תחת מעטה של פולחן דתי ומאבק לגיטימי באסלאמופוביה, מתחוללת בשנים האחרונות מהפכה שקטה אך דרמטית בין כותלי המרכזים האסלאמיים בארצות הברית.

המסגד האמריקאי המודרני כבר אינו רק בית תפילה רוחני. עבור הנהגה מוסלמית מתוחכמת ואקטיביסטית, הוא הפך לנשק פוליטי וממסדי רב-עוצמה. הדרשות הנישאות במסגדים ברחבי ארה"ב בשנים האחרונות משרטטות אסטרטגיית עומק חדשה: "ג'יהאד פוליטי".

אין מדובר פה בפרשנות המצומצמת של המערב למלחמה אלימה או לטרור, אלא ברתימת המושג הדתי "ג'יהאד" למאמץ מודע ומאורגן למנף את האסלאם, לחדור למוקדי קבלת ההחלטות בוושינגטון, ולהילחם במערב ובמדיניות החוץ שלו מתוך הבית הלבן עצמו.

המסגד האמריקאי המודרני כבר אינו רק בית תפילה רוחני. עבור הנהגה מוסלמית מתוחכמת ואקטיביסטית הוא הפך נשק פוליטי וממסדי רב-עוצמה. הדרשות בו משרטטות אסטרטגיית עומק חדשה: "ג'יהאד פוליטי"

הראיות לאסטרטגיה הזו אינן נשארות ברמת התיאוריה. מעקב ארוך שנים אחר דרשות יום שישי (חֻ'טְבָּה) במסגדים ומרכזים אסלאמיים ממישיגן וניו ג'רזי ועד קליפורניה – חושף מנגנון משומן של פוליטיזציה דתית.

הדרשנים במסגדים מנצלים בכישרון רב את שיח הזהויות האמריקאי, את תחושות הקיפוח ואת המאבק המוצדק באסלאמופוביה, כדי להניע את הקהל למטרה ממוקדת: בניית חזית אלקטורלית מוסלמית בעלת משקל סגולי שיכול לכופף את ידם של פוליטיקאים בוושינגטון.

אך בעוד הפעילות הציבורית מוצגת כלפי חוץ כחלק מהמשחק הדמוקרטי האמריקאי, התוכן הפנימי מציג תמונת מצב מורכבת ומדאיגה הרבה יותר. שם, הרחק מהאוזניים של התקשורת הממסדית ובכסות של "צדק חברתי", הופכות הסוגיות של פלסטין ומסגד אל-אקצא למנוע של הקצנה ושל רטוריקה רדיקלית, הדוחקת במתפללים לנצל את כוחם האזרחי כדי לערער על הברית האסטרטגית של ארה"ב עם ישראל, ובה בעת, לאמץ תפיסות פאן-אסלאמיות הרואות במערב עצמו יריב תרבותי שיש להכניעו מבפנים.

במיוחד מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, הפכו המסגדים לבמות להאדרת מעשי חמאס כ"גבורה דתית" לגיטימית. אימאמים מובילים אינם מסתפקים עוד בביקורת פוליטית על מדיניות החוץ האמריקאית, אלא משלבים בדרשותיהם מסורות שבעל פה (חַדִיתִ'ים) וטקסטים דתיים המציגים את היהודים כבוגדניים מטבעם, וקוראים בגלוי להשמדת "הציונים".

מאז ה-7/10 הפכו המסגדים לבמות להאדרת חמאס כ"גבורה דתית". אימאמים מובילים משלבים בדרשותיהם מסורות וטקסטים דתיים המציגים את היהודים כבוגדניים מטבעם, וקוראים בגלוי להשמדת "הציונים"

דוגמה מובהקת לכך היא הניצול המתוחכם של המאבק באסלאמופוביה. הדרשנים מסבירים למתפללים כי הדרך היחידה להגן על עצמם מפני "העליונות הנוצרית-לבנה" בארה"ב היא לא בבידוד, כי אם בהפגנת כוח מסיבית. המסר שמועבר לקהל ברור וישיר: חובה דתית על כל מוסלמי להתייצב בחזית האקטיביזם האזרחי, למנף את הדמוקרטיה האמריקאית, ולהפוך את הקהילה המוסלמית לכוח פוליטי שיאלץ את הבית הלבן להפסיק את התמיכה בישראל ולשרת את יעדי האומה האסלאמית.

