הנשיא דונלד טראמפ הכריז בעקבות מלחמת 12 הימים עם איראן ביוני 2025 כי מתקני הגרעין של איראן "הושמדו לחלוטין", וכתב על כך ברשת Truth בשתי מלים: "פורדו איננו". ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי "מבצע עם כלביא הסיר איום קיומי מעל ישראל".

אלא שהערכות המודיעין האמריקאי, נתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ומומחי גרעין מציירים תמונה שונה. אמנם המתקנים נפגעו קשות, אבל התמונה מורכבת: פורדו שרד, מאגר האורניום נותר, העיכוב נמדד בחודשים והפיקוח קרס.

בין "השמדה" לבין "עיכוב" נפער פער אסטרטגי עצום, וההבדל הזה קובע אם ישראל בטוחה יותר או פחות.

מה באמת קרה למתקני הגרעין במבצע "עם כלביא"?

ב-22 ביוני 2025 תקפה ארצות הברית שלושה מאתרי הגרעין האיראני: פורדו, נתנז ואיספהאן. הנזק היה אמיתי, אך חלקי. הערכת הנזק הראשונית של הזרוע המודיעינית של הפנטגון (DIA) בימים שלאחר התקיפות קבעה שהן לא הרסו את המרכיבים המרכזיים של התוכנית, והחזירו אותה אחורה בכמה חודשים בלבד.

באותו דיווח צוין כי התקיפות חסמו את הכניסות לאתרים, אך לא הרסו את החללים התת-קרקעיים, וכי רוב האורניום המועשר הוצא מהאתרים עוד לפני המתקפה.

פורדו שרד מסיבה מהותית: לישראל אין את התחמושת הדרושה להשמדת מתקן כזה, החצוב בעומק עשרות מטרים בהר. הפצצה היחידה בעלת יכולת מוכחת לחדור אותו, מפצחת הבונקרים GBU-57 במשקל כ-14 טון, מצויה רק בידי ארה"ב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בדיון בעת מבצע עם כלביא, 16 ביוני 2025 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

לפי ניתוח באתר Israel Defense, אולמות העשרת האורנים, החפורים עמוק באדמה, לא ניזוקו באופן משמעותי, וצילומי לוויין אמריקאים לא הצביעו על פגיעות קשות. דיוויד אולברייט, ראש המכון ללימודי ביטחון בינלאומי, קבע כי אין ראיות לנזק משמעותי בפורדו.

האתרים בנתנז ואיספהאן אכן נפגעו קשות. לפי הערכת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), כ-15 אלף צנטריפוגות במתחם נתנז נהרסו, והמרכז באיספהאן יצא, כנראה, מכלל פעולה. אך פגיעה בתשתית אינה זהה להשמדת התוכנית.

המרכיבים המהותיים של תוכנית הגרעין אינם המבנים, אלא מאגר האורניום המועשר, הצנטריפוגות והידע המדעי. דווקא שלושת אלה נפגעו פחות. מתקנים אפשר לשקם – את הידע ואת החומר הבקיע הרבה יותר קשה לאיין.

מתקן הגרעין בפורדו שבאיראן בתצלום לוויין שצילמה חברת Maxar ב־1 ביולי 2025 (צילום: Satellite image ©2025 Maxar Technologies / AFP)

היכן נמצאים מאות הקילוגרמים של אורניום מועשר?

לב הבעיה אינו הבטון אלא החומר. ערב המלחמה החזיקה איראן כ-408 ק"ג אורניום מועשר לרמה של 60% לפי נתוני הסוכנות – מרחק קצר למדי מהרמה הדרושה לנשק גרעיני. הערכות מאוחרות יותר העמידו את המאגר על כ-450 ק"ג, כש-20 ק"ג בלבד מספיקים לפצצה בעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה.

ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, מסר כי שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י עדכן אותו עוד ב-13 ביוני שאיראן תנקוט "צעדים מיוחדים" להגנה על חומריה הגרעיניים.

לפי הערכות אירופיות ואמריקאיות, רוב המאגר פוזר והוצא מהאתרים עוד לפני התקיפות, ולכן שרד. הסוכנות עצמה לא הצליחה לאמת את מיקום החומר.

לפי ניתוח של מומחים שצוטט בסוכנות הידיעות AP, המלאי הזה מספיק לתשע עד עשר פצצות אטום' אם יועשר לרמה גבוהה יותר. בישראל נשמעו הערכות סותרות: בכיר ישראלי אמר ל"ניו יורק טיימס" כי "שום דבר לא הוזז", וכי חלק מהחומר בנתנז ובפורדו נקבר מתחת לאדמה. גם לפי גרסה זו החומר לא הושמד, אלא נקבר, ואיראן עשויה לחלץ אותו.

הבטון נפגע, אך מאות הקילוגרמים שמהם מכינים פצצות נותרו בידי טהרן.

נשיא איראן מסעוד פזשכיאן (שני מימין) מקשיב לראש ארגון האנרגיה האטומית של איראן, מוחמד אסלאמי, במהלך ביקור בתערוכה של הישגי הגרעין של איראן, בטהרן, 9 באפריל 2025 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)

בכמה זמן עוכבה תוכנית הגרעין האיראנית?

טראמפ דיבר על "השמדת תוכנית הגרעין האיראנית", המודיעין דיבר על דחייה שלה. לפי הערכות שפורסמו, התקיפות החזירו את התוכנית אחורה בכמה חודשים בלבד. גם הערכות מאוחרות יותר נעו בטווח רחב, אך אף אחת מהן לא תיארה השמדה של ממש.

המשמעות המבצעית חדה. לפי ניתוח INSS, איראן עשויה להעשיר אורניום לרמה צבאית של 90% באתר חשאי בתוך שבועות, בעזרת קסקדה אחת או שתיים בלבד של צנטריפוגות מתקדמות. היא אף יכולה להמיר את האורניום המועשר למתכת – שלב הכרחי בהרכבת ליבת מטען גרעיני – במעבדות קטנות וחלופיות שקשה לאתר.

צוואר הבקבוק האמיתי היה מאגר החומר המועשר, והוא שרד. כל עוד החומר קיים, התקיפות עצמן לא יצרו עיכוב מתמשך. עיכוב אמיתי יושג רק אם ניתן יהיה להשמיד או לסלק את החומר הזה בעתיד. עיכוב של חודשים אינו השמדה, גם אם קל יותר לשווק אותו כניצחון.

האם המעקב אחרי הגרעין האיראני נמשך?

התוצאה הבעייתית ביותר של המלחמה נוגעת דווקא לעיניים. הפיקוח הבינלאומי על התוכנית נפגע קשות, והסוכנות איבדה את היכולת לעקוב אחר החומר המועשר ואחר מיקומו.

לפי דיווחים, מומחים שניתחו צילומי לוויין זיהו חפירה של אתר תת-קרקעי חדש ועמוק אף יותר מפורדו. הוא מתואר בתקשורת העולמית כ"מבצר סודי" שבו עלולה איראן להמשיך בהעשרה, הרחק מעיני המפקחים.

בכירים אמריקאים הזהירו מהאפשרות הזאת. הסנאטור לינדזי גרהאם אמר כי היכולות האיראניות "מושמדות, אבל הם יכולים להשתקם", והוסיף שאינו רוצה שאנשים יחשבו שהבעיה נפתרה.

גם ג'ים היינס, מבכירי ועדת המודיעין בבית הנבחרים, ציין כי אין משמעות להשמדת המתקנים אם איראן הבריחה אורניום וצנטריפוגות לאתר לא ידוע. כשהמעקב קורס, כל תקיפה עתידית מתחילה מנקודת מוצא לא ידועה.

לא רק ישראל, אלא העולם כולו יצא מהמלחמה עם פחות מידע על הגרעין האיראני – לא עם איום מנוטרל.

מה המשמעות האסטרטגית של "השמדה" שלא הייתה?

ההבדל בין השמדה לעיכוב אינו רק ניסוח. הכרזה על ניצחון מוחלט יוצרת שאננות, מפחיתה את הלחץ להמשך פעולה ומקשה על גיוס תמיכה בינלאומית למהלך נוסף. אם מאות הקילוגרמים של אורניום שרדו והפיקוח קרס, הרי שהאיום נדחה ולא הוסר.

ככל שהציבור משוכנע שהאיום חוסל, כך פוחתת הנכונות להשקיע בהמשך המעקב והפעולה. מבקרים בישראל ובארצות הברית טענו כי ההישג משמש בעיקר להצהרת ניצחון תודעתית, ולא לשינוי אסטרטגי של ממש.

גם אם המתקנים ייבנו מחדש לאט, נותרו בידי טהרן הידע המדעי, כוח האדם והחומר הבקיע. שלושת אלה, ולא הבטון שנפגע, הם שקובעים את קרבתה של איראן לפצצה.

ישראל אמנם חיסלה במהלך המערכה יותר מ-30 מדעני גרעין בכירים, מהלך שפגע בהון האנושי של התוכנית. אך למרות חיסולם, ההערכה היא שהידע נשמר, משום שהוא מושרש עמוק במערכת האקדמית והמחקרית באיראן. פגיעה במדענים מעכבת, אך אינה מוחקת, ידע שנצבר לאורך עשורים.

יתרה מזו, איראן עשויה להסיק מהמערכה מסקנה הפוכה מזו שקיוותה ישראל: שרק נשק גרעיני ממשי ירתיע תקיפה עתידית. במקרה כזה, ההישג הטקטי של יוני 2025 עלול להאיץ דווקא את המרוץ לפצצה – בדיוק ההפך מהמטרה שהמבצע ביקש להשיג.

הפער בין הרטוריקה למציאות אינו סמנטי, אלא בעל מחיר. הוא מעצב את ציפיות הציבור, של מקבלי ההחלטות, ומסתיר את העובדה שהבעיה האסטרטגית נותרה פתוחה. הכרזת ניצחון אינה תחליף להשמדה, והפער ביניהן הוא שקובע את הסיכון הבא.

אלו שאלות בנוגע לגרעין האיראני נותרות פתוחות?

התשובה לשאלה אם "איום הגרעין האיראני הוסר" כוללת כמה רבדים שונים. "זמן פריצה" – כלומר הזמן הדרוש להעשרת חומר מספיק לפצצה אחת – אינו זהה לנשק מוכן לשיגור.

לפי הערכת INSS, יכולת מבצעית מלאה של ראש קרב גרעיני על טיל בליסטי אינה אפשרית בטווח הקצר. מומחה הגרעין דיוויד אולברייט אף ציין כי איראן מעולם לא בנתה בפועל ראש קרב, וכי יקשה עליה לעשות זאת בלי להתגלות.

יש גם מסלול נפרד לגמרי: ניסוי גרעיני. ניסוי אינו יוצר ארסנל כשיר לשיגור, אך מקנה מעמד והרתעה בדומה לזה שיש לצפון קוריאה. לצד זמן הפריצה קיימים אפוא שלבים נוספים: המטען הגולמי, ראש הקרב המורכב על טיל והמעמד ההרתעתי. המשותף לכולם הוא שגם הם מספרים סיפור של תהליך מתמשך, ולא של איום שנמחק במכה אחת.

הפגיעה בגרעין האיראני: טענות נתניהו וטראמפ מול נתונים

מקורות מרכזיים: תאגיד השידור כאן – הערכת המודיעין האמריקאי על הנזק; ynet – תעלומת האורניום והמבצר הסודי; INSS – ישראל ותוכנית הגרעין האיראנית לאחר המלחמה; Israel Defense – נזק מוגבל למתקני הגרעין.

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.