בס"ד

אלכסנדר ינאי היה מלך. מלך קרוב לצדוקים, מלך שקומם עליו את הפרושים. מלך שהוביל בהתנהלות שלו למלחמת אחים עצומה, שגבתה 50,000 נפשות בחייו, והובילה 100 שנה אחרי מותו לחורבן בית שני, בשנאת המחנות ששרפה הכול.  

לאלכסנדר ינאי היה משפט. תיכף תקראו על המשפט הזה בסיפור שלי, אבל קודם כמה מילים על חוק ועל ציות לחוק ולבית המשפט.

צ'זארה בקאריה, המשפטן והכלכלן האיטלקי בן המאה ה-18, מראשי תורת הענישה, קבע במאמרו "על פשעים ועל עונשים", שהדרך למנוע פשעים היא לא להחמיר בענישה אלא לוודא אכיפה של החוק. כלומר לתפוס את העבריינים. אם תדע שתיתפס – תציית.   

צ'זארה בקאריה, מראשי תורת הענישה, קבע במאמרו "על פשעים ועל עונשים", שהדרך למנוע פשעים היא לא להחמיר בענישה אלא לוודא אכיפה של החוק. כלומר לתפוס את העבריינים. אם תדע שתיתפס – תציית  

במאה ה-20 חיזק אותו גארי בקר, הכלכלן היהודי אמריקאי זוכה פרס נובל, כשחקר את מניעי ההרתעה והוכיח שאנשים שוקלים עלות-תועלת בשאלה אם לקיים את החוק.

המשתנה הקריטי הוא ההסתברות לאכיפה: כשאנשים מניחים שיאכפו נגדם את החוק, כלומר יתפסו אותם אם יבצעו עבירה, הם נוטים לשמור על החוק. זוכי הנובל הבאים, פרופ' דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, הראו עד כמה תפיסות הסיכון שלנו – לא רק הסיכון האמיתי – מעצבות את ההתנהגות האנושית שלנו.

לפני כמה ימים הצהיר שר התקשורת שלמה קרעי שלא יכבד את בג"ץ, שר המשפטים יריב לוין מצטרף אליו בעניין מבקר המדינה, מוסיף לאמירה אחרת שלו על אי כיבוד בג"ץ.

האמירות האלו משפיעות ישירות על תחושת הביטחון שלנו ברחוב. הציבור מבין את המסר – החוק לא ייאכף אם הוא לא לרוחי. ואם זה מה שמבין הציבור הרחב, תראו איך מתנהגים העבריינים – כרטיס חופשי. קיום החוק תלוי בהבנה שלך שהחוק ייאכף. במצב הנוכחי הממשלה משדרת שלא בהכרח. 

תום טיילר הראה במחקריו שציות לחוק תלוי לצד הפחד מענישה גם בתחושת הלגיטימיות של המוסדות. לגיטימיות נשענת על עקביות. אם האזרחים רואים שהשלטון מציית לכללים גם כשאינו מרוצה מהם – אמון הציבור גדל. אם השלטון מאותת שהוא עצמו בוחר מתי לציית, הלגיטימיות נשחקת וגם ההרתעה נשחקת כי האכיפה נתפסת כבררנית ולא יציבה.

תום טיילר הראה במחקריו שציות לחוק תלוי לצד הפחד מענישה גם בתחושת הלגיטימיות של המוסדות, הנשענת על עקביות. אם האזרחים רואים שהשלטון מציית לכללים גם כשאינו מרוצה מהם – אמון הציבור גדל

השוטר בשטח חווה את זה מייד. הוא נתקל ביותר עבירות, פחות שיתוף פעולה ויותר ניסיונות "לבדוק את הגבולות". קשה לו לאכוף את החוק, ההרתעה יורדת, יש עוד עומס על המערכת ועוד קושי לאכוף. המעגל מזין את עצמו. המשילות יורדת. כולנו עדים לזה כל בוקר עם החדשות.

פרשת מטות מסעי סוקרת את מסעות בני ישראל במדבר ומחדדת את עניין הנדרים:

"אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה" (במדבר, ל,ג).

נדר הוא הסכם בין אדם לאלוקים, בו הוא נשבע לקיים הבטחה גם כשלא נוח לו. חוק הוא הסכם בין הממסד לבין האדם, הממסד נשבע לקיים ולאכוף חוק באופן שווה על כל אדם. אם הממסד, הממשלה, מכריזה שלא תקיים חוק, מה יגידו האזרחים? מה יגידו העבריינים אנחנו כבר רואים.

איך מנהלים משפט באווירה כזו של הסתה מול מערכת המשפט? להיות שופט זו שליחות. כשהציעו לי הקטנה להיות שופטת צבאית באתי לסבי ניצול השואה להתייעץ איתו. "זו זכות זו להיות שופטת במדינת ישראל", הוא אמר ואת האחריות והזהירות הנדרשים לתפקיד אני חושבת שרוב השופטים מרגישים מרגע המינוי.

לפעמים אני תוהה מה מרגישים שופטי העליון ובמיוחד הנשיא יצחק עמית וסגנו נעם סולברג מול עוצמת הטינה והשנאה שמפנים כלפיהם בהסתה בלתי פוסקת. מי שבאו לתפקיד מתוך שליחות, מוצגים כאויבי ישראל.

אם הממסד, הממשלה, מכריזה שלא תקיים חוק, מה יגידו האזרחים? מה יגידו העבריינים אנחנו כבר רואים. איך מנהלים משפט באווירה כזו של הסתה מול מערכת המשפט? מי שבאו לתפקיד מתוך שליחות מוצגים כאויבי ישראל

אלכסנדר ינאי המלך חשב שהוא מעל החוק. שמעון בן שטח, נשיא הסנהדרין, חשב אחרת. סיפורו של בן שטח הנשיא השופט הוא סיפור קשת אחים השבוע.

*  *  *

על עבדו של המלך שהרג נפש שמע מאנשיו שהיו נסערים. "ינאי יהיה חייב להתייצב בפני הסנהדרין", ריננו הקולות, והוא חמק לחדרו והגיף את השער בפני הצובאים.

נשכב על יצועו וחיפש מנוחה קצרה, הפוגה מזרם המחשבות שעלה וירד בתוכו, הופך לכאב ראש מסחרר שהלם בו בכבדות שהכאיבה לו עד שהצמיד ראשו לכר הקש כדי שיתרופף.

כפה על עצמו לעצום עיניו אבל הן שבו ונפקחו מעצמן, נמשכות לעץ התפוח שעמד בחצר ופירותיו הלכו והשחימו, לעור הדק שהלך והתכרכם יפה וזוהר וכעת הריקבון פשה בו.

איך תשפוט את המלך בדרך הישר העניינית הנדרשת משופט הרוצה לנהל משפט צדק? חשב לעצמו. "לֹֽא-תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים", היה מצטט לדייני הסנהדרין וגם טבע את החובה לחקור בקפידה את העדים בקפידה כדי לא ליפול ליד הכרעת שקר. אבל שום דבר לא הצליח למתן את הכעס שהרגיש מול ההתעמרות השיטתית רבת השנים של ינאי בכל מי שנימנו על כת הפרושים.

מרגע שהניח על ראשו את כתר המלוכה אחרי מות אחיו שכלא אותו ומות האח הבא אחריו, רומם ינאי את כת הצדוקים עליה נמנית שושלת אביו, שושלת חשמונאי ואת הפרושים דחק מכל תפקיד ומעמד ורדף אותם.

מרגע שהניח על ראשו את כתר המלוכה אחרי מות אחיו שכלא אותו ומות האח הבא אחריו, רומם ינאי את כת הצדוקים עליה נמנית שושלת אביו, שושלת חשמונאי, ואת הפרושים דחק מכל תפקיד ומעמד ורדף אותם

איך דווקא הוא, שהופלה לרעה בידי אביו הורקנוס הראשון, פועל באותה הדרך כלפי העם שלא נמנה על הצדוקים? "רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן", אמרו לו, אבל נינו של מייסד שושלת חשמונאי מתתיהו התעקש לדכא את מועצת החכמים, וסמכות אחר סמכות גזל מהם וגם הורה להתעלם מפסיקתם, הופך עצמו כהן גדול ומלך גם יחד.

איך תעמוד מולו מחר? חשב. בעצמו עבר שנים ארוכות של רדיפה מידי ינאי ושהה במסתור עד שבאה אחותו שלומציון, אשת המלך, וקראה לו לחזור, מבטיחה לפרוש עליו את הגנתה.

עוד חיו בו המראות של 800 חכמי הפרושים שנתלו בירושלים למול עיני משפחותיהם וזעקות השבר שפרצו מפי העוללים החובקים על צווארי האימהות, שהוכרחו לצפות במראות ואחרי כן נרצחו גם הם. הלחץ התגבר בתוכו. לשם מה אתה מעביר ימיך שנוא בידי המלך, חשב והידק באצבעו על אגודלו כדי להרפות מהמתח כמו שלימד אותו יהודה בן טבאי, אב בית הדין לצידו. מחר יעמוד הוא מול חיה טורפת שמפרה כל כלל ומי ימנע ממנו להוציא גם אותו להורג.

הקהל הרב שהצטופף צפה במלך נכנס ומתיישב. בישירות הביט בנשיא והמתין למוצא פיו, מתגרה בו מבלי לומר מילה. "ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך". אמר לו ולהפתעתו מצא את קולו יציב.

המלך שתק. נותר על מכונו. רחש חלף בקהל, 70 הדיינים שלצידו שתקו גם הם. בפני סנהדרין של 71 נידון המלך, אבל מלך שלא קם לא מכיר בסמכותם. "לא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד", אמר לו, רותם לצידו את הדין האלוקי.

איך תעמוד מולו מחר? חשב. בעצמו עבר שנות רדיפה מידי ינאי. עוד חיו בו מראות 800 חכמי הפרושים שנתלו בירושלים, וזעקות השבר מפי העוללים החובקים צווארי האימהות, שהוכרחו לצפות במראות ואחרי כן נרצחו גם הם

אלא שינאי היה מחוכם. בשקט העביר עיניו על הדיינים, כמו מזכיר להם מה בכוחו וענה: "לא כשתאמר אתה, אלא כמו שיאמרו חבריך". הפנה את עיניו לימינו, השפילו מבטם. הפנה עיניו לשמאלו, השפילו מבטם. הבין שהוא עומד לבדו מול המלך. תש כוחם ורך לבבם וכמה הוא מבין אותם. מבין אבל לא מסכין.

"בעלי מחשבות אתם, יבוא בעל מחשבות ויפרע מכם!" התריע, אבל הם שתקו. היה רוצה שמהשמים יבוא המלאך גבריאל ויעניש להם אבל הם שתקו. לבדו לא יוכל לעמוד מול המלך היושב. אבל את שאמר לו שמעו כולם. ובזה התנחם.

"עבדו של ינאי המלך הרג נפש. שלחו לקרוא את המלך. בא וישב לו לפניהם. אמר לו שמעון בן שטח: ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמו שיאמרו חבריך. נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו כבשו פניהם בקרקע. אמר להם שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם, יבוא בעל מחשבות ויפרע מכם! האגדה מוסיפה: מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו (סנהדרין יט:א-ב).

עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית.