1

"לא צריך להיות מדען גדול כדי להרגיש שיש בישראל בימים מסוימים תחושה של מחנק שלא נובעת מסערה במדבר. זה קרה כמה פעמים השנה, אני זוכר את זה טוב טוב. יש ימים שאני הולך לים ומרגיש שהאקלים שלי לא טבעי. הוא מהונדס. בימי קיץ פתאום יש הייז סביב השמש, אין עננים, אין כלום והשמש מכוסה במעין מסך לבן. זה חלקיקי אלומיניום. אין טוב ממראה עיניים ומתחושות של כלל הציבור".

האזרח עו"ד אריה סוכובולסקי הגיע השבוע לוועדת הפנים והסביבה של הכנסת כדי להשתתף בדיון על הנדסת אקלים. דומה שהנאום הקצר שנשא מתמצת שעתיים ורבע ארוכות שנמשכה הישיבה: יש תחושות (של כלל הציבור!), יש דברים שמרגישים. לא צריך להיות מדען, לא צריך מידע, לא צריך מדע. סוכובולסקי פשוט יודע שמהנדסים לנו את האקלים. הוא רואה את זה בעיניים. יש טוב ממראה עיניים?

כמו כל תיאוריית קונספירציה הגונה, גם זו שעוסקת בהנדסת אקלים בישראל נגזרת מגרעין של אמת. והאמת היא שלאור קצב ההתחממות הגלובלית וההשלכות ההרסניות שכבר ניכרות, מתפתח בשנים האחרונות דיון ער בעולם המדע וגם מחוץ לו על הצורך להתערב באמצעות טכנולוגיות שונות בניסיון למתן את ההתחממות.

יש תחושות (של כלל הציבור!), יש דברים שמרגישים. לא צריך להיות מדען, לא צריך מידע, לא צריך מדע. האזרח סוכובולסקי פשוט יודע שמהנדסים לנו את האקלים. הוא רואה את זה בעיניים. יש טוב ממראה עיניים?

זה דיון חשוב, מרתק, שהצצה אליו אפשר היה לקבל בכתבה שפורסמה בסוף השבוע האחרון במוסף 'הארץ', על קבוצה של מדענים ישראלים שהקימו חברה בשם "סטארדאסט" ומשוכנעים שהם מסוגלים להציל את האנושות באמצעות פיזור של חלקיקים באטמוספירה. הרעיון זוכה לתמיכה בקרב מדענים מסויימים ולהתנגדות עזה מצד אחרים, וזה בהחלט דיון חיוני. רק שלמרבה הצער, זה לא הדיון שהתקיים השבוע בכנסת.

דיון בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת על הנדסת אקלים, 30 ביוני 2026 (צילום: צילום מסך ערוץ הכנסת)

הדיון בכנסת – כמצופה מכזה שהרוח החיה מאחוריו היתה ח"כ לימור סון הר-מלך, שבזה למדענים ושעבורה ארגון הבריאות העולמי הוא אויב – הציב במרכז סיפורים כגון זה שחלקה אזרחית אחת, שאמרה "זה פשוט סיוט, אני רוכבת סביב הים ויש לך שמים כחולים, עננים ופתאום שמים אפורים מלוכלכים, כולם מבינים שקורה כאן משהו ואנחנו רוצים לדעת מה".

דוברת בשם אלונה אמרה "אנשים חיים תחת חרדות ופחד לא מהחמאס אלא ממה שקורה בשמים, ואין עם מי לדבר ואין ממי לקבל תשובות". אברהם הציג תעלומה: "רואים את סמל החטופים בשמים. איך עושים את סמל החטופים?".

דוברת בשם אלונה אמרה "אנשים חיים תחת חרדות ופחד לא מהחמאס אלא ממה שקורה בשמים, ואין עם מי לדבר ואין ממי לקבל תשובות". אברהם הציג תעלומה: "רואים את סמל החטופים בשמים, איך עושים את זה?"

שיר אדלר, מרפאה בעיסוק וממייסדות עמותת 'שמים כחולים' שמובילה את השיח על הנדסת האקלים, הציגה סקר בו רוב מבין 397 הנשאלים "דיווחו שהם מרגישים גירוי בעיניים בזמן שהם מבחינים בשינוי בשמים. והם מרגישים שמסתירים מהם מידע".

לפחות במובן הזה, הוועדה קידמה משהו. מול סוללת האזרחים המודאגים התייצבו נציגי משרדי הבריאות, המדע, הגנת הסביבה, השירות המטאורולוגי ורשות המים, וכולם פה אחד הבהירו שבשמים הישראליים לא נעשית שום פעולה זדונית של זריעת חלקיקים. האם זה הרגיע את החרדות? לא מומלץ לבנות על זה.

הילה סביב השמש ועננים בשמי צפון ישראל, 2 במאי 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

כשד"ר יהודה טוראן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת הציג את הדו"ח שחיבר בנושא, הוא נשאל שוב ושוב על ידי ח"כ סון הר מלך אם בישראל מתבצעת הנדסת אקלים. "ככל שאני יודע זה לא קיים", הוא השיב, "אין עדיין מטוסים שמגיעים לגבהים האלה ועדיין אין את הטכנולוגיה, כרגע זה לא מעשי". התשובה הזו זיכתה אותו בגל של גיחוכים. זו כנראה לא היתה התשובה הרצויה.

המומחה נשאל שוב ושוב על ידי ח"כ סון הר מלך אם בישראל מתבצעת הנדסת אקלים. "ככל שאני יודע זה לא קיים", הוא השיב, "אין עדיין מטוסים שמגיעים לגבהים האלה ועדיין אין את הטכנולוגיה, כרגע זה לא מעשי"

ח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית), יו"ר הוועדה שכינס את הדיון, הודה שכלל לא הכיר את הנושא אבל נענה לפניותיהם של אזרחים מודאגים ושמח להעמיד לרשותם את במת הוועדה.

מישהו צריך לומר לקרויזר – שבהקשרים אחרים עשה עבודה ראויה כיו"ר הוועדה – שכשאזרח מודאג פונה אליו, מומלץ שיבקש ממנו להציג עובדות בסיסיות, מחקרים, מראי מקום, משהו, בטרם הוא מזמן שורה של נציגי ממשלה בכירים רק כדי להישבע שאין להם אחות שמרססת אותנו באלומיניום.

דיון בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת על הנדסת אקלים, 30 ביוני 2026 (צילום: צילום מסך ערוץ הכנסת)

פה ושם נשמעו כמה רסיסים של דברי טעם, שרק הדגישו את הפוטנציאל המוחמץ של הדיון. פרופ' יונתן דובי מאוניברסיטת בן גוריון, שבימי שיגרה מרבה להציג עמדות של הכחשת אקלים, אמר שכל פעולה של הנדסת אקלים, אם תיעשה בעתיד, צריכה לעבור בקרה ממשלתית וציבורית, להיות מבוססת מדע, לקחת בחשבון שהאטמוספירה והאקלים כאוטיים ולבדוק בזהירות את ההשלכות הבריאותיות על האוכלוסיה.

אם בזה היה מתרכז הדיון, דיינו. רק שבסרטון הצמוד אמר פרופסור אמריקאי שאין צורך בהנדסת אקלים כי אין בעיה עם האקלים, ובהמשך הבליחו גם התיאוריות המוכרות על חיסוני הקורונה הזדוניים וכל הג'אז הזה.

פה ושם נשמעו כמה רסיסים של דברי טעם, שרק הדגישו את הפוטנציאל המוחמץ של הדיון, אך כמובן שהבליחו גם התיאוריות על חיסוני הקורונה הזדוניים וכל הג'אז הזה

והיו גם רגעים מבדחים. כשח"כ סון הר מלך שבה והתעקשה עם ד"ר טוראן ממרכז המחקר והמידע באיזה הנדסת אקלים כן משתמשים בארץ, הוא השיב "נוטעים עצים". סון הר מלך התכרכמה: "כולנו מבינים שלא מדברים על עצים".

"אין שום פעילות של ריסוס באטמוספירה של ישראל", סיכם ד"ר עמיר גבעתי, ראש השירות המטאורולוגי, והוריד את הדיון אל הקרקע, תרתי משמע. "מה שכן קורה זה שכולנו מזהמים את כדור הארץ בתעשייה וברכבים וצריך להפחית את זה".

ערפל בתל אביב, 15 במרץ 2025 (צילום: אריק מרמור/פלאש90)

2

ההורים של ילדי הגן ביישוב הקהילתי משמר דוד שבשפלה מוטרדים: הילדים חוזרים הביתה מלאים חול, ומילא חול – הוא מלא בגללים של חתולים. לטענתם חלק מהילדים פיתחו נגעים בעור ומיני תחלואים כתוצאה מהמפגע התברואתי.

ההורים במשמר דוד לא לבד. מכל קצווי הארץ עולה שוועת הורים שמזדעקים כנגד ההתפלשות של צאצאיהם בחול. הכוונה לא לחול שבארגז החול הייעודי – את זה הם עוד מוכנים להכיל – אלא לגנים שבהם המשטח הבסיסי של החצר כולה הוא חול. ממש כמו פעם.

בכל הארץ הורים מזדעקים כנגד ההתפלשות של צאצאיהם לחול. הכוונה לא לחול שבארגז החול הייעודי – את זה הם עוד מוכנים להכיל – אלא לגנים שבהם המשטח הבסיסי של החצר כולה הוא חול. ממש כמו פעם

הטענות מתחלקות לשני סוגים וההבדל ביניהם מהותי: אלה שכופרים בחול כמשטח לגיטימי ודורשים מהעירייה/מועצה אזורית להמיר אותו בפתרון הקסם המוכר בשם דשא סינתטי. זה כמובן אסון בריאותי וסביבתי.

כשדשא סינתטי מתחמם הוא מגיע לטמפרטורות שעלולות לגרום כוויה ומפריש כימיקלים שאתם לא רוצים שילדיכם יתחככו בהם. וכמובן מדובר בפלסטיק אטום, מחמם ומונע חלחול מי גשמים לקרקע.

משמר דוד משתייך לגזר, שהיא מועצה אזורית איכותית עם ראשת מועצה, רותם ידלין, שמחויבת לסביבה ומתנגדת בתוקף להמרת החול בתכסית מלאכותית, קל וחומר דשא סינתטי.

חול בגן ילדים, ארכיון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

משחק בחול תורם למוטוריקה של הילדים, אני גדלתי בגן שחצרו היתה חולית וכך גם ילדיי וכולנו שרדנו כדי לספר. ידלין, כמו ראשי רשויות אחרים, מרגישה שהיא עומדת בפרץ מול הורים שרואים בכל גרגר חול אויב ומתעקשים לעטוף את ילדיהם באריזה סטרילית של חומרים סינתטיים.

הקבוצה השנייה של ההורים – אלה במשמר דוד טוענים שהם משתייכים אליה – לא מתנגדת לחול אבל מבקשת דבר פשוט: שהוא יהיה הרבה יותר נקי. זו ציפייה לגיטימית. אם נבחרי ציבור ואנשי סביבה ובריאות רוצים לשכנע את הציבור לזנוח את חלומות הדשא הסינתטי, הם צריכים להציע אלטרנטיבה ידידותית למשתמש.

הציפייה של ההורים לחול נקי יותר היא לגיטימית. אם נבחרי ציבור ואנשי סביבה ובריאות רוצים לשכנע את הציבור לזנוח את חלומות הדשא הסינתטי, הם צריכים להציע אלטרנטיבה ידידותית למשתמש

רמת הניקיון בהרבה גנים בישראל כיום לא משביעת רצון. חוזר מנכ"ל של משרד החינוך מחייב לכסות את ארגז החול (זה שמיועד רשמית למשחקים) בסוף כל יום, אבל באשר לחצר כולה נדרש לסנן את החול לא יותר מפעם בשנה. כשחתולים נכנסים לגן בחופשיות ועושים בחול מה שעושים, ניקיון שנתי, סליחה על משחק המילים הבלתי נמנע, לא מגרד את הצרכים.

משרד החינוך חייב להעלות את הדרישות, ואם הוא לא עושה את זה הרשויות המקומיות צריכות לגזור על עצמן סטנדרטים יותר מחמירים. יש לזה עלויות, זה מצריך גיוס של צוות הגן, אבל לשמור על חול נקי – יחסית, לפחות – זו לא משימה בלתי אפשרית. וזה בוודאי עדיף מלספק תחמושת להורים שעושים לובי לחלום הדשא הסינתטי.

דשא סינתטי בגן ילדים במושב ישרש, אפריל 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

3

כ-20 חודשים אחרי שנחנך הפארק החדש שקם במרכז תל אביב על חורבות אזור המוסכים ובתי המלאכה שהיה ידוע בשם 'חסן ערפה' (על שם בעל הפרדסים שמכר אותם לפני קום המדינה), ניגשתי לראות אם ההבטחה שהיתה גלומה בפארק – התחדשות עירונית וכתם ירוק למרגלות מגדלי העסקים והמשרדים של יצחק שדה – אכן מקוימת במבחן הזמן.

התשובה חיובית. שעת לפני הצהריים – עוד בטרם הפסקת הצהריים שבה המונים ינהרו מהמשרדים – והפארק מלא חיים, עובדים שיורדים להפוגה ועוברי אורח עם כלבים או סתם עם לפטופ. המגדלים והעצים במאמץ משותף מטילים לא מעט צל והרוח שמסתחררת סביב המגדלים משיבה את הנפש. והבריכה והעצים יפים כמו בימיו הראשונים של הפארק ואפילו יותר.

כ-20 חודשים אחרי שנחנך הפארק החדש שקם על חורבות אזור המוסכים ובתי המלאכה שהיה ידוע בשם 'חסן ערפה', ההבטחה להתחדשות עירונית וכתם ירוק למרגלות מגדלי העסקים של יצחק שדה – אכן מקוימת

ובכל זאת שתי כוכביות:

1. אם עיריית תל אביב רוצה לעודד רכיבת אופניים – ולפי השקעתה בפיתוח השבילים היא רוצה – היא צריכה לספק להם גם מקומות חנייה/קשירה. בכניסה לפארק ולמרגלות המגדלים לא היה מקום אחד לרפואה.

2. למה ולמי היה דחוף להחליף את שם הפארק מחסן ערפה ליצחק שדה?

4

נמלי התעופה הבינלאומיים באיסטנבול ובדלמאן (דרום טורקיה) השלימו לאחרונה כיסוי מלא של שטח הגגות בפאנלים סולאריים שמספקים 100% מצריכת החשמל שלהם. נתב"ג, האם שומע?. 

El aeropuerto de Dalaman cubre toda su demanda eléctrica con energía solar y marca un hito en la aviación sosteniblehttps://t.co/dsT8L1CJGw pic.twitter.com/59QlWExVRI

— LogiNews (@LogiNewsEs) June 30, 2026