הקמפיין האגרסיבי המנוהל בחודשים האחרונים בדחיפה לאיחוד מפלגות בגוש השינוי והתכנסות מאחורי נפתלי בנט, אינו תחכום פוליטי, הוא שגיאה אסטרטגית במקרה הטוב, או הטעיה מכוונת במקרה הרע.

מקהלת המומחים, יועצים, פרשנים ופוליטיקאים, מנסה למכור פורמט שגוי לציבור המפנטז על המערך הדו מפלגתי בארה"ב ובבריטניה, ובפוליטיקת תוכניות ריאליטי. זו נשמעת אסטרטגיה מבריקה – רוצים חילופי שלטון, דרושה מפלגת ענק, "מפלגת שלטון" מנצחת, שתיבנה מאיחוד מפלגות הגוש מאחורי בנט.

המציאות הפוכה, הניתוח לקוי ונוגד את חוקי המתמטיקה הפוליטית בישראל. איחוד מפלגות יקטין את הגוש והוא חבל הצלה לבנימין נתניהו. הנדסת תודעה זו משרתת רק אדם אחד. לא יפתיע אם מי שמושך בחוטים ומתזמר את הלחצים, המשפיעים מאוד גם על פעילים בולטים ב"דמוקרטים", גר בבלפור.

איחוד מפלגות בגוש השינוי יקטין את הגוש והוא חבל הצלה לנתניהו. הנדסת תודעה זו משרתת רק אדם אחד, ולא יפתיע אם מי שמושך בחוטים, המשפיעים גם על פעילים בולטים ב"דמוקרטים", גר בבלפור

"המומחים" מחזקים טיעוניהם בדוגמאות מהעולם, למשל מהונגריה. זו עצלות אינטלקטואלית. המשווים מתעלמים מהבדל בין המשל לנמשל – שיטת בחירות שונה. במדינות בהן שיטת הבחירות היא אזורית, כמו הונגריה ובריטניה, בכל אזור המנצח לוקח הכול – שם יש הגיון מתמטי ופוליטי לאחד כוחות סביב מועמד משותף יחיד.  

אך מה שנכון להונגריה אינו נכון לישראל, אצלנו השיטה ארצית-יחסית, בה כל קול נספר ולניואנסים פוליטיים ניתן ביטוי רב-מפלגתי. ממשלה מוקמת על ידי רוב קואליציוני ולאו דווקא בהובלת המפלגה הגדולה. נזכיר כי ב-2009 הייתה קדימה בראשות ציפי לבני המפלגה הגדולה ביותר, אך הממשלה הוקמה על ידי נתניהו שאיגד רוב בכנסת.

הרצון להציג לציבור "מפלגת שלטון" כחלופה לליכוד ולשלטון הקיים הוא טבעי, זה משדר לכאורה עוצמה ואחדות, אבל זה מענה פסיכולוגי, לא פוליטי ולא להחלפת השלטון. בסקרים על המניעים בהחלטת הצבעה אין משקל לגודל המפלגה המובילה. משך שנים היה הליכוד המפלגה הגדולה, זה לא העביר מצביעים מגוש המרכז-שמאל, אולי אף חיזק התנגדותם.

בישראל זו שגיאה לאחד מפלגות. בהיסטוריה הפוליטית היו חיבורים גדולים, והם תמיד גרמו אסונות אלקטורליים, הם כיווצו ולא חיזקו. כשיש חיבור, המצביעים בקצוות מאבדים הזדהות ומוטיבציה ונודדים למפלגות אחרות, חלקם לגוש אחר, ובסוף השלם קטן מסך חלקיו. יש הצדקה לאיחוד רק בין מפלגות מתנדנדות, "העיוור הנושא את הפיסח", מפלגות קטנות וחלשות החוששות מאימת אחוז החסימה.

בישראל זו שגיאה לאחד מפלגות. בהיסטוריה הפוליטית היו חיבורים גדולים, והם תמיד גרמו אסונות אלקטורליים, הם כיווצו ולא חיזקו. כשיש חיבור, המצביעים בקצוות מאבדים הזדהות ומוטיבציה ונודדים למפלגות אחרות

כל האיחודים בהיסטוריה הפוליטית בישראל נכשלו. שתי דוגמאות בולטות במיוחד:

1

המיתוס השגוי על מהפך 1977: מיתוס פוליטי המשמש תומכי איחודים הוא איחוד חירות והליברלים לגח"ל (אחר כל מח"ל) ב-1965, שכאילו הביא למהפך ב-1977. זה מיתוס שגוי – העובדות שונות. היה חיבור סינרגטי בין שתי מפלגות גדולות יחסית וזהות בגודלן, חירות והליברלים, שיצר על הנייר מפלגה בת 34 מנדטים ושאיפות לעלות לשלטון.

אך בבחירות שאחרי האיחוד המפלגה המאוחדת איבדה רבע מהבוחרים, התכווצה ל-26 מנדטים ולא צמחה שמונה שנים, עד בחירות 1973. המהפך של 1977 לא קרה בזכות האיחוד שיצר את הליכוד, הוא היה תוצאה של שבר מלחמת יום הכיפורים, התפוררות המערך וחילופי הדורות בציבור הבוחרים.

