בחודשים האחרונים התרחש מהלך חסר תקדים בממשל האמריקאי, שלא זכה אצלנו להתייחסות, ככל שמדובר בהערכת פעילות ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ. שר ההגנה שלו, פיט הגסת' – שאת שם משרדו טראמפ החליף למשרד המלחמה – החליט לשנות את בסיס הקשרים ההיסטוריים של המשרד עם הכתבים המסקרים אותו.

הגסת' הגדיר את אמצעי התקשורת שבמיינסטרים כלא אמינים ולא הוגנים, ותיאר את הכתבים כמי שמתהלכים במסדרונות האינסופיים של הפנטגון בחופשיות ללא פיקוח כשהם תרים אחרי מידע, גם מסווג, בלא לקבל אישור.

הגסת' החליט לחסום את הפרצה, בהדגישו כי רק מידע שהושג באישור של המשרד יפורסם. הוכן מסמך מפורט מאוד, שדרש מהכתבים להתחייב בחתימתם לא לחפש ולא לפרסם חומר לא מאושר גם אם הוא לא מסווג.

הגסת', שהגדיר את תקשורת המיינסטרים כלא אמינה, הדגיש כי רק מידע שהושג באישור משרדו יפורסם. הוכן מסמך מפורט, שדרש מהכתבים להתחייב בחתימתם לא לחפש או לפרסם חומר לא מאושר, גם אם אינו מסווג

כמעט כל ערוצי התקשורת המרכזיים סירבו לעשות זאת, ועשרות כתביהם אולצו להחזיר את התגים שלהם ולעזוב את משרדיהם בפנטגון. בין אלה שלא נענו לדרישותיו של הגסת' היה גם ערוץ פוקס ניוז, מקום עבודתו הקודם לפני שמונה לשר. במקומם הוא הקים פול חדש של כ-60 כתבים מאמצעי תקשורת שמרניים לא מרכזיים, המזוהים עם מדיניותו של טראמפ. הניו יורק טיימס תבע בבית המשפט את הממשל על המהלך בנימוק של הפרת החוקה. התביעה עדיין לא התבררה.  

בנימוק דומה של תקשורת לא הוגנת ועוינת, נאבק ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בתקשורת הישראלית מראשית כהונתו. בחלוף השנים המאבק קיבל תפניות, כשהוא פועל במישרין ובעקיפין ליצור תקשורת תומכת ואוהדת. ככל שמאמצים אלה נשאו פירות כך גבר הניכור שלו כלפי תקשורת המיינסטרים תוך דילול משמעותי של מפגשים עמם, און ואוף דה רקורד, להוציא את חודשי המלחמה הראשונים. שיתוף הפעולה שלו כיום מוקדש לתקשורת התומכת, כולל גם ברשתות החברתיות.

נתניהו לא אימץ את שיטתו הקיצונית של הגסת', אבל בדרכו החליט "לייבש" את הכתבים המדיניים המסקרים את משרד ראש הממשלה. בשנה האחרונה הוא נוקט בגישה שלא הייתה בעבר, גם בשנות כהונתו הקודמות, לא לצרף לטיסותיו את הכתבים במטוס כנף ציון, שהוגדר כמטוס של ראשי המדינה, כשהוא מאלצם לטוס בנפרד בטיסות מסחריות.

דע עקא, נפתלי בנט ויאיר לפיד כראשי ממשלת השינוי ויצחק הרצוג כנשיא – סירבו לעשות שימוש במטוס, ומסיבה זו עד היום לא נחשף הציבור לאגף המפנק והפיקנטי בו הושקעו לא מעט משאבים, והפך מאז לעניין בטורי הרכילות.

נתניהו לא אימץ את שיטתו הקיצונית של הגסת', אך בדרכו "מייבש" את הכתבים המדיניים. הוא מדיר אותם מטיסות ב"כנף ציון", ששופץ באופן מפנק בכמיליארד ש"ח, ומשמש כיום את נתניהו, בני משפחתו ועובדי לשכתו

בעבר, כאשר הכתבים המדיניים נלוו לראשי ממשלה ונשיאי ישראל, הם היו זוכים לתדרוכים מ"מקור בכיר" – מושג שהומצא בשנות ה-70' על ידי הנרי קיסינג'ר – והיה להם מה לדווח ישירות מ"פי הסוס" וכך מילאו את שליחותם. היום כאשר ההזדמנויות של תקשורת המיינסטרים לראיין את ראש הממשלה בארץ שואפות לאפס, הסיכויים שזה יקרה בביקור בחו"ל הם יותר נמוכים.

בנסיעה האחרונה לפלורידה לפגישה עם נשיא ארה"ב, טסו הכתבים המדיניים על חשבון מעסיקיהם לראות את ראש ממשלתם לצד נציגי התקשורת האמריקאים. הדיווחים היחידים היו מראיונותיו לערוצים האמריקאים, באותה דרך שהם עושים זאת ביושבם מול המסכים באולפנים בארץ.

בכל ימי שהותם לא היה להם סיג ושיח עם נתניהו והידיעות היחידות, מלבד ענייני אווירה כמו מה אכלו והיכן בילו, הגיעו אליהם מאנשי לשכת ראש הממשלה. כך נדון הציבור הישראלי לקבל מידע מסונן ומגמתי, במתכונת דומה שהתגלתה לאחרונה בעדותו של אלי פלדשטיין על קשריו עם הכתבים הצבאיים.

אם כן, השאלה המתבקשת היא, מדוע התקשורת הממודרת, שראש ממשלתה "מייבש" – מפנה פעם אחר פעם את הלחי השנייה בהסכימה לכללי המשחק המוכתבים על ידו? האם לא הגיעה העת לחדול מבזבוז כספים על טיסות, שלאמתו של דבר הן טיסות סרק במובן החדשותי?

מהכתבים עצמם מצופה שלא ימשיכו לנפק את ההסבר של לשכת ראש הממשלה. לפי ההסבר הלא אינטליגנטי, יש לומר, הם מודרים מכנף ציון בשל משקלם העודף למסלולי הטיסה שהתארכו, וזאת עקב הצורך להימנע מלעבור במרחבים של מדינות שלא הסתייגו מלקיים את צו המעצר נגד נתניהו, שהוציא נגדו בית הדין הבינלאומי בהאג.

בעת שהכתבים טסו לסקר את ביקור נתניהו אצל טראמפ בפלורידה, לא היה להם סיג ושיח עמו. הידיעות היחידות, מלבד ענייני אווירה, הגיעו  מאנשי לשכתו. כך נדון הציבור הישראלי למידע מסונן ומגמתי

על הכתבים הישראלים להפנים את העובדה, כי זו דרכו של נתניהו להבהיר לערוצי התקשורת שלא מזוהים עמו – כי הוא לא מכבד אותם וכי אין לו עכבה להתעלם מהם.  

יש כאן מוסר השכל לא רק לחשיבה מושכלת.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.