התבוננות מעמיקה במאות הדרשות, הכנסים והעצרות בשנים האחרונות, חושפת כי הדיבורים על אקטיביזם פוליטי אינם מנותקים מאידיאולוגיית עומק רדיקלית. הרטוריקה המושמעת במסגדים ובבמות הציבוריות בארצות הברית אינה אחידה, אך ניתן לחלקה בבירור לחמש קטגוריות נושאיות מרכזיות המשרתות את אותו "ג'יהאד של השפעה".

1. מינוף הדמוקרטיה, אקטיביזם פוליטי ובניית "בלוק הצבעה" מוסלמי

אחד המרכזים הסוערים ביותר נמצאים באזור דטרויט ודירבורן שבמישיגן (מי שכונתה "בירת הג'האד של אמריקה"), שם הקהילה המוסלמית מחזיקה בכוח פוליטי עצום. טַארֶק בַּזִי, מהקולות הבולטים במסגדים בדירבורן, חוזר בדרשותיו על כך שמישיגן היא "חזית המאבק" ושעל המוסלמים להראות לממשל האמריקאי ש"הקול המוסלמי לא יינתן למי שתומך בציונים". הדרשנים והפעילים משתמשים בכלים הליברליים של המערב – בחירות, שתדלנות וזכויות אזרח – על מנת לצבור כוח פוליטי שישרת את יעדי הדת והאומה האסלאמית, תוך ניצול תחושות הקיפוח והאסלאמופוביה.

המסר: חובה דתית על מוסלמי להתייצב בחזית האקטיביזם, למנף את הדמוקרטיה בארה"ב להפיכת הקהילה המוסלמית לכוח פוליטי, שיאלץ את הבית הלבן להפסיק תמיכה בישראל ולשרת את יעדי האומה האסלאמית

האימאם עַבְּד אִלְ-מַאלֶכּ ממינסוטה הצהיר:

"לאמריקאים יש זכות מלאה לפחד מכך שהמוסלמים נמצאים כאן כדי להחליף אותם. אנחנו הילדים החדשים בשכונה, וזהו הרגע שלנו. על המוסלמים הצעירים להפוך לראשי ערים, מפקדי משטרה, מנהיגים בקונגרס והנשיא הבא של ארה"ב".

2. ארגון CAIR – חוד החנית של האקטיביזם המוסלמי

ארגון CAIR (המועצה ליחסים אמריקאיים-אסלאמיים) הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו הופכת הרטוריקה הדתית במסגדים לכוח פוליטי מעשי של ממש. הארגון פועל כחוד החנית של הקהילה, ותפקידו הכפול מבריק ומתוחכם: מצד אחד, הוא משמש כגוף המרכזי לתיעוד ולחימה באסלאמופוביה ובאפליה, תוך ניצול מושלם של שיח הזכויות והליברליזם האמריקאי כדי לזכות בלגיטימציה ציבורית רחבה ותקציבים. מצד שני, בכירי הארגון משתמשים בבמות המסגדים כדי לתרגם את תחושות הקיפוח הללו לאסטרטגיה כוחנית.

הם קוראים למתפללים לצאת מהמרחב הדתי הפסיבי, להתארגן ב"בלוק הצבעה" מרוכז, ולחדור למוסדות השלטון. תחת המעטפת הציבורית של "הגנה על זכויות אזרח", למעשה מתעל CAIR את כוחם האלקטורלי של מוסלמי ארה"ב כדי להפעיל לחץ פוליטי ישיר על הקונגרס והבית הלבן, במטרה מוצהרת לבודד את ישראל, לשבור את הברית האסטרטגית איתה, ולמנף את מעמד האסלאם באמריקה.

חוּסַאם עַיְלוּש, מנהל סניף CAIR בלוס אנג'לס, קישר ישירות בין המאבק במזרח התיכון לאקטיביזם אזרחי, באומרו:

"ישראל שואפת לייצר כאוס במזרח התיכון כדי להקים את 'ישראל הגדולה'… אחרי איראן, המטרה שלהם היא לפגוע בטורקיה, פקיסטן וסוריה. מוסלמים באמריקה חייבים להיות אקטיביים, להצטרף ל-CAIR –ולייצר 'בלוק הצבעה' מרוכז".

בדרשה אחרת שנישאה במסגד בפלורידה עלתה קריאה לגיוס כספים עבור פלסטין:

"אם המוסלמים ישתמשו בכוחם בפלורידה, שבה יש את ריכוז הציונים הצפוף ביותר בארה"ב, הם יוכלו לנצח בכל מקום. דעת הקהל האמריקאית לגבי פלסטין השתנתה, ועלינו לפעול כדי לשמר את המומנטום הזה".

CAIR משמש ללחימה באסלאמופוביה ואפליה, תוך ניצול שיח הזכויות והליברליזם האמריקאי להשגת לגיטימציה ציבורית ותקציבים – ואז בכירי הארגון משתמשים במסגדים לתרגום תחושות הקיפוח לאסטרטגיה כוחנית

הסוגייה הפלסטינית משמשת במסגדים רבים כחומר נפץ רטורי. הדרשות במסגדים מראות כי לא מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל, אלא באנטישמיות טהורה, בקריאות להשמדה ובהצדקת מעשי טבח, תחת כסות של חובה דתית.

היה זה האימאם עַבְּד אִלְ-חַמִיד מפנסילבניה שדבק בעלילת דם מובהקת, לפיה:

"ישראל גונבת איברים ועור מפלסטינים; האחים שלכם ושלי עוברים פשיטת עור!"

מוּחַמַד אִל-שִינַאוִוי האשים:

"הציונים יצרו את הרטוריקה האסלאמופובית שגרמה לירי במסגד בסן דייגו. הם רוצים לכבוש את העולם המוסלמי, והם כמו 'כלבים שוטים'.

לינדה סרסור, פעילה פוליטית מוסלמית-אמריקאית ממוצא פלסטיני,קבעה:

"אנחנו מנקים את הקונגרס. מועמדים שעומדים באופן חד-משמעי למען פלסטין חופשית מנצחים בבחירות ברחבי אמריקה… האנשים בקווינס רוצים פלסטין חופשית".  

חבר הקונגרס הדמוקרטי, בראד לנדר, תועד מקריא פסוקי קוראן במסגד בניו-יורק, ומצטרף לקריאה, לפיה:

"טראמפ רק רוצה מוסלמים שמוותרים על הדת שלהם, אבל האסלאם הוא מכונה שטוחנת כל רעיון אחר בעולם. בסופו של דבר הוא ינצח".

הסוגייה הפלסטינית משמשת חומר נפץ רטורי במסגדים. הדרשות מראות כי לא מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל, אלא באנטישמיות טהורה, בקריאות להשמדה ובהצדקת מעשי טבח, בכסות חובה דתית

3. דַעְוַוה (תעמולה) למען הפיכתה של ארה"ב למדינה מוסלמית

חלק מהדרשנים רואים באקטיביזם של המסגדים שלב זמני בלבד, שמטרתו הסופית היא החלפת הדמוקרטיה המערבית והתרבות הנוצרית בשריעה אסלאמית, תוך ניצול גלי ההגירה ואירועי ספורט ותרבות.

לראיה, בכנס אסלאמי שנערך בטקסס נשמעו קריאות בנוסח:

"האסלאם ישלוט בעולם, המטרה שלנו היא שאמריקה תהפוך למדינה מוסלמית".

הכנס ביקש לגייס מיליוני דולרים להקמת מרכזים שיכשירו אנשים להמיר נוצרים ויהודים לאסלאם.

האימאם הניו-יורקי טום פשין הסביר בדרשתו:

"לאסלאם יש את 'הרוטב הסודי' שאמריקה צריכה כדי לגאול את עצמה. הובאנו לכאן למטרה מסוימת. זהו נס שאללה לא קבר את המדינה הזו (ארה"ב) בתוך הים כבר עכשיו".

הוא קרא לנצל את משחקי המונדיאל:

"על מנת לחלק ספרי קוראן לאוהדי כדורגל… ארה"ב אינה מדינה נוצרית, אנחנו חופשיים להפיץ את מסר האסלאם. הנצרות גוססת בזמן שהאסלאם צומח. כנסיות הופכות למסגדים".

האימאם עַבְּד אִלְ-מוּנְעִם דוּבַּאל ממדינת אוהיו ניסח זאת בצורה חריפה, כשאמר:

"העולם כולו ירוויח תחת שלטון מוסלמי. העשירים והחזקים מתכנסים כיום כדי לבצע את הטקסים של השטן. לאסלאם יש את התשובה לכל משבר שאמריקה מתמודדת איתו כיום. הפצת האסלאם היא האחריות של כל מוסלמי".

חלק מהדרשנים רואים באקטיביזם של המסגדים שלב זמני בלבד, שמטרתו הסופית היא החלפת הדמוקרטיה המערבית והתרבות הנוצרית בשריעה אסלאמית, תוך ניצול גלי ההגירה ואירועי ספורט ותרבות

הרדיקליזציה במסגדים ובמרכזים הקהילתיים גולשת לעיתים קרובות משדלנות פוליטית לתמיכה מוצהרת בארגוני טרור ובמדינות אויב, תוך קריאה מפורשת לפירוק מוחלט של מערכות השלטון המערביות.

מוּחַמַד בַּדַאוִי מברוקלין אף טען בדרשת יום שישי כי משימת חייו היא מלחמה בממסד האמריקאי:

"כמוסלמי, משימת חיי היא להילחם בממשלת ארה"ב ובצבא ארה"ב עד נשימתי האחרונה – זוהי סיבת קיומי".

4. ציר ח'אמנאי בלב אמריקה

נדבך נוסף שנחשף הוא השפעתה הישירה של איראן ותנועות פאן-אסלאמיות זרות על הנעשה בתוך המסגדים בארה"ב, כולל קיום ימי זיכרון, פולחן אישיות למנהיגים רדיקליים ומימון מוסדות חינוך.

בדרשות זיכרון שנערכו במסגדים שיעיים בדירבורן שבמישיגן לזכרו של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, הושמעה רטוריקה אנטי-אמריקאית חריפה:

"ארה"ב נבנתה על ידי עובדי שטן. פסל החירות הוא לוציפר. ח'אמנאי היה המנהיג הגדול של זמננו, והפצת האסלאם בארה"ב היתה אחת ממטרותיו.ו"

הנתונים העובדתיים שנאספו ממסגדי ארצות הברית מציגים תמונה קוהרנטית ומדאיגה של "הג'יהאד של ההשפעה". תמונה זו מעידה כי מאחורי הפרגוד, המסגדים בארה"ב מתפקדים כחממות אידיאולוגיות להפצת אנטישמיות, תמיכה בציר הטרור האיראני, דחיית הערכים המערביים ושאיפה מוצהרת לשינוי פניה של אמריקה מבפנים.

הרדיקליזציה במסגדים ובמרכזים הקהילתיים גולשת לעיתים קרובות משדלנות פוליטית לתמיכה מוצהרת בארגוני טרור ובמדינות אויב, תוך קריאה מפורשת לפירוק מוחלט של מערכות השלטון המערביות

ארצות הברית עומדת בפני אתגר חוקתי וביטחוני חסר תקדים: עליה להכריע האם היא מסוגלת להמשיך להעניק חופש פעולה מוחלט למרכזים דתיים שהפכו את עצמם לכלי נשק פוליטיים, או שמא הגיעה העת להכיר בכך שהקרב על המזרח התיכון – ועל עתידו של המערב – מנוהל כיום מתוך דרשות יום השישי ברחבי המדינה.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).