הדרתו של חזבאללה מן המגעים על עתידה של לבנון מסמנת שינוי במאזן הכוחות במדינה. במשך עשרות שנים התקשתה המערכת הפוליטית לקבל החלטות אסטרטגיות ללא הסכמת הארגון ובעלי בריתו.

לצד כוחו הצבאי העצמאי, נשען חזבאללה על כוחו בפרלמנט, בממשלה ובמערכת הבריתות כדי להשפיע על הרכב הממשלה, בחירת הנשיא ומדיניות החוץ והביטחון.

כעת המדינה הלבנונית מנהלת בשמה מגעים מדיניים והסדרים ביטחוניים בלי שהארגון יושב סביב השולחן.

לצד כוחו הצבאי העצמאי, נשען חזבאללה על כוחו בפרלמנט, בממשלה ובמערכת הבריתות כדי להשפיע. כעת המדינה הלבנונית מנהלת בשמה מגעים מדיניים והסדרים ביטחוניים בלי שהארגון יושב סביב השולחן

אין פירוש הדבר שחזבאללה חדל להיות כוח משמעותי. אולם לראשונה זה זמן רב הוא נדרש להגיב להחלטות שהתקבלו בלעדיו. זהו רגע של הזדמנות, אך גם של סכנה: החלשת הארגון אינה מבטיחה את התחזקות המדינה. אם החלל שייווצר בתוך העדה השיעית לא ימולא בידי הנהגה מקומית, לגיטימית ועצמאית, חזבאללה, אמל או גורמים חיצוניים יוכלו לשוב ולמלא אותו.

לכן הדיון אינו יכול להסתפק בפירוק נשקו של חזבאללה. עליו לעסוק גם ביצירת מרחב פוליטי חדש בתוך העדה השיעית. בניגוד לדימוי הרווח, השיעים בלבנון אינם מקשה אחת ותמיכתם בארגון מעולם לא הייתה מוחלטת.

מאז כניסת חזבאללה לפרלמנט בשנת 1992 נשמעו קולות ביקורת של אנשי דת, אינטלקטואלים, פעילים, משפחות זועמא, שבטים ומועמדים עצמאיים. הם הביעו הסתייגויות שונות ממדיניותו, ממידת עצמאותו ומהשלכות פעילותו על לבנון ועל הציבור השיעי.

בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז המבצעים באיראן, "שאגת הארי" ו"עם כלביא", קולות אלה נעשו בולטים יותר ברשתות ובתקשורת הלבנונית. חשיבותם נובעת מכך שהם צומחים מתוך העדה.

במשך שנים הציג חזבאללה מתנגדים שיעים כ"שיעי השגרירויות", כסוכנים של המערב או כבוגדים, כדי לפגוע בלגיטימיות שלהם ולהרתיע אחרים. למרות ההכפשה, ההדרה, האיומים ולעיתים גם האלימות, ההתנגדות לא נעלמה.

אין פירוש הדבר שחזבאללה חדל להיות כוח משמעותי. אולם לראשונה זה זמן רב הוא נדרש להגיב להחלטות שהתקבלו בלעדיו. זהו רגע של הזדמנות, אך גם של סכנה: החלשת הארגון אינה מבטיחה את התחזקות המדינה

אנשי דת ערערו על הלגיטימציה התאולוגית של הכפיפות לאיראן; אינטלקטואלים טענו כי הארגון משעבד את הציבור השיעי ליעדים שאינם לבנוניים; משפחות ושבטים ביקשו לשמר עצמאות מול מנגנוני השליטה שלו; ומועמדים עצמאיים התמודדו מול הצמד חזבאללה-אמל. העובדה שקולות אלה טרם התלכדו למחנה אחד אינה מעידה על היעדר התנגדות, אלא על הפיצול בתוך העדה ועל המחיר ששילם מי שניסה לאתגר את הארגון.

ההתפתחויות האחרונות מעניקות להם הזדמנות חדשה. חזבאללה נחלש צבאית, איבד חלק מהנהגתו וספג ביקורת על המחיר שהמיט על הדרום, הבקאע והציבור השיעי. הדרתו מתהליכים מדיניים מרכזיים מחלישה גם את דימויו ככוח שאין בלתו. אך ללא בניית חלופה הוא יוכל לנצל מחדש את הפחד, תחושת האיום וחולשת המדינה כדי לשקם את מעמדו.

החלופה אינה צריכה להיות "חזבאללה חדש" או מנהיג יחיד שידבר בשם כל השיעים. עליה להיות רחבה ורב-מוקדית: אנשי דת, פעילים אזרחיים, עיתונאים עצמאיים, ראשי רשויות, אנשי עסקים ובעלי השפעה מקרב המשפחות והשבטים. יחד הם יכולים ליצור מרחב שיעי שאינו כפוף לארגון אחד או למדינה זרה.

לשם כך נדרשת תפיסה חדשה מצד המדינה הלבנונית והקהילה הבינלאומית. ניסיונות עבר לחזק "שיעים מתונים" מבחוץ נכשלו לעיתים משום שהתבססו על דמויות חסרות בסיס חברתי או נתפסו כהתערבות זרה. חיזוק אמיתי צריך להתמקד בתקשורת עצמאית, מסגרות מוניציפליות, חברה אזרחית, חינוך, תעסוקה ושיקום אזורי. כל עוד חזבאללה הוא ספק מרכזי של שירותים, פיצויים והגנה, גם מבקריו יתקשו להשתחרר מתלותם בו.

הדרת חזבאללה מתהליכים מדיניים מרכזיים מחלישה גם את דימויו ככוח שאין בלתו. אך ללא בניית חלופה הוא יוכל לנצל מחדש את הפחד, תחושת האיום וחולשת המדינה כדי לשקם את מעמדו

אי אפשר לדרוש מן הציבור השיעי להתרחק מחזבאללה בלי להציע לו ביטחון, ייצוג ושייכות. על המדינה להגיע לדרום ולבקאע, לספק שירותים ולהגן על אזרחיה. גם מתנגדי חזבאללה נדרשים לעבור מביקורת להצגת חלופה. עליהם להציג עמדה ברורה ביחס לנשק, למדינה, לזהות השיעית, ליחסים עם יתר העדות ולמקומה של איראן בלבנון. עליהם להראות כי התנגדות לחזבאללה אינה התנגדות לעדה, וכי אפשר לשמור על זהות שיעית ובו בזמן לבחור במדינה הלבנונית ובמוסדותיה.

הרגע הנוכחי עשוי להיות נקודת מפנה. חזבאללה אינו העדה השיעית, והעדה השיעית אינה נדונה להישאר בת ערובה בידיו. דווקא כאשר הארגון נמצא מחוץ לחלק מחדרי קבלת ההחלטות, יש לאפשר למי שפעלו בשוליים להתארגן, להתחזק ולהציע לשיעים בלבנון אפשרות אחרת.

ד"ר נועה ריבן היא חוקרת המתמחה בלבנון, בחזבאללה, בחברה השיעית ובתיאולוגיה השיעית. מחקריה עוסקים בפוליטיקה של העדה השיעית בלבנון, ביחסי דת ופוליטיקה ובמוקדי הכוח הפועלים בתוך החברה השיעית, תוך התמקדות בהתנגדות השיעית לחזבאללה ובהתפתחותה לאורך השנים. היא עמיתת מחקר ב-MECARC באוניברסיטת אריאל ומרצה בתחומי המזרח התיכון והאסלאם.