במשך עשורים העליונות האווירית של ישראל נשענה על אקסיומה אחת: ארצות הברית תדאג שלישראל יהיו מטוסי הקרב המתקדמים באזור, ולא תמכור אותם ליריבותיה. בפסגת נאט"ו באנקרה, ב-7 ביולי 2026, האקסיומה הזו נסדקה.

הנשיא דונלד טראמפ הביע נכונות למכור מטוסי F-35 לטורקיה והודיע על הסרת הסנקציות שהוטלו עליה. באותם ימים ממש ראש הממשלה בנימין נתניהו מקדם גמילה מרצון מהסיוע הצבאי האמריקאי ומציג אותה כ"עצמאות". השאלה הנדרשת אינה אם ישראל "בוגרת" דיה – אלא מי שומר על הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלה כשהערבות האמריקאית עליו כבר אינה מובנת מאליה.

מה באמת קרה בפסגת אנקרה?

טורקיה הודחה מתוכנית ה-F-35 ב-2019, לאחר שרכשה את מערכת ההגנה האווירית הרוסית S-400. ארצות-הברית חששה שהפעלת המערכת הרוסית לצד מטוס החמקן תאפשר לרוסיה לאסוף מידע על יכולות החמקנות שלו, והטילה על אנקרה סנקציות.

באנקרה טראמפ הפך את המגמה: "הגיע הזמן, נעשה זאת", אמר על הסרת הסנקציות, והטיל על שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו ושר האוצר להתחיל בתהליך. על ה-F-35 עצמו אמר: "זו החלטה שנקבל", בנימוק שטורקיה "נאמנה יותר ממדינות אחרות". במקביל אישר הממשל את מכירת מנועי F110 למטוס הקרב הטורקי המקומי "קאאן", למרות התנגדות בקונגרס.

לראשונה, נשיא אמריקאי מטפל בעליונות האווירית של ישראל לא כאקסיומה, אלא כקלף הנתון למשא ומתן מול "נאמנותה" של טורקיה.

האם העסקה באמת תצא לפועל?

המומנטום ברור. לפי דיווחי רויטרס וה"ניו יורק טיימס", טראמפ צפוי לתמוך במכירה. המכשול המרכזי – ה-S-400 – נמצא בתהליך הסרה: טורקיה החריגה את המערכת הרוסית מ"כיפת הפלדה" שהיא בונה, ומחפשת חלופה מערבית.

לפי עיתונות טורקית שצוטטה ב-ynet, אנקרה צפויה למכור את ה-S-400 למדינת מפרץ, אולי איחוד האמירויות או קטאר, מהלך שאמור לפתוח את הדרך ל-F-35. בטורקיה מכנים זאת "ניצחון 3-0": הסרת סנקציות, מנועים ל"קאאן", ופתח למטוסי החמקן. שישה מטוסי F-35 טורקיים כבר שולמו ומאוחסנים בארצות-הברית, וניתן להעבירם במהירות יחסית.

אך צריך לומר במפורש: הדיווח על מכירת ה-S-400 טרם אומת באופן רשמי, והעסקה עדיין אינה סגורה. תעודת משתמש הקצה של ה-S-400 אוסרת מכירה לצד שלישי בלי אישור רוסי; הקונגרס זכאי לתקופת בחינה ולהצבעת אי-אישור; ובכירים ישראלים מעריכים, לפי ynet, שהמכירה עדיין ניתנת לחסימה.

ובכל זאת, עצם העובדה שהיתרון האווירי של ישראל תלוי כעת בהסכמה רוסית, בקונה מפרצי ובהצבעה בקונגרס – היא-עצמה ההוכחה. יתרון שנשען על שרשרת החלטות של אחרים אינו "עצמאות".

גם אם העסקה תיתקל בעיכובים, השינוי כבר קרה: היתרון האווירי הישראלי הפך מנתון מובטח לנושא במשא-ומתן שישראל אינה צד מרכזי בו.

מה בדיוק מאבדת ישראל, ומדוע דווקא ה-F-35?

היתרון הצבאי האיכותי של ישראל, המכונה QME, אינו סיסמה אלא דוקטרינה המעוגנת בחוק הקונגרס האמריקאי, המחייבת את וושינגטון לשמר את עליונות צה"ל. ה-F-35 הוא לב היתרון הזה: מטוס החמקן המתקדם בעולם, שישראל הדגימה את קטלניותו במלחמה מול איראן.

לפי הניתוח ב-ynet, כאן טמון עוקץ משפטי – הסדר ה-QME אינו חל על טורקיה. כלומר אם ארצות-הברית תמכור לה F-35, היא לכאורה אינה מחויבת לפצות את ישראל על הפגיעה ביתרון, בניגוד למכירות לסעודיה או למצרים. הפגיעה בעליונות האווירית עלולה להישאר בלתי מפוצה.

ה-F-35 אינו עוד עסקת נשק אזורית – הוא הנכס שמגדיר את עליונות ישראל, ומכירתו לטורקיה אינה מזכה את ישראל בפיצוי לפי אותו חוק אמריקאי.

ואם צה"ל מבטיח שהיתרון יישמר?

כאן עולה הקו הרשמי, שנועד להרגיע. בכיר ביטחוני ישראלי אמר ל-ynet כי "העליונות האווירית שלנו תישמר בכל מקרה", אך הוסיף מיד: "אנחנו מנסים להשפיע על התהליך ככל האפשר". והנה הסתירה.

אותם בכירים גם תדרכו את הקבינט ופועלים ללחוץ על וושינגטון לבטל את העסקה, או לחלופין לספק לטורקיה גרסאות פחות מתקדמות של המטוס. אי אפשר גם לטעון שהיתרון "מובטח בכל מקרה" וגם להיאבק על כל פרט בו. אם יש צורך בלובי כדי לשמר את העליונות, היא כבר אינה מובטחת – היא מנוהלת במשא-ומתן.

ההבטחה ש"היתרון יישמר בכל מקרה" נסתרת על ידי אותם גורמים עצמם, המודים שהם נאבקים על כל גרסה ופרט של המטוס.

איפה נתניהו במשוואה?

נתניהו התנגד למכירה בגלוי, פנה ישירות לטראמפ בשיחת טלפון והזהיר מפני התבטאויות ארדואן נגד קיומה של ישראל. כלומר הוא נאבק – ולא יזם את הפגיעה.

אבל התוצאה מדברת בעד עצמה: הוא לא הצליח לעצור את הסרת הסנקציות, את אישור המנועים ל"קאאן", ואת השינוי בעמדה האמריקאית. נתניהו איבד את השפעתו על טראמפ – תחילה בזירת איראן, וכעת בזירת טורקיה. השחיקה במעמד הישראלי, שאיפשרה לטראמפ להעדיף את ארדואן, קשורה במידה רבה לניהול המלחמה ולהידרדרות במעמדה הבינלאומי של ישראל.

הטענה אינה שנתניהו גרם למכירת ה-F-35 – הוא התנגד לה – אלא שהוא איבד את היכולת להגן על היתרון האווירי, בדיוק כשהוא הכי נחוץ.

מדוע נתניהו מקדם גמילה דווקא מהברית שמבטיחה את היתרון?

על הרקע הזה, יוזמת הגמילה של נתניהו נראית אחרת. במקביל לפרשת ה-F-35, ראש הממשלה מקדם ויתור מרצון על הסיוע הצבאי האמריקאי, כ-3.8 מיליארד דולר בשנה, בטענה שישראל "התבגרה".

חשוב לדייק בכרונולוגיה: היוזמה קדמה להיפוך של טראמפ בעניין טורקיה, ולכן אין קשר של סיבה ותוצאה. אבל הצירוף חושף את חולשת הסיסמה. בדיוק כשמתברר שהעליונות האווירית תלויה בהחלטה אמריקאית, נתניהו מקדם ניתוק מרצון מאותה ברית.

לפי דיווח גבלובס, גם ה"ניתוק" הזה אינו אמיתי: המימון האמריקאי נשמר כ"שותפות", ו"לא יהיה ניתוק".

וגם אם ישראל תרצה להיגמל, היא אינה יכולה לייצר את מה שהסיוע קונה. פרשנים מעריכים כי "בפיתוח וייצור מטוסים אין לישראל יכולת כלכלית לעמוד באתגר". האלוף במילואים אילן בירן, לשעבר מנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל רפאל, אמר ביריאון לעין השביעית כי לפיתוח עצמאי של מטוסי קרב "פשוט אין לישראל היכולת הכלכלית".

מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף במילואים עמיקם נורקין, הוסיף: "ארצות-הברית היא חלק מהעומק האסטרטגי של ישראל. בלעדיה, ישראל לא הייתה מסוגלת לנהל שלוש שנות מלחמה". תקדים מטוס ה"לביא", שנזנח בשנות ה-80 בלחץ אמריקאי, ממחיש עד כמה התלות עמוקה.

מי שאינו יכול לייצר מטוס קרב אינו יכול להיגמל ממי שמייצר אותו – ובוודאי לא בשעה שאותו ספק שוקל לחמש את יריבתו.

שאלות שעולות מן הנתונים

האם מכירת ה-F-35 לטורקיה כבר סגורה? לא. טראמפ הביע נכונות והסיר סנקציות, וטורקיה מפנה את ה-S-400, אך העסקה טרם נחתמה, טעונה אישור רוסי להעברת המערכת ובחינה בקונגרס. לפי ynet, ישראל מעריכה שעדיין ניתן לחסום אותה.

למה מכירה למדינה עוינת שונה ממכירה לסעודיה או למצרים? משום שהסדר ה-QME, המחייב פיצוי לישראל על מכירות באזור, אינו חל על טורקיה. לכן פגיעה ביתרון האווירי עלולה להישאר בלתי-מפוצה.

מה הקשר בין פרשת ה-F-35 לגמילה מהסיוע? אין קשר של סיבה ותוצאה – יוזמת הגמילה קדמה. אבל שתיהן מציירות אותה תמונה: ישראל תלויה בברית האמריקאית לשמירה על יתרונה, ובאותה עת מרפה ממנה מרצון.

אם ה-F-35 יימכר, ישראל תאבד את עליונותה? לא בהכרח מיד – ישראל מחזיקה בגרסאות מתקדמות ובניסיון מבצעי. אבל היתרון האיכותי נשחק, והפער מול יריבה גדולה וחזקה מצטמצם.

סיכום

העליונות האווירית היא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של ישראל. כשהיא הופכת לקלף מיקוח בין וושינגטון לאנקרה, ומנהיגות ישראל אינה מצליחה לעצור זאת – מי באמת שומר על הביטחון שעליו מדברים בקמפיין?

וכשבאותה עת ראש הממשלה מקדם גמילה מרצון מהברית שאמורה להבטיח את אותו יתרון, בעוד מערכת הביטחון מזהירה שאיננו יכולים לייצר לבדנו מטוסי קרב – מה מזה מדיניות אחראית ומה מזה סיסמה?

כשעלות "העצמאות" מגולגלת לחוב שיישאו הדורות הבאים, מי מהמתמודדים מציב שאלה מדידה: כיצד באמת נשמר היתרון האווירי של ישראל בעשור הקרוב?

מקורות: ynet – הסרת ה-S-400 והדרך למכירת F-35 לטורקיה; ynet – הפגיעה ביתרון האיכותי וה-QME שאינו חל על טורקיה; FDD – העברת ה-S-400 והחסמים החוקיים שנותרו; Jewish Insider – עדות רוביו על הגמילה מהסיוע; גלובס – "לא יהיה ניתוק": פרטי המתווה החדש; העין השביעית – בכירי הביטחון על גבולות העצמאות

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.