את שוק הנפט של היום אפשר לדמות למסוע ארוך מאוד, המורכב משני חלקים. המסוע מוביל חביות נפט מהמפרץ הפרסי אל העולם. אם מישהו עוצר את החלק הראשון של המסוע, עד מצר הורמוז, החלק השני, שמעבר למצר, ימשיך לספק חביות עוד שבועיים עד חמישה שבועות – פשוט משום שהן כבר היו בדרך.
לפי גוף המחקר "HFI Research", המסוע הזה התרוקן לגמרי כבר באמצע אפריל. החביות האחרונות שיצאו מהמפרץ הפרסי והצליחו לעבור את מצר הורמוז לפני שנחסם נפרקו כולן בנמלי העולם, בקיזוז המכליות הבודדות שהצליחו לשבור את הסגר מבלי להיעצר.
מאותו רגע העולם עבר למעשה לצרוך את ה"שומן" שצבר, כלומר החל לכלות את מאגרי החירום היבשתיים שלו. וזה השלב שבו המתמטיקה כבר הופכת לאכזרית.
ההערכה היא כי בתחילת מאי באסיה כבר יורגש המחסור הראשון, למעט סין ויפן, שהצטיידו מראש במאגרי ענק. שאר המדינות ביבשת יצטרכו להיאבק על כל חבית
בנק ההשקעות "גולדמן זקס" מצא כי ייצור הנפט במפרץ הפרסי ירד ב־14.5 מיליון חביות ביום מאז חסימת הורמוז. גם כשמנסים למצוא פתרונות עוקפים למחסור, המספרים פשוט אינם מסתדרים: הממשלות משחררות 3.5 מיליון חביות ביום ממאגרי החירום האסטרטגיים (SPR) שלהן; ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מנסות לעקוף חסימות ולהוציא עוד שישה מיליון חביות בצינורות יבשתיים חלופיים; ובתי הזיקוק בעולם הורידו הילוך וצורכים פחות.
ועדיין – חסרות לעולם יותר מחמישה מיליון חביות ביום. ואם לא די בכך – המחסנים העולמיים מתרוקנים בקצב מהיר מהמתוכנן. מכאן "HFI" משרטטים תרחיש פסימי למדי לעתיד שוק האנרגיה. ההערכה היא כי בתחילת מאי באסיה כבר יורגש המחסור הראשון, למעט סין ויפן, שהצטיידו מראש במאגרי ענק. שאר המדינות ביבשת יצטרכו להיאבק על כל חבית נפט שתוצע בשוק.
אם המצור יימשך, הן ישלמו כל מחיר עבור חבית, העיקר שלא ייאלצו להשבית בתי זיקוק. באותו טווח זמן גם אירופה תיכנס לאזור הסכנה.
לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, באירופה נותרו בערך חמישה שבועות של דלק סילוני, ובחלק מהמדינות המלאי ירד לכ־20 ימי אספקה – נתון שמעלה חשש למחסורים פיזיים ולביטולי טיסות.
מכאן כל העיניים מופנות לארה"ב, שמחזיקה בעודפי נפט מהגדולים בעולם ומייצאת בקצב גבוה. אלא שגם שם המצב אינו חסין לנצח. לפי התחזית, בקצב שבו מלאי הנפט האמריקאי מתרוקן, הוא יצנח לכיוון המינימום התפעולי עד סוף יולי.
אם המצור על הורמוז יימשך, ההערכה היא שכבר בין יוני ליולי יינקטו צעדים דרסטיים על ידי ממשלות, ובהם קיצוב דלק והפסקות חשמל יזומות במדינות המסתמכות על ייבוא
ב־"HFI" מזהירים כי בתנאי השוק הללו כבר לא ניתן לספק תחזית מדויקת למחירי הנפט. הסיבה היא שמדובר בהפסקת האספקה הגדולה ביותר בתולדות שוק הנפט. במצב כזה תיאוריות שוק בסיסיות כבר אינן רלוונטיות, משום שאין "מחיר" למחסור מוחלט.
אם המצור על הורמוז יימשך, ההערכה היא שכבר בין יוני ליולי יינקטו צעדים דרסטיים על ידי ממשלות, ובהם קיצוב דלק והפסקות חשמל יזומות במדינות המסתמכות על ייבוא.
