שר הביטחון ישראל כץ הציג את הסכם המסגרת עם לבנון כביטוי להישגי צה"ל, וכאישור לישראל שלא לסגת מלבנון עד שחזבאללה יפורק מנשקו והצפון יהיה בטוח. הנשיא דונלד טראמפ, שתיווך להסכם, הציג אותו כפריצת דרך היסטורית. ברוח זו נכרך ההסכם בנראטיב על "מזרח תיכון חדש".

אבל מה שנחתם הוא רק הצהרת כוונות; חזבאללה אינו צד להסכם ודחה אותו; המנגנון המדיני האמיתי שעומד מאחוריו מדיר את ישראל; והלחימה בשטח לא פסקה. הסכם שהגורם שאמור להתפרק במסגרתו כבר דחה אותו בפומבי, אינו סוף הסכסוך בין ישראל ללבנון, אלא, לכל היותר, תחילתו של תהליך ארוך.

מה באמת נחתם בוושינגטון בין ישראל ולבנון?

ב-26 ביוני חתמו נציגי ישראל ולבנון בוושינגטון על מסמך שכותרתו "הסכם מסגרת". לפי הנוסח שפורסם, מדובר במזכר הבנות המתאר שאיפה משותפת לשלום, ומתווה תהליך מדורג ומותנה, שבסופו נסיגת צה"ל ופירוק חזבאללה.

ההסכם נחתם בדרג של נציגים ולא בידי ראשי המדינות, ומרכיבי היישום ומנגנוני הפיקוח נותרו לגיבוש בהמשך. זהו חזון, לא הסדר בר אכיפה.

גם ארצות הברית הגדירה זאת כך. לפי דיווחים, מחלקת המדינה האמריקנית הדגישה כי ההסכם הוא "הצהרת כוונות" להשגת שלום מתמשך. הפער בין הצהרת כוונות לבין הסכם מחייב הוא מהותי: הראשונה מתארת לאן רוצים להגיע; השני קובע מה קורה כאשר לא מגיעים לשם.

"הסכם מסגרת" הוא מפת דרכים לשלום, לא השלום עצמו ולא ערובה לפירוק חזבאללה.

תומכי חזבאללה מפגינים בדאחייה בביירות, 26 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

האם חזבאללה הוא צד להסכם עם לבנון?

נקודת התורפה המרכזית של ההסכם בין ישראל ללבנון היא שההסכם דורש פירוק של ארגון הטרור חזבאללה מנשקו, אבל חזבאללה עצמו אינו צד לו, ודחה אותו מיד. דקות לאחר החתימה הכריז נציג הארגון כי יתנגד ליישום ההסכם ואף "יתחזק חזק יותר בנשקיו".

מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם חידד את עמדת ארגון הטרור. לפי דיווחים, הוא כינה את ההסכם "שגיאה היסטורית" והבהיר כי הארגון מחויב למזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, ולא להסכם שנחתם בין ישראל ללבנון.

לפי ניתוח של המכון לחקר מחקרים לאומיים (INSS), המבוסס על הצהרות מובילי הארגון ובכירים לבנונים, חזבאללה מסרב לוותר על נשקו ועל מעמדו העצמאי, ואף מאיים במלחמת אזרחים כדי לשמר את הקשר עם איראן. ייתכן שאף ינסה לפגוע בגורמי הנהגה לבנונים, או במובילי המשא ומתן, כפי שכבר עשה בעבר.

קאסם אף הזהיר כי הקישור בין נסיגת ישראל לפירוק נשקו של הארגון הופך את לבנון, לדבריו, לכלי "משחק בידי ישראל". במילים אחרות, הגורם שאמור להתפרק מנשקו לא רק מסרב, אלא מכריז שדווקא יתחזק.

כשהצד שאמור להתפרק, ושמימוש ההסכם תלוי בו, דוחה את ההסכם ומבטיח להתחזק, קשה לקרוא לו "הסכם".

ישראל כ"ץ במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים, 3 במרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מי אוכף את ההסכם בין ישראל ללבנון, ומי מודר ממנו?

אכיפת ההסכם עם ישראל מוטלת על צבא לבנון, שאינו מסוגל לה. לפי ניתוח INSS, חזבאללה חזק יותר מצבא לבנון, גם במצבו הנוכחי, החלש, של ארגון הטרור. צבא לבנון נדרש למשימה שנמנע ממנה במשך שנים.

מנגנון ההסדרה הקודם בין ישראל ללבנון, שהוקם עם הפסקת האש הקודמת, בסוף 2024, נכשל בדיוק מאותה סיבה: צבא לבנון חשש מעימות ישיר עם חזבאללה. ארה"ב אף נדרשת לאשר את זהותם של המשתתפים במנגנון החדש, כדי לוודא שלחזבאללה אין גישה למידע הרגיש שמועבר בו.

נכון לתחילת יולי 2026, ייתכן שהמבחן הזה כבר נכשל בשטח. שר הביטחון ישראל כץ טוען כי צבא לבנון סירב לקבל אחריות על רכס עלי טאהר, שהיה אמור להיכנס אליו אחרי נסיגה ישראלית, כחלק מ"אזורי הפיילוט" של ההסכם, מחשש לעימות ישיר עם חזבאללה (אם כי כץ לא סיפק הוכחות לדבריו והם אינם בהכרח נכונים).

קאסם עצמו הפנה לא להסכם הישראלי-לבנוני, אלא למזכר ההבנות האמריקני-איראני. כלומר, הזירה שבאמת מחייבת את חזבאללה היא זו שישראל אינה צד לה – ואיראן כן.

לפי פרסום בחדשות 12, הכספים שארה"ב אמורה לשחרר לאיראן – בהנחה שהפסקת האש בין ארה"ב ואיראן תחודש וההסכם ביניהן יקוים – צפויים לשמש לשיקום חזבאללה. לפי מזכר ההבנות, השימוש בכספים הללו נתון לסמכות הבנק המרכזי האיראני. הקהילה השיעית בלבנון זוקפת דווקא לאיראן את עצירת המלחמה, וחזבאללה זכה לגיבוי איראני וללגיטימציה אמריקנית כאחד.

כך, במקום להרחיק את איראן מלבנון, ההסדר עלול לחזק דווקא את מעמדה כמי שקובעת את גורל הארגון. ההסדר שקובע את גורל חזבאללה עובר דרך טהרן ווושינגטון, לא דרך ירושלים.

פעילות חיילי צה"ל בדרום לבנון. אפריל 2026 (צילום: דובר צה"ל )

האם הלחימה בצפון ובלבנון נפסקה בפועל?

על הנייר יש תהליך, בשטח נמשכת אש. יממה בלבד לאחר החתימה על ההסכם בין ישראל ללבנון דווח בלבנון על ארבע תקיפות כטב"ם בדרום המדינה.

לפי ניתוח INSS, חזבאללה ממשיך במאבק צבאי נחוש נגד כוחות צה"ל בתוך לבנון, כדי להבטיח את שרידותו. מטרתו, לפי הניתוח, לגרום לישראל לסגת מבלי שיפורק עד הסוף, וכך להותיר את יכולותיו על כנן.

גם היישום של ההסדרה בין צה"ל וצבא לבנון נתקע. לפי דיווח בכאן, פיילוט הנסיגה של צה"ל מחלקים של דרום לבנון נדחה עד להסכמה על מנגנון פיקוח חדש, מפני שישראל אינה סומכת על צבא לבנון. גורמי ביטחון הבהירו כי אין לוח זמנים לנסיגה, וכי היא תבוצע רק לאחר שייקבעו קריטריונים ברורים שבהם יעמוד צבא לבנון.

כץ כבר הצהיר כי אין בכוונת ישראל לבצע נסיגה נוספת מעבר לפיילוט המצומצם, וכי צה"ל בונה מוצבים קבועים ונערך לשהות ממושכת בלבנון. בינתיים, תושבי גבול הצפון ממשיכים להתמודד עם תקריות ועם אי-ודאות, והפער בין ההצהרות על "שקט" לבין המציאות נותר בעינו.

הסכם שנועד להשקיט את הגבול טרם השקיט אותו, וגם הצעד הראשון שבו כבר נדחה. הסכם נמדד בשקט שהוא מביא, והצפון עדיין אינו שקט.

חיילי צה"ל במוצב הבופור בדרום לבנון, מאי 2026

ההסכם עם לבנון הוא הישג דיפלומטי או הצהרת כוונות?

אין לפסול את ההסכם כליל. לפי ניתוח INSS, ההסכם מעניק לישראל מתווה קונקרטי לפירוק חזבאללה בפיקוח אמריקני. הוא מתנה את הנסיגה בהתקדמות, ומאפשר לצה"ל להישאר באזור החיץ ולפעול מול איומים. זהו צעד ראשון וחשוב, ואין להמעיט בו.

אך צעד ראשון אינו יעד סופי. הבעיה היא הפער בין "צעד ראשון" לבין "שלום היסטורי". לפי ניתוח של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA), כל עוד לא ינוטרל הווטו הצבאי והפוליטי של חזבאללה, סביר שההסכם יישאר תוכנית דיפלומטית ולא מציאות מבצעית.

אותו ניתוח מזהיר כי 14 הנקודות שבמסמך עלולות להישאר על הנייר, בהיעדר דרך אכיפה אמינה שתנטרל את חזבאללה בלי לפצל את לבנון. כלומר, כל עוד אין מי שיאכוף את פירוק חזבאללה בפועל, ההסכם נותר הבטחה שקשה לממש.

הצגת ההסכם כ"פירוק חזבאללה" ו"הבטחת ביטחון לצפון" מקדימה את המאוחר. מסמך כוונות אינו שקט בגבול, וחתימה בוושינגטון אינה פירוק של ארגון הטרור בשטח. ההסכם עשוי להיות התחלת דרך חשובה, אבל הוא עדיין רחוק מאוד מה"שלום" שהוצג בטקס החתימה בוושינגטון.

טענה מול נתונים

מקורות מרכזיים

• N12: הנוסח המלא של הסכם המסגרת עם לבנון
• INSS: הסכם המסגרת בין לבנון לישראל – צעד ראשון בדרך ארוכה
• JCFA: האם הסכם המסגרת התלת-צדדי ישרוד?
• כאן: פיילוט הנסיגה מדרום לבנון מתעכב

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.