כשאני כותב תחזית על נושא מסוים, אני בדרך כלל צודק. כך קרה כאשר כתבתי כאן "מכתב אישי" לרמטכ"ל וגם למפכ"ל המשטרה עם כניסתם לתפקיד, ובו צפיתי את מה צפוי להם עם ממשלה כזו. צדקתי. הפעם אני מקווה לטעות – הנושא הפעם הוא ההסכם שנחתם בשבוע שעבר בין ישראל ולבנון.

ישראל, לבנון וארצות הברית חתמו בוושינגטון על הסכם מסגרת המתווה את הדרך להפסקת אש, נסיגת כוחות צה"ל מדרום לבנון, והסדר מדיני. ההסכם כולל נספח ביטחוני שנועד להסיר את איומי הטרור, ומגדיר את היעד הסופי של המהלך ככינון שלום והכרה הדדית בריבונות בין המדינות.

ראשית, העובדות: ההסכם מבהיר כי לישראל אין שאיפות טריטוריאליות בלבנון, וכי הפעילות הצבאית של צה"ל בשטחה נועדה אך ורק להסרת איומים מצד חזבאללה. מזכ"ל הארגון, נעים קאסם, תקף בחריפות את ממשלת לבנון על החתימה והצהיר כי הארגון אינו מחויב להסכם, בטענה שהוא מנוגד לאינטרסים שלהם.

לפי ההסכם, לישראל אין שאיפות טריטוריאליות בלבנון, ופעילות צה"ל שם נועדה רק להסרת איומים מצד חזבאללה. אך מזכ"ל חזבאללה תקף בחריפות את ממשלת לבנון והצהיר שארגונו לא מחויב להסכם

ההסכם התגבש בחסות ובתיווך ארה"ב, תחת הצהרות של שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו לפיהן מדובר בניתוק לבנון מהשפעת איראן. 

ההסכם החדש נראה יותר כמו מסגרת מדורגת להפחתת העימות, עם נסיגה ישראלית, המותנית בפירוק חזבאללה מנשק ובהעברת אחריות לצבא לבנון, ולא כמו שלום סופי ומיידי. 

הנוסח שפורסם מתאר הכרה הדדית בריבונות, תיאום בתיווך אמריקאי, והכוונה לקידום "הסכם שלום מלא" בהמשך. לפי הדיווחים, ישראל תישאר בשלב זה בקו הצהוב, והנסיגה תהיה הדרגתית ורק אם יירשם פירוק נשק של חזבאללה והעברת שליטה אפקטיבית לצבא לבנון. זה אומר שיש כאן מנגנון שמייצר תמריץ לשקט, אבל גם משאיר הרבה תנאים פתוחים.

החסם המרכזי הוא חזבאללה: גם בדיווחים על ההסכם וגם בתגובות הלבנוניות והישראליות, פירוק הארגון מנשקו מופיע כתנאי יסוד, ולא כעובדה מוגמרת. בנוסף, יש פערים של לוחות זמנים, גבולות, ונוכחות צה"ל בדרום לבנון, ולכן גם גורמים אמריקאיים מגדירים את המהלך כ"צעד ראשון" בלבד. כל עוד המדינה הלבנונית לא שולטת בפועל בכל השטח, קשה לדבר על יצירת תנאים לשלום של ממש.

וכאן הניתוח שלי. ההסכם נחתם בין ישראל ומה שמכונה ממשלת לבנון. זו קיימת רק על הנייר שכן חזבאללה שולט למעשה בלבנון. צבא לבנון, שאמור לפקח על ביצוע ההסכם, הוא צבא חלש בלשון המעטה ואנשיו לא מסוגלים להתמודד עם חזבאללה.

ההסכם נחתם בין ישראל ומה שמכונה ממשלת לבנון. זו קיימת רק על הנייר, כי חזבאללה שולט למעשה בלבנון. צבא לבנון, שאמור לפקח על ביצוע ההסכם, הוא צבא חלש, ואנשיו לא מסוגלים להתמודד עם חזבאללה

הממשל האמריקאי מאוד רצה את ההישג, וזאת כדי לתת לנשיא דונלד טראמפ הזדמנות לעוד הכרזה חגיגית. זה עוד הישג דומה לזה של בתי מלון וקזינו בעזה ואיראן ללא נשק גרעיני וטילים בליסטיים.

האמריקאים רצו הישגים אבל אלה הושגו על הנייר בלבד, ללא כל בסיס בשטח.

אז איפה זה משאיר את ישראל? במצב גרוע ביותר, בדיוק כמו בנושא איראן ועזה. ארה"ב כפתה על ישראל הסכמים שלא שווים את הנייר עליו הם כתובים.

וכל זה מתרחש כאשר צה"ל סובל ממחסור חריף בחיילים, כאשר הממשלה לא מתפקדת, וכשהכול מוכתב מהבית הלבן בוושינגטון.

המצב רע, רע מאוד. ישראל לא השיגה דבר. ההסכמים לכאורה נעשו בלחץ כי לארה"ב נמאס לעסוק בבעיות במזרח התיכון. ואם מישהו היה זקוק להוכחה נוספת שההסכם הזה הוא בדיחה  עלובה – הגיעה בשבת, כאמור, תגובתו של מנהיג חזבאללה עצמו, נעים קאסם, על ההסכם – שעיקרה ביטולו והסרת אחריות ממנו, ומתקפה חריפה על המהלך שהוגדר כהקדמה אפשרית להסכם שלום. 

קאסם כינה את ההסכם "שגיאה היסטורית", ואמר שמדובר בוויתור על הריבונות הלבנונית לטובת ישראל. בדבריו הדגיש קאסם כי ארגון הטרור שבראשו הוא עומד מחויב למזכר ההבנות שנחתם בין ארה"ב לאיראן, ולא להסכם החדש מול ירושלים. דברים ברורים – מול הסכם שהוא פיסת נייר ללא ערך.

קאסם כינה את ההסכם "שגיאה היסטורית", והדגיש, כאמור, כי ארגונו מחויב למזכר ההבנות שנחתם בין ארה"ב לאיראן, ולא להסכם החדש מול ירושלים. דברים ברורים – מול הסכם שהוא פיסת נייר ללא ערך

כדי לטפל בנושא הזה, שרק יחמיר מיום ליום, צריך כאן ממשלה של אנשים כישרוניים שיודעים לעמוד על האינטרסים של ישראל גם כאשר זה כרוך בלומר "לא" למנהיג העולם. אם בבחירות הקרובות לא תקום כאן ממשלה כזו – ישראל בבעיה קולוסלית שיהיו לה השלכות נוראות. 

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.