החדשות הרעות הן שגם אם מחר בבוקר ייחתם הסכם שלום היסטורי ומצר הורמוז ייפתח, הדבר לא יפתור את בעיית המחסור בחודשים הקרובים. ב"גולדמן זקס" מזהירים כי ככל שהמצר יישאר סגור זמן רב יותר, כך התאוששות הייצור תהיה איטית יותר.
הסיבה היא שסגירות ממושכות יוצרות נזקים במאגרי הנפט, הדורשים התערבות יקרה לפני שניתן יהיה לפתוח מחדש את הבארות. לכך יש להוסיף את העובדה שכ־80 מתקני נפט נפגעו, ושליש מהם במצב קשה מאוד – ויידרש זמן רב לשקמם.
בעיה נוספת היא הלוגיסטיקה. לאחר שהמכליות הקיימות יורשו לעזוב את המפרץ, יידרשו להן כמה שבועות להגיע ליעדן. זמן רב עוד יותר יידרש למכליות ענק חדשות להגיע למזרח התיכון, להעמיס נפט ולהפליג חזרה לאסיה או לארה"ב.
כדי לסגור את פער האספקה, המוערך בכמיליארד חביות נפט וממשיך לגדול מדי יום, יידרשו לפחות כמה חודשים עד שתירשם שוב זרימה נורמלית של מכליות
כדי לסגור את פער האספקה, המוערך בכמיליארד חביות נפט וממשיך לגדול מדי יום, יידרשו לפחות כמה חודשים עד שתירשם שוב זרימה נורמלית של מכליות.
גם בתרחיש אופטימי, "גולדמן זקס" מעריך כי רק 70% מהייצור האבוד יתאושש בתוך שלושה חודשים מהפתיחה מחדש, וכ־88% בתוך שישה חודשים, בעוד התאוששות מלאה עשויה להימשך כמה רבעונים. במילים אחרות: המחסור כבר הפך לחלק מובנה במערכת.
אחת השאלות המרתקות היא מדוע מחירי הנפט בחוזים העתידיים נותרו נמוכים יחסית – סביב 95–105 דולר לחבית – בזמן שהמחסור הפיזי כה חמור. התשובה היא שיש נתק מבני עמוק בין שני שוקי נפט מקבילים.
על המסכים הממוזגים של סוחרי החוזים העתידיים בבורסה הכול נראה רגוע יחסית, כשהם נאחזים בהבטחות האופטימיות של דונלד טראמפ לסיום המלחמה. אך בנמלים ובבתי הזיקוק המציאות היא שדה קרב – המחסור הפיזי דוחף אותם להילחם על כל חבית פנויה כבר היום. כך מחירי הנפט למסירה מיידית (Dated Brent) זינקו לרמות של כ־150 דולר לחבית.
במקביל, בבורסה נסחרת חבית נפט במחיר הנמוך לעיתים בכ־38 דולר ממחירה בנמל – פער חסר תקדים שמעיד על ניתוק עמוק בין הציפיות למציאות. ההערכה היא שאם המצור יימשך, גם הסוחרים בבורסה יאבדו בסופו של דבר את האופטימיות, והפער בין המחירים "על הנייר" למחירים בפועל ייסגר.
ההחלטה אם לסיים את המלחמה ולפתוח את המצר או להסלים את המאבק תהיה ההבדל בין כאוס בשוק הנפט לבין חזרה מהירה ככל האפשר לשגרה
עם זאת, יש גם מי שאינם שותפים לתרחישי האימה. לפי דוח שפרסמה סוכנות האנרגיה הבינלאומית באמצע אפריל, הופחתה תחזית הביקוש העולמי לנפט, בין היתר בשל מנגנון המכונה "פגיעה בביקוש". כלומר, כשהמחיר מטפס גבוה מדי, הצרכנים, המשקים והממשלות מתחילים לצמצם את השימוש בנפט או לחפש חלופות.
האטה כזו יוצרת מעין תקרת זכוכית למחיר הנפט: היא אינה מונעת תנודתיות או קפיצות חדות בטווח הקצר, אך מקשה על המחיר להמשיך ולטפס לרמות קיצוניות, כפי שמשרטטים חלק מהתרחישים הפסימיים.
כך או כך, גם האופטימיים וגם הפסימיים מפנים את מבטם לאדם אחד שיכריע את גורל השוק – נשיא ארה"ב. ההחלטה אם לסיים את המלחמה ולפתוח את המצר או להסלים את המאבק תהיה ההבדל בין כאוס בשוק הנפט לבין חזרה מהירה ככל האפשר לשגרה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו