מי שמסתכל על שוק הנפט העולמי לא יכול שלא להרים גבה. לכולם ברור שהאיראנים נפגעים מאוד מהמצור האמריקאי על מצר הורמוז, שמונע מהם אספקת נפט. אבל המצור הוא דו־סטרי: גם האיראנים חוסמים את מעבר הנפט מהמפרץ לשאר העולם.
כאן עולה השאלה: איך ייתכן שאנחנו כבר יותר משלושה חודשים בתוך המצור הזה, בלי תאריך סיום באופק, ומחירי הנפט עדיין לא מרקיעים שחקים? לא רק זאת, אלא שמדינות מערביות רבות אפילו לא החלו לצמצם צריכה, ומחירי הדלק בתחנות עדיין נותרו בגדר הנסבל.
התשובה לכך היא אדישות מטעה, ואף מסוכנת.
כדי להבין את הטלטלה הנוכחית בשוק הנפט העולמי, כדאי לחשוב עליו במונחים של תקציב משפחתי. דמיינו משפחה שאיבדה בן לילה 20% מהכנסתה, ומנסה לשרוד את המשבר בשלושה שלבים.
איך ייתכן שאנחנו כבר יותר משלושה חודשים בתוך המצור הזה, בלי תאריך סיום באופק, ומחירי הנפט עדיין לא מרקיעים שחקים? התשובה: אדישות מטעה, ואף מסוכנת
השלב הראשון הוא החלטורות. המשפחה מגייסת עבודות מזדמנות ומשמרות נוספות, ומצליחה לכווץ את הגירעון מ־20% לכ־11% "בלבד".
השלב השני הוא שרפת החסכונות. כדי לשמור על רמת החיים המוכרת ולא להרגיש במחסור, המשפחה מתחילה לכלות את הרזרבות שצברה ליום מעונן.
השלב השלישי הוא משטר צנע. כשהחסכונות מתרוקנים לחלוטין, אין ברירה אלא לחתוך בבשר החי ולצמצם צריכה באופן דרסטי כדי להחזיק את הראש מעל המים.
זו בדיוק מפת הדרכים של שוק הנפט כיום, המתמודד עם אובדן של כ־20% מהאספקה העולמית שעוברת במצר הורמוז.
בשלב הראשון, השוק הפעיל צינורות עוקפי מצר, בעיקר דרך ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. המטרה הייתה לרכך את המכה הראשונית, כך שהמחסור יצטמצם לכ־11% בלבד, אולי מעט יותר. בשלב השני, שבו אנחנו נמצאים כעת, השוק מתחיל לכלות את מאגרי החירום, כלומר את החסכונות שלו, כדי לשמור על יציבות מחירים זמנית ומדומה.
הבעיה האמיתית תתעורר בשלב השלישי, כשהמאגרים האלה יתרוקנו. אז מחירי הנפט יזנקו לשיאים חדשים. התוצאה תהיה "תקופת הצנע" של הנפט: בלימה כפויה וכואבת של הביקושים, בין אם משום שהצרכנים פשוט לא יעמדו בעלויות התדלוק ויצמצמו צריכה, ובין אם משום שהממשלות ייאלצו להטיל מגבלות צריכה רשמיות.
המאגר האמריקאי, שמהווה גם את מקור הייצוא הגדול ביותר של נפט כיום בעולם, הוא הסיבה לכך שמדינות רבות עדיין אינן מרגישות את המחסור בנפט
אז עד כמה אנחנו רחוקים מלהיכנס לשלב הזה? בחודש מרץ התכנסו 32 מדינות החברות בסוכנות האנרגיה הבינלאומית וסיכמו על שחרור מתואם של 400 מיליון חביות ממאגרי החירום. ארה"ב התחייבה לנתח הגדול ביותר: 172 מיליון חביות מה־SPR, מאגר הנפט האסטרטגי האמריקאי.
כבר היום מצב המאגרים מדאיג לא מפני שהם התרוקנו, אלא מפני שהנפט נשאב מהם בקצב ששובר שיאים היסטוריים. מלאי ה־SPR האמריקאי עמד בסוף מאי על 357 מיליון חביות, ירידה חדה לעומת יותר מ־415 מיליון חביות בפברואר. זו גם אחת הסיבות לכך שמלאי הנפט האמריקאי בכללותו ירד לרמתו הנמוכה ביותר זה 22 שנה.
למעשה, המאגר האמריקאי, שמהווה גם את מקור הייצוא הגדול ביותר של נפט כיום בעולם, הוא הסיבה לכך שמדינות רבות עדיין אינן מרגישות את המחסור בנפט. ובכל זאת, נותרו במאגר יותר מ־350 מיליון חביות, וזה המון. אז למה המספר הזה צריך להדאיג?
כאן צריך להבין שמאגר נפט בכלל, והאמריקאי בפרט, הוא לא מכל ענק עשוי פלסטיק או יריעות איטום סינתטיות. הנפט בארה"ב מאוחסן במערות מלח תת־קרקעיות בטקסס ובלואיזיאנה. כדי להוציא נפט, מזרימים מים מתוקים לתחתית המערה. המים דוחפים את הנפט כלפי מעלה.
התהליך הזה עובד, אבל הוא אינו חף מתופעות לוואי קשות. כל שאיבה משנה את מבנה המערה, מערערת את יציבותה ואת הלחץ בתוכה, ולבסוף משפיעה גם על איכות הנפט.
