פוליטיקאים, פרשנים ופעילים פוליטיים מהימין טוענים שוב ושוב בהופעותיהם ובפרסומים שלהם בתקשורת: כי התקשורת בה הם מתראיינים ומדברים "מוטה שמאלה", כביכול.

רבים מהמשפיענים מהימין מתייחסים אל "התקשורת" כישות אחת המגויסת לשמאל, ומזכירים נושאים ותובנות ש"עליהם לא תשמעו בתקשורת", כביכול, בגלל שלכאורה "אינם מתאימים לאג'נדה השמאלנית שלה".

על פי רוב, הטענות הללו מושמעות (בתקשורת) בלא עובדות או מחקרים התומכים בהן. מדי פעם כן מצטטים מחקרים, אך בדיקה מראה כי מספר המחקרים שמצאו "הטיה שמאלית" כזאת הוא מצומצם מאוד, ובדיקה של המחקרים עצמם מעלה סימני שאלה קשים על ממצאיהם.

אחד מהם הוא הספר "התקשורת ותהליך אוסלו", עבודת הדוקטורט של תא"ל ד"ר אבי גור, גיבור מלחמת יום הכיפורים. הספר, שנכתב ב-2007, בדק את ההטיה התקשורתית של כלי התקשורת בשנות ה-90 של המאה הקודמת ומצא בהם הטיה שמאלית.

אלא שבחינת הספר עצמו מגלה שהמסקנות שנמצאו בו לא היו מבוססות, וגם לא רלוונטיות לימינו. הספר התבסס בעיקר על מאמרי דעה ומרואיינים, לא על בדיקה שיטתית של כותרות ודיווחי חדשות; ההטיה שמצא הלכה והצטמצמה כבר בתקופה שחקר; והוא עצמו ציין שרוב הספרות האקדמית לפניו לא הגיעה למסקנה כזאת.

שר המשפטים יריב לוין מתראיין לתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, 20 במרץ 2023 (צילום: צילום מסך, ערוץ 14)

מה קבע המחקר של תא"ל אבי גור על ההטיות בתקשורת?

פרשנים הטוענים כי התקשורת "מוטה שמאלה", כביכול, ציטטו פעמים רבות את הספר "התקשורת ותהליך אוסלו", הדוקטורט של תא"ל אבי גור. כך, למשל, מאמר של הלל גרשוני מאפריל 2016 באתר הימין "מידה", הציג את ספרו של גור כ"ראיה" כביכול לכך ש"התקשורת סובלת מהטיה מובהקת שמאלה".

גור בחן בספר שישה אמצעי תקשורת מרכזיים מ-1994 ועד 2004. ב-2010 התראיין גור לאתר "העין השביעית" על ספרו ונשאל על המתודולוגיה של הספר. גור הסביר שלא מדד הטיה עובדתית בסיקור החדשותי, אלא אסף מאמרי דעה בעיתונות המודפסת ומרואיינים בתוכניות אקטואליה ברדיו ובטלוויזיה של אותה תקופה (38,887 אישים, 124,879 דקות שידור ו-8,324 מאמרי דעה).

עמית סגל באולפן חדשות 12 בדיון על פסק דין עילת הסבירות, 1 בינואר 2024 (צילום: צילום מסך, ערוץ 12)

כל מאמר וכל מרואיין מוינו למחנה פוליטי לפי עמדתם כלפי הסכמי אוסלו (תומכי ההסכמים תויגו כ"שמאלנים" ומתנגדיהם כ"ימנים") ואז שוקלל משקלו של כל "מחנה" לפי מספר המאמרים ודקות השידור שהוקצו לו.

כשספרו של גור דיבר על "הטיה" של כלי התקשורת, הוא כלל לא התכוון להטיה במובן המקובל של המילה – השפעת העמדה הפוליטית על סיקור העובדות, הניסוחים והכותרות של החדשות – אלא למספר הבעות התמיכה בהסכמי אוסלו מתוך כלל תוכן הדעות בנושא.

חשוב לא פחות ממה שנמדד הוא מה שנשאר בחוץ. גור נמנע מבדיקת נוסח הכותרות ותוכן הידיעות במהדורות החדשות. "ההוכחה" ה"מדעית" שלו, כביכול, נשענת על מדורי הדעות ורשימות המרואיינים, שבהם ממילא מובעות עמדות אישיות – ולא על הסיקור החדשותי עצמו, שהוא לב טענת ההטיה.

רק על בסיס זה חושב ציון נפרד לכל כלי. "ידיעות אחרונות" הוביל עם "הטיה משוקללת שמאלה" של 78.8%, אחריו רשת ב' עם 74.5%, ערוץ 2 עם 70%, הערוץ הראשון עם 55%. בגלי צה"ל מצא גור "הטיה ימנית" עם רוב של 56.5% לריאיונות עם מתנגדי אוסלו, וב"מעריב" "הטיה ימנית" של 66%.

אילה חסון בוועידה של רשת בשיתוף חדשות 13 בירושלים, 26 ביולי 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

במילים אחרות – ספרו של גור לא מדד הטיה תקשורתית בסיקור החדשות, אלא רק את מגוון הדעות של כותבי הטורים והמרואיינים בכלי התקשורת; רק בארבעה מששת כלי התקשורת שמצא נמצאה "הטיה" של הדעות; והבדיקה עוסקת בתקופה שהחלה לפני 32 שנה והסתיימה לפני 22 שנה, עוד לפני הקמתם של ישראל היום, ערוצי 14 ו-ן24, "גלי ישראל", ועשרות כלי תקשורת ימניים נוספים.

גם בתוך מחקרו המוגבל של גור, נמצאו שינויים שחלו עוד בתקופה הרחוקה שחקר. גור מצא תנודה ברורה בכלי התקשורת של רשות השידור, הערוץ הראשון ורשת ב': שניהם הובילו את מה שגור הגדיר "הטיה שמאלה" בתקופות כהונתן של ממשלות השמאל בראשות יצחק רבין ואהוד ברק, אך ה"הטיה" בהם פחתה בזמן ממשלות הימין של בנימין נתניהו ואריאל שרון.

לפי הריאיון ב"העין השביעית", גור ייחס את התנודה הזו במגוון המרואיינים ברשות השידור לתלות של הגופים הציבוריים בממשלה. בכך, גור הפריך בעצמו את הטענה, שדוברים רבים (בתקשורת) משתמשים בה כדי "להוכיח" שהתקשורת מבצעת "מסע שיטתי נגד שלטון הימין". אם הטענה הזאת הייתה נכונה, ההטיה "שמאלה", עד כמה שהייתה כזאת, לא הייתה נחלשת בתקופת ממשלות ימין.

הנתונים של גור מראים את ההפך: ה"הטיה השמאלית" (כלומר, ריבוי המרואיינים התומכים בהסכמי אוסלו) בגופים הציבוריים דווקא גברה כשהשמאל החזיק בהגה, וצנחה כשהימין עלה. "הטיה" שנחלשת בדיוק ברגע שהימין עולה לשלטון אינה מתנהגת ככלי שנועד "לרדוף אותו".

ד"ר אבישי בן־חיים בתוכנית "הפטריוטים", 1 ביוני 2026 (צילום: ערוץ 14, צילום מסך)

גור עצמו ייחס את התנודה לתלות הגופים הציבוריים בממשלה המכהנת – מנגנון של קרבה לכוח, לא של עוינות אידאולוגית לימין. מדד שאמור להוכיח מגמה קבועה נגד ממשלות ימין מצביע אפוא, במקרה הטוב, על גוף תקשורת שנע עם הממשלה המכהנת – מכל צד שהיא.

יש לציין גם כי הפרמטר היחיד של גור לקביעה מי הוא "שמאל" ומי הוא "ימין" היה התמיכה וההתנגדות בהסכמי אוסלו. זאת, למרות ש"שמאל" ו"ימין" הן תפיסות עולם רחבות שעוסקות בתחומים רבים.

בין התומכים בהסכמי אוסלו היו גם אנשי ימין רבים (עליהם נמנה לפרקים גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שניהל מו"מ עם הרשות הפלסטינית על פתרון שתי המדינות בזמן כהונתו הראשונה והשנייה); ואילו חלק ניכר מאנשי האופוזיציה נגד ממשלת הימין הנוכחית הם מתנגדים חריפים ועקביים לאותם הסכמים, כמו ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן.

בנימין נתניהו, נואם בכנס של העיתון "מקור ראשון". דצמבר 2019 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

האם המחקר האקדמי מצא שהתקשורת מוטה שמאלה?

הספרות המחקרית אינה תומכת, כהכללה, בטענה שהתקשורת הישראלית "מוטה לטובת השמאל". בספרו של תא"ל גור, שבו נטען שקיימת הטיה כזאת (בכלים מתודולוגיים שאינם מהווים הוכחה) גור הציג את מסקנותיו כחריגות והבהיר כי החוקרים באקדמיה אינם סבורים כך.

בריאיון לעין השביעית גור הסביר מה משך אותו לתחום: גור טען בריאיון כי "קיים ניגוד בין התפיסה הרווחת בציבור (לפיה התקשורת 'שמאלנית' כביכול) לבין המחקר האקדמי". כשעיין במחקרים קודמים שערכו חוקרי תקשורת ישראלים, סיפר, "שוב ושוב עלתה מהם המסקנה שהתקשורת הוגנת ואובייקטיבית".

במילים אחרות, גור הודה שחלק ניכר מהספרות שקדמה לו הגיעה למסקנה ההפוכה מזו שלו – והוא יצא לחדש נגדה. זו הודאה שמסמנת את מחקרו כחריג בודד, לא כביטוי לקונצנזוס אקדמי.

מנגד עומדת מסגרת מחקרית שונה לחלוטין. פרופ' גדי וולפספלד, פרופסור אמריטוס למדע המדינה ובעל דוקטורט ממכון הטכנולוגיה של מסצ'וסטס (MIT), פיתח את עקרון "פוליטיקה-תקשורת-פוליטיקה". לפי וולפספלד, התקשורת אינה יוזמת מגמות, אלא מגיבה למציאות הפוליטית; היא יכולה להאיץ תהליכים קיימים, אך לא לחולל אותם.

בראיון לגלובס טען וולפספלד כי סדר היום התקשורתי נקבע בידי המנהיגים הפוליטיים, ולעיתונאים נותר לדווח על המציאות או לבקר אותה, בלי השפעה מהותית על התהליכים הגדולים. המומחה המוביל בתחום מציג, אפוא, תמונה של תקשורת שנגררת אחרי הפוליטיקה ובטח לא "מוטה נגד ממשלות הימין".

אולפן הפרשנים של "שרון גל ב-7", i24NEWS, פברואר 2026 (צילום: i24NEWS, צילום מסך)

האם קיים מחקר עדכני שקובע שהתקשורת מוטה שמאלה?

בבדיקה שערכנו לא מצאנו מחקרים אקדמיים שפורסמו מאז פרסום ספרו של תא"ל גור ב-2010 שתומכים בטענה כי "התקשורת מוטה שמאלה". הנתונים בספרו של גור נאספו בין 1994 ל-2004.

במלים אחרות: הטענה הרווחת (בתקשורת) לפיה "התקשורת מוטה שמאלה" מבוססת על קומץ מחקרים, שהבולט ביניהם הוא בן 19 שנים, שבדק את התקשורת בעשור שלפניו, ושלא מצא כל הטיה כזאת בסיקור החדשותי, אלא רק שרוב כותבי הדעות והמרואיינים באותה תקופה תמכו בהסכמי אוסלו.

מפת התקשורת שעליה התבסס אותו מחקר שנוי במחלוקת כבר אינה קיימת. הבדיקה נערכה לפני שקמו חלק מכלי התקשורת המשפיעים בישראל של היום, ובעידן שבו טרם היו קיימים ערוצי חדשות מסחריים רבים.

מחקרים עדכניים בתחום בוחנים ממדים אחרים לגמרי – את הסיקור והחשיפה בפועל ואת השפעתם על הבוחר – ולא את נטיות מדורי הדעה בשנות התשעים. הנתון של גור, גם אילו היה מדויק, מתאר עולם תקשורתי שחלף.

מקורות: חוקר התקשורת ד"ר אבי גור בדק ומצא: התקשורת שמאלנית – העין השביעית; פרופ' גדי וולפספלד: "התקשורת היסטרית כי זה טוב לביזנס" – גלובס; גדי וולפספלד – המחלקה למדע המדינה, האוניברסיטה העברית

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.