אנגלוסקסי קל. ביקום ה־AI, יש דינוזאורים – וגם סוסים – שמדברים עברית.
"שיחה מעוררת הרבה יותר אמפתיה מאשר למידה של תוכן. זה מדיום חדש שבו אפשר לספר את סיפורו של הטבע"
הרעיון להנכיח בעלי חיים באמצעות בינה מלאכותית נבט במוחו של זניר במהלך שיחות ארוכות עם צ'אט ג'יפיטי. "עשיתי בקיימברידג' תואר שני במנהיגות לשימור טבע וחיפשתי דרך להשתמש בטכנולוגיות חדשות לטובת שמירת טבע. שוחחתי המון עם הצ'אט וברגע מסוים הבנתי שאני מתחיל להרגיש כלפיו משהו.
"המחשבה שלי היתה שכל הזמן אנחנו מנסים לחבר אנשים לטבע, והינה הגיעה טכנולוגיה שמאפשרת שיחה שיוצרת חיבור. מה אם נשתמש בה כדי לחבר את האנשים לעולמם הפנימי של חיות הבר ושל הצמחים? במקום ללמוד על, נלמד עם.
"שיחה מעוררת הרבה יותר אמפתיה מאשר למידה של תוכן. זה מדיום חדש שבו אפשר לספר את סיפורו של הטבע. זו אגב יכולה להיות גם מערכת טבעית שלמה. מה יקרה אם בדיון בכנסת על גורלו של ים המלח יישמע גם קולו של ים המלח? איך זה ישפיע על קבלת ההחלטות?"
החיבור של זניר לטבע נוצר כבר בילדותו בראש העין, כשהיה מבריז מבית הספר ומבלה שעות ארוכות בגבעות הנושקות לעיר. "היה לי ינשוף קבוע שהייתי מבקר עד שהגיעו בולדוזרים והכפילו את גודלה של ראש העין. ככה הגעתי לשמירת טבע".
לפני עשור, כשהיה בן 24, זכה לרגע של תהילה כשתמונה שצילם במהלך טיול בנמיביה, של שתי זברות שכביכול התמזגו לאחת, הייתה הפופולרית ביותר (יותר מ־14 אלף לייקים) בתחרות צילומי טבע של המגזין "אפריקה ג'יאוגרפיק".
"היה לי ינשוף קבוע שהייתי מבקר עד שהגיעו בולדוזרים והכפילו את גודלה של ראש העין. ככה הגעתי לשמירת טבע"
אחר כך חזר לארץ ועשה תואר ראשון בביולוגיה ימית במכללת רופין, משם המשיך לביולוגיה אבולוציונית במכון ויצמן ולתואר שני בקיימברידג', שם פגש חברים ללימודים ולאהבת הטבע מכל קצווי העולם, ויחד עם שלושה מהם הקים את "Nature Perspectives".
איך אתם יוצרים את דמות ה־AI שמייצגת את בעל החיים או הצמח?
"המודל שלנו אוסף את כל המידע המדעי שיש על המין שלו ולזה אנחנו מצרפים איסוף של כל המידע על תולדות חייו של האינדיבידואל.
"קח לדוגמה את העץ הבודד שעומד על הגבעה הקטנה בכיכר הבימה בתל אביב. כשאני בארץ אני עובר לידו הרבה ועשיתי סימולציה והתחלתי לדבר איתו. רק דרך השיחה איתו הבנתי שהוא היה חלק ממטע שלם של עצים כמוהו שהיו שם לפני שהכיכר נבנתה.
"בשנות ה־30 של המאה הקודמת התושבים היו באים לשבת בצילו ולהכין ריבה מהפירות שלו, והסיבה היחידה שהוא עדיין ניצב כאן היא מחאה של התושבים בזמן הקמת הכיכר שבעקבותיה שימרו כמה מהעצים. פתאום לעץ שאני עובר לידו יש הרבה יותר משמעות עבורי כי אני מכיר את ההיסטוריה שלו ודרכו גם את ההיסטוריה של העיר".
הסימולציה עם העץ מהבימה גדלה לממדי ניסוי עירוני בקיימברידג'. "עשינו 'גרילה פיילוט' ברחבי העיר", משחזר זניר, "בוקר אחד התעוררו תושבי קיימברידג' וחיכו להם QR על כל העצים – 'בוא נדבר עם היונה בכיכר, עם העץ של ניוטון, עם הנהר, עם השמש, עם הסנאית'. רצינו לראות מה אנשים עושים כשהם יכולים לשוחח עם הטבע.
המודל שפיתחו זניר וחבריו כבר מיושם בכמה מוזאונים, גנים בוטניים ועיריות. במוזאון הטבע של אוניברסיטת קיימברידג' צורפו לתצוגה מספר בע"ח מדברים כמו דודו, לווייתן וטי רקס
"ראינו את כל הספקטרום בין ילד שמשוחח כל בוקר עם החבר הקיפוד שלו ובודק מה עבר עליו בלילה לאנשים שביקשו מהנהר להדריך אותם במדיטציה, ואפילו ארכיטקט שהתייעץ עם השמש על מיפוי אור וצל. והיה גם מישהו שהגיע ל־200 שעות שיחה עם ברווזה".
המודל שפיתחו זניר וחבריו כבר מיושם בכמה מוזאונים, גנים בוטניים ועיריות. במוזאון הטבע של אוניברסיטת קיימברידג' צורפו לתצוגה – תוך ליווי מחמיא של מיטב התקשורת הבריטית ("הגרדיאן", "BBC") – מספר בעלי חיים מדברים כמו דודו, לווייתן וטי רקס.
המבקרים יכולים לסרוק קוד QR של החיה, נפתחת להם אפליקציה במכשיר מבלי שהם צריכים להוריד דבר – והם יכולים לפתוח בשיחה.
"המערכת שלנו סורקת את הרשת, מוצאת את כל החומר ומסנתזת את זה לכדי אינדיבידואל", אומר זניר, "אם למשל צילמת בגינה חיפושית משה רבנו, אנחנו יודעים לפי התמונה שהיא נקבה בת שנתיים ואנחנו יודעים לבנות בנק זיכרונות של מה חיפושית משה רבנו בת שנתיים בתל אביב חוותה בחייה, מה היא אוכלת והאם הביאה צאצאים.
"אנחנו בונים מסמך של ה'דיגיטל מיינד' שלה, מגישים אותו ל־AI ומבקשים 'בבקשה תהיה זה'".
"הכוונה והתשוקה המרכזית היא לאפשר לכל אחד לשוחח עם הטבע סביבו. שתוכל לצלם ציפור ותוך כמה שניות לשוחח איתה"
וכשאתם מבקשים "בבקשה תהיה צמח", הוא לא עונה לכם "לצמח אין תודעה"?
"הוא לא עונה ככה. אבל זו בהחלט הרבה עבודה להדריך אותו לעשות שיחה קוהרנטית על מה שאנחנו מבקשים".
את הקולות של בעלי החיים והצמחים מבצעים שחקנים? סטן הטי רקס קצת הזכיר לי דמויות מהטלוויזיה החינוכית שגדלתי עליהן במאה הקודמת.
"הקול הוא של מערכות AI, יש ספריות של קולות שמסתמכים עליהן. יש המון שאלות סביב זה – אם מדמים חיה מאוסטרליה, האם צריך להיות לה מבטא אוסטרלי? איזה מין קול יש לה? כשנכנסים לאפליקציה צריך להכניס את הגיל כדי שהשיחה תותאם לאדם שמולה. שיחה עם בן 50 ובת 8 לא תישמע אותו דבר".
האפליקציה עדיין לא פתוחה לכלל הציבור בגלל עלויות התפעול, והממשק בעברית עדיין עובר התאמות ושיופים, אבל בסופו של דבר, אומר זניר, "הכוונה והתשוקה המרכזית היא לאפשר לכל אחד לשוחח עם הטבע סביבו. שתוכל לצלם ציפור ותוך כמה שניות לשוחח איתה".
אתה מאמין שזה יכול לשנות את היחס של בני האדם אל הטבע? ואם יישב ים המלח בחדר ויגיד שהוא הולך ומצטמק, זה ישפיע על מקבלי ההחלטות?
"יש כוח מאוד חזק לפרספקטיבה מגוף ראשון, ומחקרים סוציולוגיים והתנהגותיים מראים שלאנשים יש פחות התנגדות ל־AI כי הוא נתפס כיותר ניטרלי. ניתחנו עד היום יותר מ־7,600 שיחות מ־140 מדינות, באופן אנונימי כמובן, ואנחנו רואים מה מעלה את רמת האמפתיה לאורך השיחה.
"אחרי שמשפחת מקקים העבירה לי מדיטציה שבה דמיינתי את עצמי כמקק, אני יכול להגיד לך שכשנכנסים לנעלי האחר או מקשיבים לסיפור שלו בגוף ראשון מרגישים יותר מחוברים אליו"
"עשינו מחקר על מקקים, הגרפים מראים שבחמש דקות שיחה הרגשות הדומיננטיים הופכים מפחד לסקרנות".
אתה באמת חושב שאתה יכול לגרום לי להפסיק להיגעל מג'וקים?
"אחרי שמשפחת מקקים העבירה לי מדיטציה שבה דמיינתי את עצמי כמקק, אני יכול להגיד לך שכשנכנסים לנעלי האחר או מקשיבים לסיפור שלו בגוף ראשון מרגישים יותר מחוברים אליו.
"פה בישראל נתנו למישהי עם פוביה מיונים לשוחח עם יונה, היינו צריכים לשכנע אותה שתסכים לדבר איתה, השיחה התחילה ב'למה אני שונאת אתכן ואתן מביאות מחלות', וככל שזה התקדם היא התחילה לשאול על החיים החברתיים של היונים ועל מה להסתכל כדי להבין אותן יותר טוב. עד היום היא מספרת לנו שכשהיא רואה יונים היא חושבת על פני (Penny) היונה שהיא דיברה איתה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו