הקהילות החרדיות בישראל מקבלות תקציבים שאף מגזר אחר בישראל לא מקבל. מאות אלפי גברים צעירים חרדים בגיל העבודה לומדים במקום לעבוד ומקבלים קצבאות שמממנות את לימודיהם. זאת, בנוסף לתקציבים ייעודיים, הטבות והנחות רבות שמעבירים משרדי ממשלה שונים לקהילות החרדיות.
המפלגות החרדיות מצדיקות את ההעברות הללו בשלושה טיעונים מרכזיים: הסכם היסטורי שנחתם בין ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, למפלגת אגודת ישראל; המלצה שכביכול ניתנה על ידי נגיד בנק ישראל; וכן, הטענה שהעברת הכספים היא פשוט מדיניות רווחה שמעניקה רשת ביטחון לחרדים, כביכול כמו לכל אזרח. אבל שלוש הטענות הללו אינן עומדות בבדיקת מקורות.
ההסכם המקורי בין בן גוריון למפלגות החרדיות חל על 400 תלמידים בלבד. נגיד בנק ישראל המליץ על תמריצים ליציאת חרדים לשוק העבודה, ולא על הגדלת תקציבים. הכספים המחולקים לחרדים חורגים בהרבה מרשת ביטחון של מדינת רווחה, שמיועדת לחלשים שאינם יכולים לעבוד מסיבות שונות; החרדים מקבלים תמריצים שליליים שמונעים יציאה לעבודה ולשירות צבאי.
האם בן גוריון אישר פטורים וקצבאות למאות אלפי חרדים?
פוליטיקאים במפלגות החרדיות וכלי תקשורת חרדיים טוענים שהפטור משירות והקצבאות לאברכים מבוססים, כביכול, על הסכם בין ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון, למפלגה החרדית של אותה תקופה – אגודת ישראל.
לפי הנראטיב החרדי, הפטורים והקצבאות מבוססים על חוזה לאומי מחייב, המבטיח מימון לעולם התורה לדורי דורות.
אבל פרוטוקול ועדת הביטחון של מועצת המדינה הזמנית מאוקטובר 1948 מציג תמונה שונה. בן-גוריון אכן אישר פטור מגיוס (ולא קצבאות), אבל רק לכ-400 בחורי ישיבה. דחיית הגיוס נגזרה מהחשש לסגירת הישיבות, לאחר שאלה כמעט הושמדו כליל בשואה.
מספר זהה מופיע גם בניתוח היסטורי-אסטרטגי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, וכן בניתוחים היסטוריים שפורסמו באתרים ynet ו-וואלה! על תולדות ההסדר.
עשור אחר כך, ב-1958, כתב בן-גוריון לרב הראשי דאז, יצחק אייזיק הלוי הרצוג (סבו של נשיא המדינה הנוכחי, יצחק הרצוג), מכתב ובו הודה שמספר בחורי הישיבה גדל משמעותית מעבר לתכנון המקורי, עד לכדי אלפים (נוסח המכתב המלא מתועד בפרסום קרן ברל כצנלסון).
הרב הרצוג טען כלפי בן-גוריון כי "המדינה זקוקה למעמד מיוחד עבור תלמידי חכמים המקדישים את חייהם ללימוד התורה, בדומה למעמד שהתורה הקצתה לשבט לוי – צורך קיומי לאומי, לא פחות מצבא או משטרה".
פוליטיקאים ודוברים חרדים משתמשים לעיתים בדברי הרב הרצוג כחיזוק, כביכול, לדרישה שלהם לפטור גורף מגיוס ולתמיכה בלתי מוגבלת לאברכים, ואף כבסיס ל"חוק יסוד לימוד תורה" שנמצא בהליך חקיקה בכנסת.
זאת, למרות שהטיעון של הרב הרצוג היה תאולוגי במהותו, ואינו ניתן להפרכה, ולכן אין מקום לבסס עליו מדיניות בעולם הריאלי.
