יהיו מי שיאמרו שמדובר בחולמים בהקיץ, ואחרים שיראו בכך הזדמנות לשינוי היסטורי – בעיצומה של מלחמה רב זירתית במזרח התיכון יושבת קבוצת אינטלקטואלים, נציגי שלוש הדתות המונותאיסטיות, במוזיאון השואה בדובאי – ומנסה ליצור יחד את המפנה ההיסטורי במזרח התיכון, את הגשר לשלום.

וכך גם במהלך המלחמה בעזה ובימי המלחמה באיראן, בעוד המתיחות הביטחונית בחזיתות השונות נמשכת, יושבת הקבוצה הזו ומנסה למצוא את פתרון הקסם להידברות.

בין החברים בשדה נמצא ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון ה-INSS, שגם כתב את הספר "בשם אללה, הפולמוס האסלאמי סביב השלום עם ישראל".

בעיצומה של המלחמה, גם במהלך המלחמה בעזה ובימי המלחמה באיראן, בעוד המתיחות הביטחונית בחזיתות השונות נמשכת, יושבת קבוצת נציגי שלוש הדתות המונותאיסטיות ומנסה למצוא את פתרון הקסם להידברות

בעוד אנחנו נחשפים לקריאות המלחמה מהמואזינים במסגדים, מביא המחקר הזה את הצד האחר של הדת האסלאמית, דת המבקשת שלום.

המחקר, שמתמקד בשנים 1979, מאז הסכם השלום עם מצרים, ועד השבעה באוקטובר 2023, מצביע על המסרים של ההנהגות במדינות ערב להצדקה של הסכמי השלום והנורמליזציה. איך המשטרים במצרים, בירדן ובאיחוד האמירויות פעלו לתת הכשר דתי למהלכים לפתרון סכסוך בלתי-כשר מההיבט האסלאמי.

המחקר נעשה על רקע החתימה על הסכמי אברהם ב-2020 ומבחין בהבדל בין האסלאם הקיצוני דתי, אנשי ציר ההתנגדות – לבין האסלאם המדינתי, המוביל תפיסה פרגמטית אשר תומך בהסכמי שלום.

הציטוטים של המנהיגים והמובאות מתוך הקוראן מאפשרים לנו ראיה שונה, אחרת ממה שהורגלנו לחשוב.

ב-1980 אנואר סאדאת נשאל מהו האסלאם על רקע המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, והוא השיב:

"אני חוזר, זה לא האסלאם, זה חומייניזם. האסלאם אינו מכיר בשנאה, אנשי חומייני אוכלים ושותים שנאה. זה בכלל לא האסלאם…האסלאם זו אחווה, אמונה, חברות, אהבה, לא השנאה של חומייני".

"זה לא האסלאם", צוטט סאדאת, "זה חומייניזם. האסלאם אינו מכיר בשנאה, אנשי חומייני אוכלים ושותים שנאה. זה בכלל לא האסלאם…האסלאם זו אחווה, אמונה, חברות, אהבה, לא השנאה של חומייני"

אופיר וינטר מבהיר כי לסאדאת היה ברור שהוא חותם על הסכם שלום מתוך צרכים מדינתיים, אך הוא הבין שחלק מהלגיטימיות יהיה רק אם תשרור הבנה שהנשיא מייצג גם את הערכים המסורתיים דתיים. מול הטיעונים המוכרים נגד הסכמי שלום – ירושלים, שחלקים ממנה מקודשים לאסלאם והקריקטורות האנטישמיות – הוצגו הנימוקים המפייסים:

השלום עם ישראל הוא "מסאלחה" – שפירושו אינטרס אסלאמי. השלום הוא חלק ממטרות האסלאם. לאסלאם חמש מטרות: החיים, הדת, הרכוש, הצאצאים
והשכל. אם שלום מציל חיים או רכוש, מונע הרס, מונע פגיעה בצאצאים – לכן השלום הוא הכרח.

השלום כערך ליבה מוסלמי – היהודים מתוארים כשותפים לגיטימיים, מונותאיסטים ואנשי ספר, וכאן מוזכרת הברית בין הנביא מוחמד ליהודי אל מדינה.

כולנו בני אברהם – לזה אפשר לצרף גם את מחקרו של תום וגנר מייסד התנועה האברהמית – תנועת שלום ופיוס המבוססת על כך שאברהם הוא אבי שלוש הדתות. לפי וגנר: 

"זהות אברהמית היא נאמנות לרוחו של אברהם, אמונה באל אחד, מוסר, וצדק כבסיס לחיים משותפים עם בני הדתות בלי לוותר על האסלאם אלא מתוך עומקו…אברהים על פי האסלאם הוא הדמות המכוננת של האמונה באל אחד של יראת שמי מוסר ואחריות אנושית. זוהי זהות המחברת בין מאמיני האסלאם, היהדות והנצרות, דרך שורש רוחני משותף, מבלי למחוק את ההבדלים".

זה המסר שהוכנס גם לספרי לימודי הדת באמירויות – האסלאם דת של שלום, והתלמידים מתבקשים לכתוב חיבורים בנושא: "כתוב חיבור שכותרתו האסלאם דת של ביטחון ושלום".

לפי אופיר וינטר, לסאדאת היה ברור שהוא חותם על הסכם שלום מתוך צרכים מדינתיים, אך הוא הבין שחלק מהלגיטימיות יגיע רק אם תשרור הבנה שהנשיא מייצג גם את הערכים המסורתיים דתיים

כאן אפשר למצוא את הציטוט של הדרשן הידוע מאיחוד האמירויות, אחמד מוסא ג'מעה, שכתב בכתב העת תעאיוש מספטמבר 2020:

"מוחמד בן זיאד נשען על עמדתו האצילית של הנביא בהסכם חודייבא, הנחשב דוגמה מובהקת להתוויית הדרך לחיפוש אחר השלום".

אנשי הדת המוסלמים, הדוגלים ומאמצים את האסלאם המדינתי, טוענים כי ציר ההתנגדות הרדיקלי אסלאמיסטי מעוות את האסלאם.

בראש השדה הבין-דתי שפועל בארץ עומד הרב יעקב מאיר נגן ומרכזים אותו הרב ד"ר אהרון אריאל לביא וד"ר רועי הורן, שניהם ממנהלי המרכז הבין-דתי ירושלים. המרכז הוקם ב-2020 ביוזמת ד"ר יעקב נגן, העומד בראשו גם היום.
ביסודו הוא נשען על קידום "נוסטרה אטאטה" יהודי מוסלמי, בהשראת הצהרת ה"נוסטרה אטאטה" של הוותיקן משנה 1965 – הצהרה בדבר יחס הכנסייה לדתות הלא-נוצריות. ד"ר אהרון לביא, מנהלו השני, הוא מוסמך לרבנות, בעל תארים אקדמאיים בכלכלה, גיאוגרפיה, היסטוריה ופילוסופיה. ב-2004 עמית פוסט דוקטורט בבית ספר לתאולוגיה של הרווארד, המתגורר עם משפחתו בקהילה שהקימו בשובה, ישוב על גבול עזה.

במרכז אור תורה, שמשנה בימים אלה את שמו למרכז הבין-דתי ירושלים, פועלים להפוך את הדת לחלק מהפתרון:

"אם הדת היא חלק מהבעיה היא יכולה וצריכה להיות חלק מהפתרון. אנחנו במרכז גם בימים האלה מגבשים תמיכה בקרב הציבור היהודי והרבני וקידום שיח בין-דתי מול דמויות מובילות מקבילות בעולם הלא יהודי, עם דגש על העולם המוסלמי. מאז אירועי שמחת תורה (ה-7.10) העבודה שלנו נעשתה דחופה הרבה יותר".

לפני המלחמה מול איראן תוכנן כינוס בין-דתי עולמי גדול באבו דאבי – כשהמטרה היא קידום ומיסוד שיתופי פעולה אסטרטגיים. מנהיג ערב הסעודית אמר לאחרונה "אהפוך את האסלאם לדת מודרנית" . ובשעה זו, כשעתיד המערכה מול איראן לוט בערפל – האם היוזמה הזו תהווה נדבך לשינוי המציאות?

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.