בישראל, עקרון הפרדת הרשויות פועל באופן ייחודי משום שהממשלה והרוב הקואליציוני בכנסת פועלים, בדרך כלל, כגוש אחד, ולכן עיקר הכוח השלטוני מרוכז בידי הרשות המבצעת.

במציאות זו, בית המשפט העליון ומערכת המשפט ממלאים תפקיד חיוני של ביקורת שיפוטית, פיקוח על חוקיות פעולות השלטון והגנה על זכויות יסוד.

עצמאות מערכת המשפט, הייעוץ המשפטי ומנגנוני האיזונים והבלמים נועדו למנוע ריכוז כוח בלתי מוגבל בידי הממשלה ולהבטיח שלטון חוק ודמוקרטיה מתפקדת.

מהלכים לצמצום סמכויות הביקורת השיפוטית, לפוליטיזציה של מינוי שופטים ולהחלשת שומרי הסף אינם רק שינוי מוסדי, אלא שינוי מהותי ביחסי הכוחות בין הרשויות וביכולתם של האזרחים ליהנות מהגנה מפני שרירותיות השלטון.

מדוע בישראל יש בפועל שתי רשויות ולא שלוש?

עקרון הפרדת הרשויות הוא מאבני היסוד של כל משטר דמוקרטי. בישראל הוא מקבל ביטוי ייחודי בשל המבנה הפרלמנטרי של המערכת הפוליטית.

בניגוד למערכות נשיאותיות, שבהן קיימת הפרדה חדה יחסית בין הרשות המבצעת למחוקקת, בישראל הממשלה נשענת על רוב בכנסת ולעיתים אף שולטת בפועל בתהליך החקיקה.

המשמעות היא שעיקר הכוח הפוליטי והמעשי מרוכז בידי הממשלה, בעוד שיתר הרשויות נדרשות לאזן ולבקר אותה.

סמכויות הממשלה

הממשלה בישראל מחזיקה בסמכויות רחבות במיוחד. היא מעצבת את המדיניות בתחומים המרכזיים ביותר לחיי האזרח: ביטחון, חינוך, בריאות וכלכלה. תקציב המדינה, שהוא הכלי המרכזי לקביעת סדרי עדיפויות, מגובש על ידי הממשלה ומאושר לרוב על ידי הקואליציה בכנסת, שיש לה אינטרס לשמר את יציבותה.

כך, בפועל, מי שקובע האם יוגדל תקציב הבריאות, כיצד ייראה מערך החינוך, או אילו משאבים יופנו לביטחון – היא הממשלה.

השפעת הממשלה על הרשות המחוקקת

גם הכנסת, שאמורה לשמש כרשות מחוקקת עצמאית, פועלת, במידה רבה, תחת משמעת קואליציונית. חברי הכנסת מהקואליציה מחויבים להצביע בהתאם לעמדת הממשלה, והדבר מצמצם את יכולת הפיקוח האפקטיבית שלה.

מחקרים מראים כי אחוז גבוה מהחקיקה בישראל הוא חקיקה ממשלתית, ולא יוזמות פרטיות של חברי כנסת. כך נוצר מצב שבו הממשלה אינה רק מבצעת את החוק, אלא גם שולטת במידה רבה בעיצובו.

חשיבות בית המשפט באיזון בין הרשויות

על רקע היעדר הפרדת רשויות מהותית בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת בישראל, תפקידם של בתי המשפט, ובראשם בית המשפט העליון, הוא מצומצם, אך חיוני.

בית המשפט העליון לא קובע מדיניות ציבורית רחבה ולא מחליף את שיקול הדעת של הממשלה בתחומי ניהול המדינה. תפקידו המרכזי הוא לוודא שהממשלה והכנסת פועלות במסגרת החוק, ושזכויות היסוד של האזרחים אינן נפגעות באופן שרירותי, או בלתי מידתי.

הביקורת השיפוטית, לרבות האפשרות לפסול חוקים או החלטות מנהליות, נועדה לשמש מנגנון בלימה ואיזון, ולא כלי שלטוני מתחרה.

האם בג"צ מתערב לעיתים תכופות בפעולות הממשלה?

בפועל, היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הממשלה מוגבל יחסית. בתי המשפט נוטים להימנע מהתערבות בסוגיות מדיניות מובהקות, במיוחד בתחומים כמו ביטחון או כלכלה, ומתמקדים בעיקר בשאלות של חוקיות, סבירות והגנה על זכויות אדם. כלומר, הם אינם מחליפים את שיקול הדעת של הממשלה, אלא בודקים האם הופעל באופן תקין.

עצמאות בית המשפט – תנאי הכרחי לדמוקרטיה

ניסיונות לפגוע בעצמאות מערכת המשפט, או לצמצם את יכולתה לבקר את הרשות המבצעת והמחוקקת, אינם רק שינוי טכני במבנה השלטון, אלא פגיעה עמוקה במנגנון האיזונים. כאשר הממשלה גם שולטת בכנסת, וגם יכולה לפעול ללא ביקורת שיפוטית אפקטיבית, היא למעשה נהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל.

מצב כזה עלול להוביל לפגיעה בזכויות אזרח, להעדפת אינטרסים פוליטיים או אישיים של נבחרי ציבור, ואף לשחיקה באמון הציבור במוסדות המדינה.

ההיסטוריה מלמדת כי ריכוז כוח ללא בלמים מוביל לא אחת לניצולו לרעה. היעדר מגבלות מוסדיות יוצר פוטנציאל מסוכן. מנגנונים כמו ביקורת שיפוטית לא נועדו להפריע למשילות, אלא להבטיח שהיא תתבצע במסגרת כללים ברורים ותוך שמירה על זכויות הפרט.

יחסי הכוחות בין הרשויות

הפרדת הרשויות בישראל אינה סימטרית: הממשלה היא הגורם החזק והמשפיע ביותר, הכנסת תומכת בה ברוב המקרים, ובית המשפט הוא הגורם המרכזי שמאזן את הכוח הזה. דווקא משום כך, שמירה על עצמאות מערכת המשפט ועל יכולתה לבקר את השלטון היא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת.

ללא איזון זה, קיים סיכון ממשי להיווצרות שלטון ריכוזי שבו זכויות האזרחים תלויות ברצון הממשלה, ולא מוגנות על ידי מערכת חוק יציבה ועצמאית.

הבעיה בהחלשת עצמאות מערכת המשפט

נתניהו מקדם מהלכים שפוגעים משמעותית ביכולת של בית המשפט לבקר פעולות ממשלה הנוגדות את החוק הקיים, או הפוגעות באופן שרירותי, או מפלה באזרחים. בנוסף, הוא מנסה להוביל לפוליטיזציה של בחירת שופטים, שתוביל לשופטים שקידומם תלוי במערכת הפוליטית, ולכן יפסקו לטובת הממשלה.

גם החלשת הייעוץ המשפטי נועדה לאפשר לשרים להתעלם מהחוק. בכך מנסה נתניהו להעמיד עצמו מעל לחוק, ולאפשר לעצמו ולשריו לפעול למען עצמם – כולל באופן לא חוקי – ולא למען הציבור הרחב.

דמוקרטיה ללא הפרדת רשויות הופכת במהרה לדיקטטורה של הרוב, כי אין מי שיגן על המיעוט מפני שרירותיות השלטון.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.