לעתים נדמה מהציטוטים הללו שבן גוריון קיבל את דברי הרב הרצוג. אבל בן גוריון, אף שייחס חשיבות לקיומם של לומדי תורה, שלל מכל וכול את ההשוואה בינם לבין הלוחמים, וגם הזכיר להרצוג את הגידול במספר האברכים, ואמר כי יש "לשקול מחדש" את ההסדר, אף כי מאז ועד היום, אף ממשלה לא ביטלה אותו.
כך או כך, גם אז היה מדובר באלפים – ומאז המספר גדל למאות אלפים. ההסכם המקורי כלל פטור מגיוס, וחלוקת הקצבאות החלה אחר כך.
מספר בחורי הישיבות החרדיות והאברכים המקבלים פטור מגיוס וקצבאות עמד, נכון ל-2023, על 169,360 – עלייה של 83% לעומת 92,500 בעשור הקודם, קצב גידול שנתי של יותר מ-6%. כ-70 אלף מהם היו אמורים, על פי חוק, להתגייס לצה"ל, והינם עריקים. לפי קצב הגידול, ניתן להעריך שהמספר כבר מתקרב ל-200 אלף, אם לא עבר אותו.
מכתב בן גוריון עצמו נכתב במרץ 1948, טרם קום המדינה, ונעדר תוקף משפטי – וזאת, מעבר לעובדה שהוא מתייחס למציאות דמוגרפית שונה לחלוטין. אגב, בניגוד למה שרבים נוהגים לומר, מכתב בן גוריון אינו חלק מהסכמי "הסטטוס קוו" שעליהם מבוססים חוקי הדת והמדינה בישראל (שגם הם בעלי בסיס חוקתי רעוע).
האם נגיד בנק ישראל תמך בחלוקת קצבאות לאברכים?
דוברי המפלגות החרדיות והח"כים החרדים מצטטים לעיתים את פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל, שאמר ש"השקעה בחברה החרדית מהווה צעד אסטרטגי המצדיק תקציבים נוספים". בכלי תקשורת חרדיים מוצגת לעתים האמירה של ירון כ"הוכחה" לכך שירון תמך, כביכול, בהגדלת הקצבאות לחרדים.
אבל עיון בנאום המלא של ירון מציג הקשר הפוך: בכנס מכון אהרן באפריל 2026, השתמש ירון בדימוי "קטר ההייטק" כדי להסביר שהמשק הישראלי סוחב איתו קרונות שאינם על המסילה, ולכן נדרש שיפור במיומנויות ובתעסוקה של החרדים, ובוודאי שלא תקצוב נוסף לישיבות ולאברכים.
דוח בנק ישראל 2025 מפרק את פער ההכנסה בין חרדים ללא-חרדים לשלושה מרכיבים: 30% מהפער מוסבר בשיעור התעסוקה הנמוך, 29% בשכר השעתי הנמוך, ו-11% בשעות עבודה מופחתות.
הנגיד ירון אף הזהיר כי "עובדים חרדים חשופים יותר להחלפה על ידי בינה מלאכותית, בגלל ריכוזם בענפים מסורתיים". הנגיד קרא לשילוב תעסוקתי, לא לתמיכה תקציבית מוגברת. דוברי המפלגות החרדיות משתמשים באופן שגוי בציטוטיו של ירון כדי לבסס, כביכול, את הדרישה להרחבת התקציבים.
האם הקצבאות לאברכים הן חלק מכלל מדיניות הרווחה?
מדיניות רווחה כוללת קצבאות ותמיכות אוניברסליות, שניתנות לכל אזרח לפי צרכיו, ללא אפליה, ולא לקבוצות אוכלוסייה מסוימות. קצבאות ניתנות למי שאינו יכול לעבוד – בשל גילו, בשל בעיה רפואית, נפשית או משפחתית, או בהיותו מובטל המחפש עבודה ואינו מוצא.
הקצבאות לאברכים חרדים אינן עומדות באף אחד מהקריטריונים הללו.