המהפך של 1977 היה בהתרסקות המערך, לא בעלייה גדולה של הליכוד. חילופי השלטון עצמם התאפשרו בעקבות פילוג בוחרי המערך כאשר קבוצה שרצתה להעניש את  ההנהגה הקימה את ד"ש, אשר זכתה ב-15 והצטרפה לליכוד בראשות מנחם בגין והמפד"ל להקמת הממשלה.

2

התרסקות חיבור הליכוד עם ישראל ביתנו: ב-2013, מחשש מתבוסה דחף נתניהו בפניקה לאיחוד עם מפלגתו של אביגדור ליברמן. התוצאה הייתה ריסוק ואובדן רבע מהמצביעים. מספר המנדטים צנח מ-41 לשתי המפלגות בנפרד, ל-31 ברשימה המשותפת, אשר התפרקה תוך פחות משנתיים.

*  *  *

יש לפעול מהראש וללמוד מהניסיון: בלי לימוד לעומק והפקת לקחים מהעבר, החלו המפלגות ויועציהן בדהירה לקראת בחירות 2026. החיבור בין בנט ליאיר לפיד לא נעשה למען ניצחון הגוש, אלא משיקולים אגוצנטריים וציניים של המתאחדים.

יש לפעול מהראש ומניסיון העבר: בלי לימוד לעומק והפקת לקחים החלו המפלגות ויועציהן לדהור לבחירות 2026. החיבור בין בנט ללפיד לא נעשה למען ניצחון הגוש, אלא משיקולים אגוצנטריים וציניים של המתאחדים

בנט, אשר חש בגדי איזנקוט נושף בעורפו בסקרים, מיהר לחזק את מעמדו בראשות הגוש בעזרת קולות יש עתיד. הוא גם העריך את המערך הארגוני המשומן של לפיד ואת קופת המזומנים שלו, ועל כל אלה היה מוכן לשלם בנדיבות במנדטים.

לפיד מצידו הריח את סכנת אחוז החסימה ומצא הזדמנות מצוינת להבטיח את שרידותו הפוליטית ו"להישאר על הגלגל". הסקרים מאז החיבור מציגים פגיעה במתחברים ונזק לגוש, ואף מעבר מנדטים מגוש השינוי לגוש נתניהו.

האיחוד הזיז את הפרופיל של בנט שמאלה לכיוון המרכז, וגרם לזליגת מנדטים ימניים למפלגותיהם הקודמות. קורסת הטענה המופרכת של "המומחים" כי רק מנהיג ימני יוכל להחליף שלטון ימין. ברגע שאותו מנהיג מתאחד עם מפלגה שמאלה ממנו, הוא מאבד את האגף הימני שלו ומעמעם זהותו הימנית.

הניסיון להפוך את מנטרת האיחוד לטרנד, "נתאחד כדי לנצח", הופך ל"נתאחד אבל נאבד כוח". הטרנד הוא הנדסת תודעה מדהימה מבית היוצר של בלפור. אסור לתת לזה להצליח. הדרך לניצחון אינה בטשטוש זהויות פוליטיות, אלא במיצוין ובחיבור קואליציוני ואופרטיבי לאחר הבחירות.

במקום איחודים מכשילים ניתן להפעיל בשקיפות מודל דמוקרטי מתוחכם להפליא: עם התגבשות סופית של המפה הפוליטית לקראת הבחירות, יכריזו ראשי מפלגות המשנה בגוש, בעיקר הדמוקרטים וישראל ביתנו, בגלוי ובקול רם, מי המועמד בו הם תומכים לראשות הממשלה, גדי איזנקוט או נפתלי בנט.

בנט, אשר חש באיזנקוט נושף בעורפו בסקרים, מיהר לחזק את מעמדו בראשות הגוש בקולות יש עתיד. הוא גם העריך את המערך הארגוני המשומן של לפיד ואת קופת המזומנים שלו, והיה מוכן לשלם בנדיבות במנדטים

בדרך זו יקבלו הבוחרים את כל המידע ויוכלו לפעול באפקטיביות כפולה:

• הם יוכלו להצביע למפלגה המייצגת אותם בהרכב רשימתה ובעמדותיה.
• הצבעתם תהיה גם הצבעה ישירה בעד המועמד לראשות הממשלה.

זה ימנע מהמפלגות חשש לאבד חלק ממצביעיהם, שככל שיתלהט העימות בין איזנקוט לבנט, עלולים לנטוש את מפלגות הזהות שלהם ולהצביע בעד מפלגה בראשות מועמד לראשות הממשלה.

מפלגות וגושים אינם מנצחים בבחירות בגלל שפרסומאי הדביק שני לוגואים על שלט אחד. הם מנצחים באמצעות הנעת המצביעים לקלפי מתוך הזדהות עמוקה ובהרכב נכון. אסור ליפול למלכודת של בלפור, אסור לתת לאיחודים המטעים למנוע את הניצחון.

מיכה אבנימלך הוא פעיל חברתי, מתנדב סדרתי ואיש עסקים. מלווה חברות בגיבוש ויישום אסטרטגיה עסקית, בעבר בכיר במשרד האוצר ומנכ"ל דלויט ייעוץ. עוסק באסטרטגיות לאומיות ובחינות היסטוריות.