הכנסת אישרה בימים אלה חוק המשנה מן היסוד את מעמדה של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). הדיון שהתפתח סביב המהלך התמקד בעצמאות הארגון ובהשפעת הדרג הפוליטי על עבודתה.

מי שקולו כמעט לא נשמע בהקשר הזה ולא במקרה, הוא הציבור הערבי, שיש לו את האינטרס הגדול ביותר בגוף עצמאי, חזק ואמין האחראי על חקירת המשטרה.

בעיני רוב הציבור היהודי, מח"ש היא עוד מנגנון במערכת אכיפת החוק. עבור הפלסטינים אזרחי ישראל היא אמורה הייתה להיות הכתובת שאליה פונים כאשר הכוח המשטרתי מופעל שלא כדין.

בעיני רוב הציבור היהודי, מח"ש היא עוד מנגנון במערכת אכיפת החוק. עבור הפלסטינים אזרחי ישראל היא אמורה הייתה להיות הכתובת שאליה פונים כאשר הכוח המשטרתי מופעל שלא כדין

האזרח הערבי חווה את המשטרה כמזניחה במקרה הקל ומאיימת, מתגזענת, מתעמרת ואלימה במקרה הנפוץ. נזכיר: הסיכוי של מפגש בין שוטר לאזרח ערבי להסתיים באלימות, בפציעה או במוות, גדול הרבה יותר ממפגש כזה עם אזרח יהודי.

במצב עניינים כזה, מח"ש שאינה חלק מהמשטרה והיא לכאורה חלק ממערכת עשיית הצדק, אמורה הייתה להיות המקום ששיעור הפונים אליו מבני החברה הערבית גדול בהרבה מחלקה באוכלוסייה.

אלא שמח"ש איבדה את האמון של הפלסטינים אזרחי ישראל בה כמעט מרגע לידתה. אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 אזרחים ערבים מאש המשטרה, נותרו עד היום האירוע המכונן ביותר בהקשר זה. לאחר כמעט חמש שנים של חקירה, סגרה מח"ש, בראשות הרצל שבירו, את התיקים ולא הגישה אפילו כתב אישום אחד נגד מי מהשוטרים המעורבים.

זה לאחר שבזמן אמת, במהלך האירועים האלימים עצמם, מח"ש, אז בראשות ערן שנדר, לא חקרה ברצינות את האירועים וגם כשחקרה, הסתמכה בעיקר על המשטרה עצמה. פרופסור שמעון שמיר, חבר ועדת אור, אמר אז: "קשה להשתחרר מהרושם שיש יותר מדי הרוגים ופחות מדי מח"ש".   

פרשת אום אל־חיראן ב-2017 העמיקה את משבר האמון. המורה המנוח יעקוב אבו אל-קיעאן שנורה בידי שוטרים שפשטו על כפרו באישון לילה, הוצג בידי ראשי המדינה והמשטרה כמחבל שביצע פיגוע דריסה. בהמשך התברר כי אין בכך ממש. יותר מכך, ראש הממשלה אף התנצל בפני משפחתו.

האזרח הערבי חווה את המשטרה כמזניחה במקרה הקל ומאיימת, מתגזענת, מתעמרת ואלימה במקרה הנפוץ. הסיכוי שמפגש בין שוטר לאזרח ערבי יסתיים באלימות, פציעה או מוות, גדול בהרבה ממפגש כזה עם אזרח יהודי

מח"ש פעלה במהירות והחלה בחקירת האירוע. במשך הזמן הצטברו עדויות, פרסומים וטענות של גורמים שונים, לפיהן במח"ש התגבשה תמונה מורכבת בהרבה – לכל הפחות – מזו שבאה לידי ביטוי בעמדות הרשמיות שפורסמו לציבור. הרושם שהתקבל בציבור היה שמח"ש אכן חקרה את הנושא לעומקו אבל לא קיבלה הרשאה להציג את ממצאיה, שאולי היו מטהרים רשמית את שמו של יעקוב אבו-אלקיען. זאת משיקולים פוליטיים או מערכתיים.

פרשה זו הייתה כואבת במיוחד גם כי התרחשה בשלהי כהונתו של אורי כרמל, שהיה מודע לאי האמון במח"ש מצד האזרחים הערבים והחל לפעול לתיקון. הוא הורה להתחיל לפלח נתוני תלונות וחקירות לפי לאום, קיים הידברות עם גורמים בחברה הערבית והכניס את הנושא לתוכניות העבודה של הארגון. המאמצים הללו נקטעו עם סיום כהונתו וכניסתה לתפקיד של קרן בר-מנחם.

הוויכוח הנוכחי על החוק החדש מתנהל סביב החשש מפוליטיזציה של מח"ש. זהו חשש לגיטימי וראוי לדיון. אך גם הוא לא ממש רלוונטי עבור הפלסטינים אזרחי ישראל שלתפיסתם ייתכן שמח"ש לא תהיה עצמאית בעתיד, אבל היא מעולם לא באמת הייתה כזו גם בעבר.

במבחנים החשובים ביותר מבחינת הפלסטינים אזרחי ישראל, מח"ש נכשלה ולא ביססה מוניטין של גוף עצמאי, נחוש ובלתי תלוי, המסוגל לעמוד מול המערכת שאותה הוא אמור לחקור גם כאשר הדבר כרוך במחירים מוסדיים או פוליטיים. בעיני רבים, מח"ש אינה נתפסת כגורם חיצוני למערכת, אלא כחלק ממנה.

במבחנים החשובים ביותר מבחינת הפלסטינים אזרחי ישראל, מח"ש נכשלה ולא ביססה מוניטין של גוף עצמאי, נחוש ובלתי תלוי, המסוגל לעמוד מול המערכת שאותה הוא אמור לחקור גם כשזה כרוך במחירים מוסדיים או פוליטיים

במיוחד לנוכח קטסטרופת הפשיעה, הפלסטינים אזרחי ישראל זקוקים למשטרה חזקה, מקצועית ואפקטיבית יותר. משטרה שתגן על חייהם וביטחונם. דווקא משום כך הם זקוקים גם למנגנוני פיקוח חזקים, עצמאיים ואמינים על המשטרה. לצד שינוי העומק במשטרה שיש לקוות שיחל לאחר הסתלקותה של הממשלה הנוכחית מחיינו, יש להפוך את מח"ש לכתובת אמיתית עבור האזרחים הערבים.  

אמנון בארי-סוליציאנו משמש מנכ"ל שותף ב"יוזמות אברהם" מזה שני עשורים. בעל מומחיות בנושאים הבאים: שיטור, אכיפה ופשיעה בחברה הערבית; ערים ואזורים מעורבים; יחסי רוב-מיעוט במקומות עבודה ומרבים משותפחים; פוליטיקה ערבית.