עד 2015 שולמה קצבת "תורתו אומנותו" באמצעות משרד החינוך לאברכים שעמדו בתנאים מגבילים: איסור עבודה, איסור החזקת נכסים, ותקרת הכנסה משפחתית משולבת של כ-1,200 שקל לחודש, כאשר גובה הקצבה עצמה עמד על כ-1,040 שקל.
אי-העסקת חרדים עלתה למשק באותה תקופה בכ-9.4 מיליארד שקל בשנה. מנגנון זה יצר תמריץ שלילי ישיר נגד יציאת חרדים לעבודה: יציאה לעבודה ביטלה את זכאותם לקצבה.
מנגנון הקצבה האישית המבוסס-הכנסה אינו קיים עוד במתכונתו המקורית. בג"ץ קבע במאי 2014 שהקצבה פוגעת בעקרון השוויון ואינה מעודדת השתלבות בתעסוקה, ובעקבות הפסיקה בוטל תשלום המלגה האישית לאברכים החל מינואר 2015.
מאז, התמיכה הממשלתית בכוללים ניתנת כמימון מוסדי המחושב לפי נוסחת ניקוד לתלמיד (ההסדר מופיע בחוזר משרד החינוך לאגף מוסדות תורניים), ומשולם לכולל עצמו ולא לאברך הבודד.
ביוני 2023 פקע גם התוקף החוקי הכללי של הסדר "תורתו אומנותו", כפי שמתעד. בנוסף למימון המוסדי, קיים מאז 2017 מסלול תמיכה נפרד מתוקף חוק חדש: "סיוע כלכלי ללומדי תורה נזקקים".
מנגנון המימון המוסדי הנוכחי, אף שאינו זהה למנגנון שפקע, שומר על תמריץ מבני דומה במהותו: תקציב הכולל גדל ככל שגדל מספר התלמידים הרשומים בו, ללא זיקה ישירה לשיעור התעסוקה שלהם. אבל המנגנון המשלים, "סיוע ללומדי תורה נזקקים" שוב מעודד הימנעות מעבודה.
פסיקת בג"ץ נוספת בקיץ 2024 ביטלה את האפשרות להעביר תקציבי תמיכה לחייבי גיוס שלא הסדירו את מעמדם, מה שקיצץ את תקציב המוסדות התורניים בכ-100 מיליון שקל.
שיעור התעסוקה של גברים חרדים עמד בשלושת הרבעונים הראשונים של 2025 על כ-53%, לעומת כ-86%–88% בקרב גברים יהודים לא-חרדים. השכר הממוצע של גבר חרדי עמד ב-2022 על 9,929 שקל – 49% מהכנסתו של גבר יהודי לא-חרדי, ירידה מ-76% בשנת 2003.
33% מהמשפחות החרדיות חיות מתחת לקו העוני. זאת, למרות של-75% מהן יש דירה בבעלותן – שיעור גבוה יותר מהציבור הלא-חרדי. הסיבה לכך היא הטבות ייחודיות שהמדינה מעניקה למגזר החרדי בתחום הדיור.
תוכנית "דירה בהנחה", המשכה של "מחיר למשתכן", מציעה לזכאים דירות במחיר מופחת משמעותית ממחיר השוק.
כתבת תחקיר באתר ynet חשפה כי בפרויקטים המיועדים לקהילה החרדית, כמו פרויקט שנבנה לאחרונה בעפולה עילית, ניתנת "הנחה ללומדי תורה" נוספת בסכום שיכול להגיע ל-180 אלף שקל לדירה.
מועצת רשות מקרקעי ישראל אישרה במאי 2026 שלילת זכאות של חרדים חייבי גיוס שלא הסדירו את מעמדם מהשתתפות בתוכנית "דירה בהנחה", בעקבות פסיקת בג"ץ, שקבעה שאין עוד עילה חוקית לפטור גורף.
הטבת הדיור מהווה את ההטבה הכלכלית המשמעותית ביותר מבין ההטבות שהיו מותנות בעבר במעמד "תורתו אומנותו". ההטבה שווה למשפחה חרדית טיפוסית, עד כחצי מיליון שקל.