מומחי ההנדסה של ה־SPR מזהירים כי שאיבה מהירה ומתמשכת אל מתחת לרמה של 200 מיליון חביות תעמיד את שלמותן הפיזית של המערות הפעילות בסכנת קריסה מבנית
מומחי ההנדסה של ה־SPR מזהירים כי שאיבה מהירה ומתמשכת אל מתחת לרמה של 200 מיליון חביות תעמיד את שלמותן הפיזית של המערות הפעילות בסכנת קריסה מבנית. זה גבוה מרצפת המינימום הרשמית של 150 מיליון חביות, שמתחתיה אסור לשאוב.
ראש סוכנות האנרגיה הבינלאומית פאטי בירול הזהיר בחודש שעבר כי שוקי הנפט עלולים להיכנס ל"אזור האדום" כבר ביולי–אוגוסט אם לא תחול האטה בקצב שאיבת המאגרים. נוסף על כך, הקיץ בחצי הכדור הצפוני מעלה את הביקוש לנסיעות, טיסות ודלקים. זו בדיוק העונה שבה המערכת צריכה יותר נפט, לא פחות.
מה שמטעה הוא שהמחסור לא יופיע באופן סימטרי. ארה"ב, שמייצרת הרבה נפט בעצמה, תרגיש בעיקר עליות מחירים. אסיה – ובעיקר סין, הודו, יפן וקוריאה הדרומית – רגישה יותר, משום שחלק גדול מהנפט שעבר בהורמוז היה מיועד אליה.
אם מצר הורמוז יישאר סגור או כמעט סגור גם בחודשים הקרובים, כאב הראש של סוחרי הנפט יהפוך מהר מאוד לבעיה של הכלכלה האמיתית. הפגיעה לא תתחיל בהכרח בתחנת הדלק של הנהג הפרטי, אלא תגיע קודם אל המקומות שבהם דלק הוא צורך בסיסי בתעשייה: משאיות, אוניות, מטוסים, חקלאות, כרייה, ציוד כבד ומפעלים.
הסיבה היא שהמפרץ אינו רק מקור לנפט גולמי, אלא גם מקור מרכזי לתזקיקים מוכנים, ובעיקר דיזל ודלק סילוני. כשאספקת הנפט והתזקיקים מהמזרח התיכון נחתכת, בתי הזיקוק צריכים למצוא נפט חלופי, לא תמיד מאותו סוג, לא תמיד באותה איכות ולא תמיד בזמן. לכן הדיזל ודלק המטוסים מתייקרים בחדות: הם החולייה החסרה הגדולה בשרשרת הזו.
חשוב לזכור שפתיחת המצר אינה דומה לפתיחת ברז מים. לפי רוב האנליסטים, אם התנועה במצר תחזור בהדרגה החל ביוני, רוב התפוקה תחזור במלואה רק בינואר 2027
בשלב הבא יגיעו צעדים שפוליטיקאים שונאים, ושכבר מיושמים בכמה מדינות מתפתחות: עבודה מהבית, הורדת מהירות בכבישים, עידוד תחבורה ציבורית, הגבלות נסיעה, תיעדוף דלק לשירותים חיוניים, ובתרחיש קיצוני גם הקצאה או קיצוב. זהו הרגע שבו משבר האנרגיה יפסיק להיות גרף בבורסה ויהפוך למשהו ממשי שישפיע על כולנו.
ומה אם מצרי הורמוז ייפתחו מחר בבוקר? חשוב לזכור שפתיחת המצר אינה דומה לפתיחת ברז מים. לפי רוב האנליסטים, אם התנועה במצר תחזור בהדרגה החל ביוני, רוב התפוקה שהושבתה תחזור במלואה רק בינואר 2027.
הסיבה היא שייקח זמן עד שאתרי הנפט שנפגעו ישוקמו. נוסף על כך, במצר תקועות כעת כ־2,000 ספינות. פתיחת הפקק הלוגיסטי הזה תיקח חודשים, וכך גם הגעת מכליות חדשות וריקות לאזור.
במילים אחרות: פתיחת המצר תעצור את הדימום, אבל השיקום יימדד בחודשים. כלומר, סכנת התרוקנותם של מאגרי הנפט האמריקאיים לא תסתיים עם פתיחת שערי המצר.
פתיחת המצר תעצור את הדימום, אבל השיקום יימדד בחודשים. כלומר, סכנת התרוקנותם של מאגרי הנפט האמריקאיים לא תסתיים עם פתיחת שערי המצר
למעשה, אנליסטים רבים מזהירים שכבר עברנו את נקודת האל־חזור. כלומר, לא משנה מתי ייפתח המצר, העולם יגיע למצב שבו המאגרים יגיעו לתחתית והוא יצטרך להתמודד עם מחסור. השאלה היא רק כמה זמן זה יימשך ומה תהיה עוצמת המחסור.
לפיכך עולה השאלה: מדוע השוק אינו מתמחר מצב כזה כבר היום? יש כמובן את ההערכה שהביקוש העולמי לנפט ירד, מה שיאט את קצב השאיבה מהמאגרים וימנע את המחסור.
השערה פסימית יותר גורסת ששוק הנפט פשוט אינו יעיל. לפי הנחה זו, שוק הנפט היה אמור כבר לתמחר "השמדת ביקוש" כדי למנוע ממלאי הנפט העולמי להגיע לתחתית המיכל. במקום זאת, המשתתפים בשוק הנפט מתרשמים יותר מכותרות אופטימיות של דונלד טראמפ על סיום המלחמה "בימים הקרובים", מאשר מהנתונים הפונדמנטליים של היצע וביקוש.




תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו