הביטוי "שפה מעצבת תרבות" הוא ביטוי שגור וגם נכון, שכן השימוש בשפה הוא יומיומי ומקבע את תפיסתנו לגבי הסובב אותנו. הבנה זאת הובילה, למשל, למאבק למען שימוש בו-זמני בצורות זכר ונקבה בעברית, כדי למנוע תפיסה של אפליית נשים, כאשר פונים לציבור שבני שני המינים נכללים בתוכו.
שינוי זה הוא מורכב ומכביד, שובר את כללי השפה, הופך אותה למסורבלת ומוזרה במקום ליעילה ושוטפת כבעבר. יתרה מזאת, הוא אינו מקדם את תיקון הבעיה שלשמה נקרא, שכן מי שמקבלים שינוי לשוני זה ומשתמשים בו, הם אלה שהשפה לא הייתה מכשול עבורם בקבלת נשים ובהתייחסות אליהן כשוות בין שווים. מכאן, שבמקרה זה השינוי הלשוני לא בהכרח ישיג את המטרה אשר לשמה הוא נעשה.
עם זאת, ברור לחלוטין שהגדרות הן חשובות ומעצבות מציאות כפי שהן מעצבות מחקר אקדמי. הן גם חיוניות, ובלעדיהן לא נוכל לתקשר בינינו, שכן שפה היא מערכת מוסכמת של מושגים המיוצגים כמילים והמאפשרים תקשורת.
חרף הסרבול, הגדרות הן חשובות ומעצבות מציאות כפי שהן מעצבות מחקר אקדמי. הן גם חיוניות, ובלעדיהן לא נוכל לתקשר בינינו, שכן שפה היא מערכת מוסכמת של מושגים המיוצגים כמילים ומאפשרים תקשורת
ואכן, ישנם מקרים אחרים בשפה העברית ובמושגים השגורים בחיי היומיום שלנו, שחוללו שינוי עמוק בתפיסת המציאות. לפעמים מדובר במילים ובמונחים בודדים שלא רק מבנים מציאות, אלא שהמשך השימוש בהם מסכן את המרקם החברתי ואף את המשך קיומה של האומה בטווח הרחוק. המקרה הבולט והמסוכן ביותר הוא צמד המילים, "חילוני" ו"דתי".
המלה "חילוני" נגזרת מהמינוח ימי חול, כלומר היומיום. לכן היא נתפסת בעיני רבים כרומזת ש"חילוני" הוא יהודי פחות טוב, כזה שוויתר חלקית על דת אבותיו, בעוד שה"דתי" שומר עליה.
מכאן עולה, כי השימוש בצמד מילים אלה, מהווה ויתור מצד ה"חילוני" על זכות ההיאחזות בדת, ומעניק ל"דתי" בעלות בלעדית עליה ועל פרשנותה. אך האם אכן כך הדבר, או שמא השפה מבנה זאת כך, ויוצרת מציאות מסוכנת ובלתי הפיכה?
עלינו לזכור אמת אחת, כי אין אדם כלשהו היכול לדעת מיהו יהודי טוב או רע בעיני האל. דת מורכבת ממאמינים, ואמונה היא עניין אישי לחלוטין. אמונה, תפיסה דתית ותפיסת מציאות, הן תמיד עניינים שבאישיותו של היחיד ובפנימיותו. לכן, אין ולא יהיו שני אנשים הזהים זה לזה בגישתם לנושא זה. מכאן נראה, שמספר היהדויות הקיימות הוא כמספר היהודים שחיים בכל רגע. ומי הוא יהודי? כל מי שרואה עצמו ככזה.
יש מילים ומונחים בשפה – שלא רק מבנים מציאות, אלא שהמשך השימוש בהם מסכן את המרקם החברתי ואף את המשך קיומה של האומה בטווח הרחוק. המקרה הבולט והמסוכן ביותר הוא צמד המילים, "חילוני" ו"דתי"
אנו בעידן בו גוונים רבים של חובשי הכיפות, שהם שעטנז של מי שבאופן שגוי מוגדרים "דתיים", מטילים חיתתם על שאר תושבי המדינה וטרור על תושבי השטחים, ואף על לבנונים וסורים, כאשר המצב מאפשר זאת להם.
אין להשלים עם הפרשנות הדתית-פונדמנטליסטית על סוגיה, המשמשת אותם להצדקת התנהגותם ופעילותם. כמו כן, אין להתעלם מכך שהשימוש שלנו בשני המושגים "דתי" ו"חילוני" הובילנו עד הלום, ואיפשר ל"דתיים" על פלגיהם, לגבש את רגשי עליונותם המשיחית והרבנית ולהטמיעם בקרב תמימים.
כדי לא למכור אומתנו בנזיד עדשים, עלינו לשלול גישתם של חובשי כיפות המבקשים לרדות במי שאינו חובש כיפה. כמו כן, יש להבין ששני מושגים אלה, "דתי" ו"חילוני", מושגי-גג לפרשנויות שונות של היהדות, הם מושגים שצריכים להיעלם מחיינו.
בתור התחלה, עלינו להמיר את המושג "חילוני" במושג "יהודי" ללא כל מילת שייכות או שם תואר נלווה בצידו, שכן מדובר בקבוצת הרוב. מדובר ברוב הדומם היום, שחי כיהודי על-פי תפיסותיו, בדומה לקבוצת הרוב בקרב היהודים בתקופת ההגמוניה ההלניסטית-רומית. הרוב הדומם דאז הוכתם ברבות השנים בכינוי "יהדות הלניסטית", שקיבל משמעות-לוואי שלילית, בדומה למושג "חילוני" כיום.
זאת, משום שהיהדות הרבנית ניצלה כוחה כדי להציג עצמה כ"היהדות האמיתית", לאורך הדורות ולטעון כי השונים ממנה, בעבר כבהווה, מאמצים ערכיהם מזרים ומחקים אותם, ותפיסה זאת השיגה אחיזה והשפעה בעיצוב השפה בעת המודרנית.
יש להמיר את המושג "חילוני" ב"יהודי" ללא מילת שייכות או שם תואר נלווה, כי מדובר בקבוצת הרוב, שחי כיהודי על-פי תפיסותיו, בדומה לקבוצת הרוב היהודית בתקופת ההגמוניה ההלניסטית-רומית
עלינו לזכור, כי בדומה ל"הלניסטים" בתקופה קדומה, כך ה"חילונים" בימינו הם קבוצת הרוב, אשר חילוקי הדעות בינם לבין ה"דתיים" הם יהודיים מאוד במהותם, ונוגעים לפרשנות כתבי הקודש ולא להעתקה מגויים. מדובר בשאלה, מהי אותה דרך ארץ שקדמה לתורה ושיש לכבדה לא פחות.
מי שראויים למושג "יהודי", כשלצדו מלה המתארת אותו ואת תפיסותיו, הם בני קבוצות המיעוט בעולם היהודי, הכיתות השונות בעת העתיקה ובימינו. בעבר היו אלה היהודים האיסיים, הצדוקים, הפרושים, הרבניים וכדומה, וכיום מדובר בחרדים על שלל גווניהם, כמו ליטאים, חסידים ואחרים, או ב"יהודים לאומיים פונדמנטליסטים", כמו, למשל, רבים מיושבי החוות המבודדות ביהודה ושומרון.
עלינו להבין שהפתרון לבעיה של מעמד ה"חילוני" כיהודי נחות אינו טמון בשפה בלבד, וזאת רק ההתחלה, שכן צריך תורה שלמה להבנת המצב היום, דרכי התמודדות אתו ומניעת מצב בו הרוב יהיה מדוכא בידי מיעוט קנאי. משנה עמוקה ופילוסופית היא מה שהרוב היהודי הקרוי כמילת גנאי "חילוני" זקוק לה. הוא אינו זקוק למנהיגים פופוליסטים, שהפתרון עבורם הוא יצירת ריב ומדון עם יהודים "חרדים" או "חבדניקים", בדוכני תפילין, כדי לצבור לייקים או לזכות בתמיכה פוליטית בעמדה הדוגלת בגיוס חרדים.
אדרבא, איננו זקוקים לחרדים בצבא, שמא הם יהפכו את צה"ל – אשר הסרבול, חוסר המקצועיות והיעדר המשמעת פושים בו – לצבא גרוע אף יותר. גם איננו זקוקים בצבא לאנשי ישיבות הסדר שמסתפקים בשירות מקוצר, אינם מיומנים מקצועית, ולעיתים הופכים את הצבא למקום חשוך.
אנו זקוקים למדינה שלא תכפה שירות אלא תציע חלופות שוויוניות לו, ולמדינה שלא תתגמל אנשים באופן לא-שוויוני. כדי להצליח בזאת, עלינו להפסיק להשקיע כספים בתלמידי הישיבות, כמו גם במפעל ההתנחלויות שמפתח אצל המשתתפים בו רגשי עליונות. רגשות העלולים להביא אותם לנהוג בישראלים, כולל יהודים, באופן הפושע בו רבים מהם נוהגים בפלסטינים.
אנו זקוקים למדינה שלא תכפה שירות אלא תציע חלופות שוויוניות לו, ולא תתגמל אנשים באופן לא-שוויוני. כדי להצליח – יש להפסיק להשקיע כספים בתלמידי הישיבות, כמו גם במפעל ההתנחלויות על רגשי העליונות בו
מדובר בשינוי עמוק ובמסע ארוך, רצוף קשיים ומוקשים. עלינו לפתוח בו בצעד קטן אך משמעותי – השלכת שתי המילים "חילוני" ו"דתי" אל פח האשפה הלשוני.
חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר באוניברסיטת בר-אילן, ובעבר חוקר באוניברסיטאות בזל וורשה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו