לאחרונה נבהלתי עם קריאת מאמר שפרסם עמיחי אתאלי ב"ידיעות אחרונות". אתאלי הוא כתב ומחבר טורי דעה. במאמר הוא מייצג תפיסה נפוצה למדי בקרב אנשי ימין: תפיסה ביזארית ופשטנית, המחלקת תופעות, אנשים ואומות לשחור-לבן.

העולם לפי אתאלי מתחלק לטובים ורעים, לצודקים ואשמים. המאמר הנדון משקף היעדר מוחלט של מורכבות ונכונות להכיל מגוון דעות, ספקנות ואמביוולנטיות. הזיכרון של אתאלי כנראה סלקטיבי, ולעניות דעתי תפיסתו החד צדדית אינפנטילית למדי.

אתאלי הוא איש ימין מוצהר, בוגר ישיבת בני עקיבא. הוא שכל את אחיו שנרצח בירושלים בפיגוע דקירה. כותרת המאמר הנדון: "השוטר העולמי", מתייחסת כמובן לנשיא ארה"ב דולנד טראמפ. אתאלי מציג אותו כגואלו של עולם ושל מדינת ישראל.

העולם לפי אתאלי מתחלק לטובים ורעים, לצודקים ואשמים. המאמר הנדון משקף היעדר מוחלט של מורכבות ונכונות להכיל מגוון דעות, ספקנות ואמביוולנטיות. הזיכרון של אתאלי כנראה סלקטיבי

המאמר נפתח באמירה הבאה:

"דונלד טראמפ הוא מנהיג בסדר גודל שלא נראה בעולם מזה כמה עשורים. הוא הנשיא האמריקאי הראשון שמתעלה למשל על רונלד רייגן ולוקח על עצמו לאייש את תפקיד השוטר העולמי. זאת בשורה נפלאה לעולם החופשי, ובכל מה שנוגע אלינו, במלאות שנה להשבעתו לקדנציה שנייה הוא חוצה את כל רף הציפיות שהיינו מסוגלים לדמיין…טראמפ כבר חולל, וכנראה שבקרוב מאוד עוד יחולל, דברים שלא העזנו לחלום עליהם".

אכן אין ספק שהנשיא טראמפ סייע עד כה למדינת ישראל. שלזכותו נזקף חלק מכריע בהסכם להחזרת אחרוני החטופים, החיים והמתים. שהוא כפה על ישראל הסכם עם חמאס. אלא שעמיחי אתאלי מתעלם לחלוטין מהעובדה שטראמפ שנוי מאוד במחלוקת וכן גם מהטענה שהוא לא צפוי, קפריזי, מזכיר בהתנהלותו רכבת הרים והוא עלול להתהפך עלינו ולהפנות לנו גב בקרוב. אתאלי גם מתעלם מהטוענים שהנשיא הנוכחי הורס בשיטתיות את הדמוקרטיה בארה"ב ואף מאיים על הסדר העולמי.

אבי כאלו, לשעבר ראש מחלקת שבויים ונעדרים באמ"ן ואיש המכון לחקר הטרור, כתב ב"ידיעות אחרונות" על מדיניות החוץ האמריקאית. כותרת המאמר שהוא פרסם: "העולם על-פי טראמפ".

כהונתו השנייה של טראמפ כנשיא, לדברי כאלו, "משולה לסערה טרופית שהופכת את הבניין לבית הקלפים. אין זו נסיגה דיפלומטית: זהו רגע שבו מצפן הערכים האמריקאי מסתחרר בכוונת מכוון בפראות. במקום שבו עמדו פעם ערכים משותפים, נורמות והסכמים, ניצבים כעת סימני שאלה. במקום שבו נפתחו מטריות ובריתות הגנה דוגמת נאט"ו, נושבת כעת רוח צינה קפואה. המכסים הופכים לחומות, הציוצים הופכים לדוקטורינות, והעולם כולו מגלה בבת אחת שהשומר הוותיק של הגן החליט לשרוף את הגדרות ולבנות סביבו מבצר מבודד".

אתאלי מתעלם לחלוטין מהעובדה שטראמפ שנוי מאוד במחלוקת וכן גם מהטענה שהוא לא צפוי, קפריזי, מזכיר בהתנהלותו רכבת הרים והוא עלול להתהפך עלינו ולהפנות לנו גב בקרוב

אני מתייחסת כאן אל מקרה טראמפ כאל מקרה מבחן שתפיסתו משקפת מכלול התייחסויות של אנשי ימין רבים. חד צדדיות דומה ניכרת גם בהתייחסותם לכיבוש, באתנוצנטריות המובהקת ובהתעלמות ממצוקתם של הפלסטינים ביהודה ושומרון ושל תושבי עזה. אכן העזתים חוללו ברצחנותם את אימי השבעה באוקטובר, האסון הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל. אלא שראוי לזכור כי גם מצוקה קשה הייתה בין הגורמים לצמיחתם בעזה של יישות אסלאמית רצחנית, בשל הזעם המצטבר והרצון לנקום.

תפיסתו החד צדדית של עמיחי אתאלי משתקפת גם באמונתו שהכוח, רק הכוח, פותר סכסוכים בין עמים. כך הוא כותב בהמשך המאמר המדובר:

"רק ככה זה עובד עם עבריינים, עם אנשים אלימים ועם לאומים כוחניים. רק ככה זה עובד עם האסלאם הפונדמנטליסטי שבכלל לא מסתיר את שאיפתו לכבוש את העולם, לרצוח המונים ולאסלם את כל השאר…אין שוויון, אין איזון, וההבנה הפשוטה הזאת היא התכונה הכי מושכת של נשיא העולם החופשי טראמפ…יש לו הגיון בריא. ואלף קלישאות מפיו של אובמה לא ישתוו לדפיקה אחת על השולחן של טראמפ".

דברים גלויים ובוטים בגנות חשיבה אמביוולנטית השמיעה נוה דרומי, פובליציסטית ימנית קיצונית המפרסמת טורי דעה ב"ידיעות אחרונות" ומבליחה לעתים קרובות בתוכניות מלל בטלוויזיה. בחודש ינואר 2022 היא כיכבה בגל"צ, בתוכנית "המילה האחרונה" לצד קובי סודרי, משפטן ואיש תקשורת.

דרומי שללה בתוקף את ההימנעות מקביעת דעה פסקנית. "כמה קל ונוח", אמרה, "להישאר בתחום האפור ולא לחרוץ דעה". ואילו סודרי הליברל דיבר באותה תוכנית על אותם אנשים שדעתם תמיד נחרצת, מתבססת על שמועות ושברי מידע והם שופטים תופעות, אנשים, סוגיות פוליטיות מורכבות בשיטה בינארית של או-או, של שחור-או לבן.

טראמפ כאל מקרה מבחן שתפיסתו משקפת מכלול התייחסויות של אנשי ימין רבים. חד צדדיות ניכרת גם בהתייחסותם לכיבוש, באתנוצנטריות, ובהתעלמות ממצוקת הפלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה

אנשי שמאל כידוע הם הדומיננטים באקדמיה ובתחומי היצירה. וזה כמעט מובן מאליו. כי יוצרים ואקדמאים נוטים ברוב המקרים לראייה פתוחה, רחבת אופק, להימנעות מפנאטיות ולהתייחסות אל כל צדדי המטבע. פתיחות מוליכה בדרך כלל לאמפתיה, ליכולת להכיל מורכבות ואמביוולנטיות.

ועוד משהו בהקשר לחד צדדיות ולהתעלמות מעובדות בולטות לעומת התייחסות לכל צדדי המטבע. אובייקטיביות מלאה ומוחלטת אינה אפשרית כמובן. הלוא כל אחד מאיתנו נושא עימו את עולמו, את ניסיונו, את ההשפעות של בית גידולו וסביבתו הקרובה. וכבר נאמר שהיסטוריונים, אנתרופולוגיים, עיתונאים וכן הלאה אינם יכולים להיות אובייקטיביים לחלוטין. אבל עליהם לשאוף ליושרה, להוגנות ולהצגה מלאה של תופעות, בעיות וסוגיות שנויות במחלוקת. ההיסטוריונית פרופסור פניה עוז-זלצברגר כתבה על אביה עמוס עוז שהוא "היה תמיד ידיד למבוכה, לספק, לניואנסים, לריבוי הקולות".

אנשי שמאל, ובעיקר הקיצוניים שבהם, אף הם לא פטורים מחד צדדיות ומהכחשת עובדות. די להיזכר בבני הדור של הורינו, מייסדי הקיבוצים שסירבו בעקשנות להתנער מאמונתם בבולשביזם ובברית המועצות. ברוסיה "המולדת השנייה" ו"שמש העמים". התפכחותם המאוחרת הייתה מייסרת, קשה ומרה. העיתונאי רענן שקד כתב במדורו השבועי המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" על אותם "אנשים שמחזיקים באמונותיהם הישנות גם אחרי שהתנגשו והתרסקו על קיר המציאות".

מוקי צור מקיבוץ עין-גב, בן 87, נחשב בתנועה הקיבוצית למורה דרך. הוא הוגה. מורה, מסאי וסופר, כיהן כמזכיר התק"ם (התנועה הקיבוצית המאוחדת). צור אמר בצעירותו, אחרי מלחמת ששת הימים:

"חלק ניכר מן הוויכוח הציבורי המתנהל בארץ איננו אלא כיסוי לפשטנות משני כיווניה: אלו הדורשים שלום כאילו בנו הוא תלוי, ואלו הדורשים ארץ-ישראל עברית כאילו לא היו ערבים בארץ כלל".

לפי מוקי צור, "חלק ניכר מן הוויכוח הציבורי המתנהל בארץ איננו אלא כיסוי לפשטנות משני כיווניה: אלו הדורשים שלום כאילו בנו הוא תלוי, ואלו הדורשים ארץ-ישראל עברית כאילו לא היו ערבים בארץ כלל"

וכה אמר המשורר עלי אלון ז"ל מקיבוץ עין-שמר (שם העט שלו א. עלי) בראיון עתיק שקיימתי עימו ב-1969. הריאיון פורסם בכתב העט הקיבוצי "שדמות". עלי אלון דיבר על סכנתה של אמונה קיצונית. "הנורא באמונה", כדבריו, "הוא היותה סוגרת את האדם בפני אמיתות אחרות. זה נורא שאנשים נסגרים בתוך הצד הנשכני שלהם. הם אינם מכירים בצדקתו של האחר והולכים לטרוף אותו בשם הצדק המוחלט שלהם. הם שופטים וטורפים את חתיכות האמת האחרות".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.