הנחות בארנונה מהוות שכבת סבסוד נוספת: כ-80% מהאברכים מקבלים הנחות ארנונה, בשיעורים הנעים בין 40% ל-90%. הנחות דומות בצהרונים ובתחבורה הציבורית נכללו במארג הטבות שהיה מותנה במעמד "לא-מתגייס", ונשללו בהדרגה, במסגרת אכיפת פסיקות בג"ץ האחרונות.
צירוף שכבות הסבסוד – דיור, ארנונה וצהרונים – מסביר חלק ניכר מהפער בין נתוני העוני הרשמיים, המבוססים בעיקר על הכנסה שוטפת, לבין שיעור בעלות הדירות הגבוה יחסית בקרב משפחות חרדיות.
משפחה יכולה להיחשב עניה מבחינת הכנסה שוטפת, ובעת ובעונה אחת להחזיק בנכס נדל"ן ששוויו מאות אלפי שקלים, שנרכש בסיוע ממשלתי משמעותי.
מחקרו של ד"ר אסף מלחי, חוקר בתוכנית החברה החרדית במכון הישראלי לדמוקרטיה, מראה שכ-18% מתלמידי הישיבות החרדיות מקבלים פטור מגיוס במסגרת מסלול "ישיבות רכות", אף שכ-73% מתוכם יוצאים לעבוד בניגוד להסדר, ורק כ-17% מקפידים בפועל על לימודי קודש מלאים.
מסגרות אלו נועדו לשמר תלמידים בעולם החרדי, תוך מניעת השתלבותם הפורמלית בשוק העבודה, ומומנו בכסף ציבורי.
מחקר נוסף של ד"ר גבריאל גורדון מהמכון לדמוקרטיה בדק תעסוקה מדווחת בקרב תלמידי ישיבות בגילי 18–25 בשנת 2022, ומצא ש-36% מבני 21 ו-45% מבני 25 עבדו לפחות פעם אחת באותה שנה בתעסוקה מדווחת – נתון העומד בסתירה ישירה לתנאי הסדר "תורתו אומנותו", האוסר על עבודה לפני גיל 22.
לסיכום המפלגות החרדיות מנסות להצדיק את חלוקת הקצבאות למגזר החרדי בשלושה טיעונים – היסטורי, אסטרטגי וסוציאלי.
אבל אף אחד מהטיעונים הללו אינו מבוסס על העובדות. הטיעון ההיסטורי מבוסס על התחייבות של בן גוריון לפטור משירות ל-400 אברכים בלבד, שבן גוריון עצמו כבר החל להתחרט עליו כשמספרם הגיע לאלפים, ואילו כיום מספרם מתקרב ל-200 אלף. וממילא, הבטחתו של בן גוריון נעשתה ללא בסיס חוקי, ובג"ץ כבר פסל אותה והורה לגייס את כל הצעירים החרדים בגיל גיוס, בהתאם לחוק.
הטענה האסטרטגית, לפיה "כלכלנים כמו נגיד בנק ישראל אמיר ירון קוראים להגדיל את התמיכה בחרדים", אינה קשורה לקצבאות לתלמידי הישיבות. להיפך – ירון, כמו כל הכלכלנים, קורא למתן תמריצים ליציאת חרדים צעירים לעבודה, ולא לקצבאות לאלה שאינם עובדים ואינם מתגייסים.
הטענה הסוציאלית, לפיה "הקצבאות לאברכים וההטבות לחרדים הן חלק ממדינת הרווחה", אינה מבוססת גם היא. מדינת רווחה מעניקה קצבאות והטבות בדיור, תחבורה, חינוך ועוד למי שאינם יכולים לעבוד, מכל מגזר שהוא בלא אפליה, ולא הטבות ייחודיות למגזר ספציפי ולמאות אלפי גברים צעירים ובריאים שבוחרים שלא לצאת לשוק העבודה.
רום הרפז, בעלת תואר שני בניהול מידע וידע. יוקר המחיה וזכויות אדם בוערים בעצמותיה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו